קב, ד

תשוקתו אליו ביותר כידוע. אבל בבחי' ראי' דחכ' שבנשמה שהוא [ב]עין השכל שבלב שרואה במהו"ע אלקות כמו שהוא מקרוב למעלה מן השגה והשכלה דבינה [oldpage_388] ּ מרחוק, אזי הוא נעשה בבחי' הביטול ממציאותו לגמרי שהוא ענין העדר ההרגשה בעצמו בתכלית מכל וכל מחמת שעומד מקרוב, כמו העומד מקרוב ורואה פני מלך שמתבטל ממציאותו לגמרי ונעשה כאבן דומם בלי הרגשת עצמו כלל מחמת שרואהו ואין לו כח בעצמו להיות בבחי' התפעלות תשוקה ואהבה בהתלהבות אליו כלל רק עומד מקרוב בתכלית הביטול (וכמו בשמ"ע שעומד בקירוב בלי הרגשה בעצמו ע"כ לא יוכל להרים קול וא' אד' שפתי תפתח כו' כמו אין מלה בלשוני²⁸¹ כו' רק בלחש²⁸⁰ קול דממה דק"ה כו' כמ"ש במ"א) (ובמ"א מבואר להיפוך דהאהבה נולד מצד הריחוק והיראה נולד מצד הקירוב²⁸² כמו וירא העם וינועו²⁸³ בבחי' שוב לאחור וסותר למ"ש שמעתי שמעך יראתי כו', התירוץ הוא שיש הפרש בין יראה פנימי' ליראה חיצוניות²⁸⁴, ובחי' אהבה דבחי' רץ לבך²⁸⁴ ויראה בשוב זהו [ב]דו"ר תתאי', אבל בדו"ר עילאין²⁸⁵ דחילו קודם לרחימו והיינו יראה עילאה דבחי' החכ' בבחי' ביטול דמ"ה בעצם כמ"ש הן יראת ה' היא חכ'²⁸⁶ כו' ורחימו עילאה כאה"ר בתענוגים בפנימית דבינה כו').

ואמנם באמת א"א לומר על בחי' חכ' שבנפש האלקי' בכאו"א שיהי' בבחי' ראי' מקרוב בהשגות המהות דאוא"ס באצי' שהוא בחי' סובב וממלא כו' כמו שהוא למעלה ממש שהרי נא' כי לא יראני האדם וחי²⁸⁷ כו' (ואפי' צדיקים גמורים אמרו בחייהן אינם רואים²⁸⁸ במיתתן בלבד רואי', שזהו בהסתלקות אור נשמתו בדביקה וחשיקה גדולה עד כלות נפשו בא' כר"ע שיצאה נשמתו בא'²⁸⁹ ובב"ע א' הציץ ומת²⁹⁰ וכה"ג (שזהו מיתת נשיקה ע"פ ה'²⁹¹ שאינו אלא בצ"ג יח"ס, ומה שא' דל"ו צדיקי' חזו אפי שכינתא כו' זהו ע"י רוה"ק וג"א וגם זה ע"י בחי' לבוש ומסך שנק' חשמ"ל כמ"ש בע"ח). ואפי' ר"ע ורשב"י וחבריהם בכל עומק חכמתם בסודות הקבלה בפרצופי' העליונים כמו באד"ר ואדר"ז לא השיגו במהו"ע אור האצי' רק בבחי' השגות המציאות לבד כנ"ל באורך, ואף שגם הם הי' בהם בחי' ראי' עין השכל מקרוב שלמעלה מן השגה והשכלה דבינה כו' (כמו שא' לשון²⁹² אסתכלנא ברזא דחכ'²⁹³ כו' בחי' הסתכלות זאת ברזא דחכ' היינו בחי' ראי' דעין השכל בבחי' אין דחכ' שנק' כח