ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לזמצורעמצורע44

44

ויש לומר, שזהו החילוק בין בעל ראי' אחת ובעל שתי ראיות: בעל ראי' אחת מרמז על הרע ("חולי") שניתן בכל בני אדם ע"י חטא עה"ד¹⁸, ובעל שתי ראיות הוא הרע שנתוסף בהאדם ע"י שמגרה יצרו עליו.

ועפ"ז מובן גם הטעם שבעל ראי' אחת טמא אפילו באונס ואילו בעל שתי ראיות אינו טמא אא"כ הראי' (השנית) היא ברצון:

הרע הנמצא באדם מצד זוהמת הנחש אינו ברצונו ובחירתו, ואין בידו לבטלו. וכמו שמבאר אדמו"ר הזקן¹⁹ הא שאמרו חז"ל²⁰ "ד' מתו בעטיו של נחש", שלא הי' בהם שום חטא²¹ ומתו רק מפני חטא עץ הדעת (שהי' בסיבת עצת הנחש) — שאין זה רק (כפשטות הענין) שמתו מפני ש"נגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון"²², אלא לפי שע"י חטא עץ הדעת ניתנה "זוהמא" בכל אדם (כנ"ל), ולכן, "אע"פ²³ שהם צדיקים גמורים מ"מ נשאר בם עדיין איזה שמץ מזוהמת הנחש שלא יכלו להסירו מכל וכל" (וכיון שיש בהם טומאה וזוהמא, לכן יש בהם ענין המיתה²⁴).

וזהו התוכן הפנימי של טומאת "בעל ראי' אחת", ד"מהו תורתו — ואשר תצא ממנו גו', הרי הוא כבעל קרי טמא טומאת ערב"¹ — אע"פ שגם זב בעל ראי' אחת הוא ענין של חולי:

כיון שזוהמת הנחש נמצאת בכל אדם באופן שאינו יכול להסירה מכל וכל, לכן יש ענינים של רע וטומאה הבאים על האדם שלא ברצונו ואינו יכול למנוע א"ע מהם²⁵. וכיון שמקורו של רע זה הוא מזוהמת הנחש שיש בו בטבע בריאתו ואין זה ברצונו ובחירתו להסירו מכל וכל, לכן ה"ז כמו טומאת קרי ולא כטומאה חמורה דזב.

ונמצא, שב' הקצוות בטומאת בעל ראי' אחת — מחד גיסא היא טומאה קלה (רק טומאת ערב ואינו מטמא מושב ומשכב), ולאידך הטומאה היא אפילו כשהראי' היא באונס — הם מאותה הסיבה: הטומאה היא גם באונס, כי גדרה של טומאה זו קשור עם הרע שאינו תלוי ברצון ובחירת האדם²⁶,

הערות

18. ראה בכתהאריז"ל הנ"ל הערה 15 (הובא ג"כ בקיצור באהבת איתן לע"י שבת נה, ב), שצריכים שישלוט היצה"ר עליהם פעם אחת כדי שיהיו בעלי בחירה. ע"ש באורך.
19. תו"א ס"פ משפטים. ועד"ז הוא בכתבי האריז"ל שם.
20. שבת נה, ב. ב"ב יז, א.
21. ראה תוד"ה ארבעה שבת שם.
22. ל' רש"י ב"ב שם.
23. ל' התו"א שם.
24. וידוע ג"כ הספד האריז"ל על הרמ"ק עה"פ (תצא כא, כב) "וכי יהי' באיש חטא משפט מות. . ותלית אותו על עץ" (חטא עץ הדעת) — נת' בלקו"ש חכ"ד (ע' 132 ואילך. וש"נ). וע"ש, שענין זה הוא למעלה מהא ד"ד' מתו בעטיו של נחש".
1. רש"י סוף פרשתנו (טו, לב), מתו"כ שם. נדה לה, אב. ועוד. רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פ"ב ה"ו.
25. כמחז"ל (ויק"ר פי"ד, ה) עה"פ (תהלים נא, ז) "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", שקאי על ישי אבי דוד (ע"ש) — אף שהוא מהארבעה שמתו בעטיו של נחש. ועכצ"ל שאין זה חטא כפשוטו, התלוי בבחירתו כו', אלא רק תוצאה מזוהמת הנחש כו'. וכמבואר בכתהאריז"ל שם (ושם, שלא נק' רק "חטא" דהיינו מל' חסרון לבד, וגם — רק שוגג).
26. ע"פ המבואר בפנים יומתק ל' חז"ל (נדה שם. וש"נ) "מבשרו ולא מחמת אונסו" (וכן במשנה נזיר וזבים שם "אונסו") — דלכאורה אינו ענין של רצון או אונס, אלא אם הזיבה היא מחמת עצמה או מחמת דבר אחר (ז' הדברים שבודקין את הזב)[ednref_13_*]. ובתו"כ (פרשתנו טו, ב) "מבשרו. . ולא מחמת דבר אחר" — אלא לפי שתוכן הפנימי דטומאה זו הוא הרע שיש באדם שלא ברצונו ובחירתו, אונס כפשוטו, ומזה נשתלשל אח"כ מעין זה בהלכה, שטומאה זו היא גם אם באה "מחמת דבר אחר". [edn_13_*] ולהעיר מפיה"מ להרמב"ם זבים שם (וראה גם הל' מחוסרי כפרה שם ה"ב) שפי' "לאונסו" (שבמשנה שם) "כגון שיוכה על גביו או יפחד כו'".

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר*, ה'תשכ"ד לקו"ש חל"ז ע' 44

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.