שצו, ד

שקיבל עליו לקרות ולשנות פרק א', ואם הוא רק כפי רגילותו וטבעו שהוא אוהב בטבעו לשקוד ולהתמיד בלימוד אין זו עבודה בעול כלל אבל ביתר מכפי טבעו ורגילותו ביגיעה ועמל רב עד מיצוי הנפש ממש כו' אדם כי ימות באהל¹⁵⁰ תורה שממית עצמו עלי' ונק' עמל תורה זהו שנק' עולה של תורה כו'.

וזהו שאמר ע"פ זה ושבתם כו' בין אשר לא עבדו שאינו דומה השונה פרקו¹⁵¹ ק' פעמים לק"א פעמים שבפעם הא' שהוא יתר מרגילותו וטבעו נק' עובד אלקי' בעול תורה כו', ובק' פעמים אע"פ ששונה בעבודה קשה ויגיעה כזו מ"מ אינו נק' עובד אלקי' להיות שיש חשק בטבעו להיות שוקד ולחזור על לימודו אפי' עד ק' פעמים כך רגילותו וטבעו, אבל בפעם [ה]א' היתירה על טבעו שמאד נגד רצונו ותכבד עליו ביותר פעם הא' הזה זהו שנק' עובד אלקי' בעול גמור (וכדמיון זה כל¹⁵² פרסא בזוזא כו' לפי שקשה עליו לעשות יותר מרגילותו כו'). [oldpage_תקצ] ּ וכך הוא בשארי מצות כמו במצות הצדקה שיעשה נגד טבעו ורצונו באיש¹⁵³ כילי וקמצן שממונו חביב עליו מגופו ונפשו בטבעו ואינו מוציא להוצאות ביתו רק בקימוץ גדול כדי סיפוק צרכו כו'. ואמנם במצות צדקה להחיות העניים יכול לפזר יותר מטבעו הרבה, זהו מצד עומ"ש עליו שנק' עבד אלקי' שמבטל טבעו וכח יגיע כפיו שנשא נפשו [ל]זה ונותן לעני ודל רק לקיים רצון ה' כי ירא למרוד בקונו ואימתו מוטלת עליו, אבל כשאינו מפזר רק כפי טבעו בנדיבות הלב ולא יותר אין זה נק' עובד אלקי' בעול לבטל טבעו ורגילותו כו'. וכך הוא בכל המדות שמעציר רוחו ומתאפק ומושל בטבעו הרע וקשה בע"כ דוקא מצד עומ"ש כו', כמו המושל ברוחו לבלתי יכעוס בכעס קשה ולא יקום ויטור לרעהו ולא לחשוב רע לאדם וכ"ש שלא לדבר לה"ר ורכילות ולא לעסוק בהוללות כו' אעפ"י שזהו נגד טבעו שהוא לץ ובעל לה"ר כו', זהו שעומ"ש עליו בעול כבד להניח ולבטל רצונו הטבעי. וכך בכל התאות [כ]תאות המאכל ותאות המשגל והשגת עושר והון וכבוד וניצוח אע"פ שאינו איסור דאורייתא יתאפק וימשול ברוחו למנוע א"ע וכל¹⁵⁴ אלה ביתר מכפי כחו וטבעו אע"פ שהוא איש חכם¹⁵⁵ בטבעו ורודף כבוד ועושר והתנשאות כו', ויסתפק במיעוט¹⁵⁶ ויסבול מכל מה שיעשו נגד רצונו כמו שומע חרפתו וקללתו ואינו משיב וכה"ג בכל הטבעי' כו'. והוא שאינו מרגיש חיות וטעם גם בבחי' הטוב בעבודתו כלל רק עושה ביגיעה רבה ועול גדול ביותר ועיקר היגיעה ועבודה הוא רק לעשות נגד טבעו אפי' בדבור¹⁵⁷ קל בהתאפקות בדבור ומ"ז