בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ה

176

בלתי מוגה

א. שבת בראשית ושמחת תורה – שהם תמיד בסמיכות זל"ז – אינם ענינים שונים שבאים זה לאחר זה, ואפילו לא שני ענינים שיש להם רק שייכות זל"ז, אלא הם כלולים זב"ז.

שבת בראשית כלולה בשמח"ת – כמודגש בכך שבשמח"ת מתחילים לקרוא פרשת בראשית, והרי אין זה כמו שבכל שבוע קוראים בשני ובחמישי התחלת הפרשה הבאה, שזהו רק "כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה" ⁷⁶⁸ , משא"כ הקריאה בפ' בראשית בשמח"ת – שהיא בכל השנים, ללא נפק"מ באופן הקביעות דשמח"ת, אם היא בריחוק האפשרי ביותר משבת בראשית או שהיא בסמיכות לשבת בראשית – אינה מטעם הנ"ל, אלא בגלל שבשמח"ת כלולה כבר שבת בראשית.

ולכן, הקריאה דפ' בראשית בשמח"ת היא לא רק עד יום שלישי, כמו בימים שני וחמישי דפ' בראשית, אלא קורין כל הששה ימים, כולל גם "ויכולו" עד "אשר ברא אלקים לעשות" – דאע"פ שגם ג' ימים ראשונים, ג' מדות הראשונות, כוללים את כל ששת הימים, כל הששה מדות, הרי זה רק בהעלם, ואילו הכוונה ד"בראשית ברא" היא שיומשך בגילוי, ולא רק כפי שהי' קודם הבריאה, ששיער בעצמו בכח, בהעלם ⁷⁶⁹ . וההמשכה בגילוי ע"י הקריאה בתורה – ככל הענינים שנמשכים ע"י התורה – היא לא רק בשבת בראשית, אלא גם בשמח"ת.

בסגנון אחר: ההתכללות דשבת בראשית בשמח"ת היא באופן של גילוי – לא כמו ההתכללות של כל שבת בימי השבוע שלפניו, שמתבטאת בכך שהחל מיום ראשון אומרים כבר "היום יום .. בשבת", וכמ"ש הרמב"ן ⁷⁷⁰ שעי"ז מקיימים המצוה "זכור את יום השבת לקדשו"3, שענין זה הוא בהעלם, שהרי רק מזכירים את יום השבת, משא"כ בשמח"ת, לא רק מזכירים את השבת, אלא קורין בפרטיות פרשת בראשית עד "אשר ברא אלקים לעשות".

וכך גם שמח"ת כלולה בשבת בראשית באופן של גילוי – לא

177

רק כמו שבכל שבוע שכל ימי השבוע עולים ונכללים ביום השבת שלאחריו (שגם ענין זה ישנו בשמח"ת, שחל תמיד בימי השבוע של שבת בראשית), שהתכללות זו היא בהעלם, אלא באופן שהענין דשמח"ת הוא בגילוי בשבת בראשית, שלכן, מנהג ישראל שבשבת בראשית מסיימים את ה"קוגלען" שהתחילו בשמח"ת ⁷⁷¹ , ומוכרים את ה"מצוות" ⁷⁷² וכו', וגם השמחה דשבת בראשית היא יותר מאשר בשבתות של כל השנה, מצד ההתכללות דשמח"ת שבו.

ולכן, כשם ששמח"ת הו"ע כללי על כל השנה, כך גם שבת בראשית הו"ע כללי על כל השנה. וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁷⁷³ אודות הנהגת הצמח צדק (וכנראה שכך הי' הסדר אצל כל רבותינו נשיאינו) בנוגע להעברת הסדרה – שהי' מתחיל להעביר הסדרה ביום חמישי בלילה, אור ליום ועש"ק, וממשיך ביום ועש"ק, ומסיים בשבת בבוקר – שהי' מאריך ביותר בהעברת הסדרה דשבת בראשית, וביאר הטעם, שלפי אופן העמידה ("ווי מ'שטעלט זיך אַוועק") בשבת בראשית כך נמשך על כל השנה.

ב. והנה, בנוגע לשמח"ת מבאר ומדגיש כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁷⁷⁴ שהשמחה אינה מתבטאת בלימוד התורה בהבנה והשגה, אלא בריקודים, ובאופן שרוקדים עם הס"ת כפי שהיא חגורה באבנט ועטופה במעיל, כך שאין אפשרות ללמוד בה, ובאופן כזה שמחים ורוקדים עמה – ריקוד שהוא (לא בשכל, אלא) ברגלים, שבהם הוא עיקר כח המעשה, דלא כמו כח המעשה שבידים ששייך לבחי' שכל שבמעשה, כמו כתיבה.

ואף שגם בריקוד השייך לכח המעשה שברגלים יש אופן השייך לשכל, וכהלשון בזה, שהריקוד הוא לפי קצב הניגון ⁷⁷⁵ – הרי רואים בפועל שהריקוד בשמח"ת אינו לפי קצב הניגון, אלא ריקוד לשם ריקוד ("מ'טאַנצט ווי עס טאַנצט זיך"), וכמדובר לעיל ⁷⁷⁶ שזהו באופן ד"מנפשי' כרע" ⁷⁷⁷ .

178

ומזה מובן גם בנוגע לשבת בראשית – שלא נוגע כ"כ ענין הלימוד כו', אלא ענין השמחה, בכח המעשה.

אלא, כמו כל הענינים שבתורה שהם בדרך כלל ופרט ⁷⁷⁸ – הנה בשמח"ת הו"ע הריקוד בכח המעשה ממש, ואילו בשבת בראשית הו"ע המעשה שבתורה עצמה.

וזהו מ"ש רש"י בר"פ בראשית: "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ⁷⁷⁹ .. ומה טעם פתח בבראשית, משום כח ⁷⁸⁰ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכו'" – שאע"פ שתורה היא מלשון הוראה ⁷⁸¹ , לא מתחילה התורה בהוראת דינים והלכות שבהבנה והשגה, אלא ב"כח מעשיו", כח המעשה של הקב"ה; וכן בצדיקים – "ועמך כולם צדיקים" ⁷⁸² – ש"דומין לבוראם" ⁷⁸³ , שההתחלה היא בכח המעשה [בשמח"ת – בהריקוד בכח המעשה ממש, ובשבת בראשית – בענין כח המעשה שבלימוד התורה], ואח"כ בא לימוד התורה בעיון בהבנה והשגה במשך כל השנה.

* * *

ג. מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל" ⁷⁸⁴ – הנה כאן המקום להבהיר בנוגע לאמירת ההפטרה ⁷⁸⁵ :

בהיותי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנת תרצ"ה בפולין, דובר אודות סדר ההפטרות, ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבהפטרה דשבת בראשית יש חילוק בין שנה פשוטה לשנה מעוברת, שבשנה פשוטה מסיימים ב"יגדיל תורה ויאדיר" ⁷⁸⁶ , ובשנה מעוברת ממשיכים לומר עד "ואחרי לא יהי'" ⁷⁸⁷ , כמנהג האשכנזים.

לקראת שנת תש"ב, כשנדפס הסידור, והיתה אז הזדמנות להדפיס סדר ההפטרות שיש בהם חילוקי מנהגים, הנה כשדובר – כמובן לפי הסדר – לכל לראש אודות ההפטרה דשבת בראשית, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שצריך לומר עד "יגדיל תורה ויאדיר". וכששאלתי אודות ההוראה בשנת תרצ"ה ע"ד החילוק שבין שנה פשוטה לשנה מעוברת,

179

אמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר שאין זו הוראה לרבים, ובסידור יש להדפיס שסיום ההפטרה הוא "יגדיל תורה ויאדיר".

וע"פ ההוראה בשנת תרצ"ה – הוספתי באמירת הפטרת היום עד "ואחרי לא יהי'".

בהוספה זו ישנו ענין ערב ("אַ געשמאַקער ענין"): "ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'" ⁷⁸⁸ – קיבוץ גלויות מכל ד' רוחות העולם שיהי' בקרוב, בביאת משיח צדקנו.

וכמשנ"ת פעם ⁷⁸⁹ , שבנוגע לצפון יש ענין מיוחד: "אומר לצפון תני " – שלא זו בלבד שבנ"י יבואו מעצמם, כבכל המקומות, אלא שהצפון עצמו יתן את ישראל הפזורים בו.

ויה"ר שיהי' זה בחסד וברחמים, ובקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.

* * *

ד. דובר אודות ג' הביאורים בטעם התחלת התורה באות ב', ולא באות א', שנקודתם אחת – שלימוד והבנת התורה הוא ענין שני (ב'), ואילו הענין הראשון (א') הוא ההתקשרות לנותן התורה שלמעלה מהבנה והשגה – "ברכו בתורה תחילה" ⁷⁹⁰ . ונקודה זו מתבטאת בג' ענינים: בנוגע לתורה עצמה (שלא תהי' בבחי' נפרד מאלקות, כמו בעולם הבריאה, התחלת עולם הפירוד, אלא כמו בעולם האצילות, עולם האחדות), בנוגע לאדם הלומד (שלימודו לא יהי' באופן ש"לא זכה", א' לשון ארירה, אלא באופן ש"זכה נעשית לו סם חיים" ⁷⁹¹ , ב' לשון ברכה), ובנוגע לעולם (שעי"ז מתקנים ומשלימים רוח צפונית שאינה מסובבת ⁷⁹² ). וכל זה רק בהלימוד דבנ"י, משא"כ בתרגום התורה לתלמי המלך שמתחילה בא' ⁷⁹³ , כיון שאצל אוה"ע הלימוד הוא רק בכדי לדעת את המעשה אשר יעשון, ולא לשם לימוד התורה עצמה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו בתחלתו.

* * *

ה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה בראשית ברא.

* * *

180

ו. מאמר ב' (כעין שיחה) ד"ה ויכולו השמים גו'.

* * *

[ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, נערכה מכירת המצוות5 ע"י הגבאי, בחבישת "שטריימל", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת-שחוק), שנוסף על שינוי הלבוש, צ"ל גם שינוי לשון – שיאמר דבר תורה].

ז. יום הש"ק זה הוא שבת מברכים חודש מרחשון, שבו מתחילה תקופת הגשמים (כדאיתא בגמרא ⁷⁹⁴ ), ולכן נקרא בשם "מר" (חשון), שפירושו טיפה, ע"ש טיפות הגשמים ⁷⁹⁵ .

וענין זה בא בהמשך לשמע"צ שבו מתפללים על הגשמים שיהיו גשמי ברכה ⁷⁹⁶ – לברכה, לחיים ולשובע.

והצורך בהבהרה זו – כיון שענין הגשמים יכול להיות גם באופן הפכי ח"ו, כפי שמצינו בנוגע למי המבול (שעל זה מדובר בסיום פרשתנו ובהתחלת הפרשה שמתחילים לקרוא במנחה), ולכן יש צורך להבהיר שיהיו גשמי ברכה.

ח. ובאמת, הנה גם מי המבול היו לטובה.

ובהקדמה – שכל הענינים שבתורה, אפילו העונשים שבתורה, הם לטוב, כיון שהתורה היא תורת חסד ⁷⁹⁷ . ובנדו"ד, אף שהמבול הי' קודם מ"ת, הרי כיון שגם ענין המבול הוא פרשה בתורה, עכצ"ל שזהו ענין של חסד.

וראי' לדבר – מהמבואר בכ"מ ⁷⁹⁸ שהמבול בא בכדי לטהר את הארץ, ולכן היו מי המבול במשך ארבעים יום, בדוגמת המקוה ששיעורה ארבעים סאה. וענין זה הוא לא רק ע"פ חסידות, אלא – ככל הענינים שבתורת החסידות – גם בנגלה, כפי שמצינו בגמרא ⁷⁹⁹ בנוגע לחלק הארץ שבו לא ירד המבול, שעז"נ ⁸⁰⁰ "ארץ לא מטוהרה היא".

והיינו, שענין המבול – ככל עונשי התורה – בא רק לדחות ולקנח את הרע, ועי"ז תהי' ההכשרה לקבל את הטוב.

181

ט. ויתירה מזה – שע"י המבול נזדכך העולם עוד יותר מכמו שהי' קודם הענינים הבלתי-רצויים שבגללם בא המבול:

ובהקדם ביאור רבינו הזקן בתורה אור, ובארוכה בלקו"ת לג"פ31, שענין המבול הוא בדוגמת ה"מים רבים" של טרדות הפרנסה, אשר, לא זו בלבד ש"לא יוכלו לכבות (ח"ו) את האהבה" ⁸⁰¹ של בנ"י להקב"ה, ובמילא גם לא לפגוע באהבה של הקב"ה לבנ"י, אלא אדרבה, שעי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בעבודת ה' (כמבואר שם בארוכה), כי, "לפום צערא אגרא" ⁸⁰² , ולכן, דוקא ע"י הטרדות של ה"מים רבים", בבחי' "המקיים את התורה מעוני", באים למעמד ומצב ש"סופו לקיימה מעושר" ⁸⁰³ .

וכללות העילוי שנעשה ע"י ה"מים רבים" הוא בדוגמת מעלת בעלי תשובה על צדיקים: צדיקים – אין להם שייכות לרע; אין להם זדונות, ואפילו שגגות לא שייך אצלם; משא"כ בעלי תשובה יש להם שייכות לרע, והם מהפכים את הזדונות לזכיות.

וע"ד משנת"ל ⁸⁰⁴ בענין העלי' שע"י התהוות העולמות – שקודם ההתהוות הי' רק בחי' בלי גבול, ולא הי' מקום לבחי' הגבול. וכמשנ"ת במאמרים ⁸⁰⁵ , שקודם הצמצום, בבחי' אצילות דכללות, וכן באצילות הפרטית, אלקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות ⁸⁰⁶ . ואילו לאחרי ההתהוות – יש מציאות, ועד לאופן ד"נעשה (אדם)" ⁸⁰⁷ , לשון רבים, "והרוצה לטעות יטעה" ⁸⁰⁸ , והיינו, שמלמעלה יש נתינת מקום לטעות; וכאשר לאחרי כל הירידה הלזו, פועל יהודי בעבודתו לעשות מ"יש" "אין" – הרי זה עילוי לגבי כמו שהי' קודם הבריאה.

וע"ד העלי' שנעשית ע"י הירידה שבכללות בריאת והתהוות העולמות, הנה גם בעולם גופא אינה דומה מעלת העבודה ללא ההעלמות של ה"מים רבים" למעלת העבודה שע"י ההעלם וההסתר של ה"מים רבים", כמבואר בתו"א ובלקו"ת לג"פ הנ"ל.

וכיון שמשווים את ה"מים רבים" של טרדות הפרנסה למי המבול, הרי מובן, שגם המבול פעל זיכוך בעולם, עוד יותר מכמו שהי' לפנ"ז (קודם החטא שהביא את המבול).

182

והענין בזה – כידוע הביאור ⁸⁰⁹ בענין אות הקשת שנעשה ע"י המבול, שקודם המבול לא הי' ענין הקשת, כיון שמצד חומריות העולם לא הי' אור השמש יכול לבקוע את העננים ולהשתקף בהם, וכאשר נזדכך העולם ע"י המבול, נעשו העננים זכים יותר ("איידעלער"), ולכן יכול אור השמש לעבור דרכם.

וכן הוא גם ברוחניות – כידוע בפירוש "את קשתי נתתי בענן" ⁸¹⁰ , ש"קשתי" היינו "דבר שהוא מוקש לי" ⁸¹¹ , ולכן נעשה עי"ז ענין ההתקשרות עם הקב"ה באופן של ברית, שלמעלה מטעם ודעת.

וזהו גם הטעם שקודם המבול הי' אסור לאכול בשר, ורק לאחרי המבול נאמר "כל רמש גו' לכם יהי' לאכלה כירק עשב גו'" ⁸¹² – כי, בירור הבשר קשה יותר מאשר הבירור דירק עשב, שלכן "עם הארץ אסור לאכול בשר" ⁸¹³ , ורק בגלל הזיכוך שע"י המבול, היו יכולים לברר גם בשר ⁸¹⁴ .

י. וע"פ האמור שהעילוי שנעשה ע"י המבול ומים רבים דטרדות הפרנסה הוא בדוגמת מעלת בעלי תשובה על צדיקים, מובנת השייכות המיוחדת לחדשי החורף – כידוע ההפרש בין חודש ניסן (התחלת חדשי הקיץ) לתשרי (התחלת חדשי החורף) ⁸¹⁵ , שניסן ענינו עבודת הצדיקים, וכללות ההנהגה דניסן היא הנהגה נסית שלמעלה מהטבע, ואילו תשרי ענינו עבודת התשובה והנהגה טבעית (לא "החודש הזה לכם"12, הנהגה נסית, אלא "כח מעשיו הגיד לעמו"13, הנהגה טבעית).

וזהו שמצינו שמיד לאחרי המבול נאמר ⁸¹⁶ "קיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו", היינו, שצריך להיות סדר הנהגת העולם ע"פ הטבע, ועד שענין זה נוגע גם להלכה – שמזה למדים ש"עכו"ם ששבת חייב מיתה" ⁸¹⁷ (ואע"פ שענין זה נאמר לגבי עכו"ם, הרי זה נוגע גם לבנ"י, אלא שמצד זה שבנ"י קשורים עם הקב"ה, יש להם כח להתעלות למעלה מהטבע ⁸¹⁸ ).

וזהו גם ענין ברכת הגשם בשמע"צ בסיום מועדי חודש תשרי29

183

– כיון שאז צ"ל ענין הנהגת הטבע51, אשר, הכוונה שבירידה זו היא לצורך עלי' (כנ"ל), אלא כיון שענין זה יכול להיות באופן שכוונת החסד והעלי' היא בגילוי, או באופן שזהו בהעלם (וכמו בענין המבול, שבגילוי הי' ענין של עונש כו') – לכן ישנו הענין דברכת הגשם, שמבקשים שיהיו גשמי ברכה, היינו, שתהי' הברכה בגילוי, כך, שבטבע יהי' בגילוי הלמעלה מהטבע.

יא. והנה, בענין טהרת העולם ע"י המבול – צריך להבין: הרי בזמן המבול נימחו רק ג' טפחים בעומק הארץ ⁸¹⁹ , וא"כ, איך נטהרה כללות הארץ?

ונוסף על השאלה בנוגע לסוג הדומם – נשאלת השאלה גם בנוגע לסוג המדבר, החי והצומח: הן אמת שנח "ראה עולם חדש" ⁸²⁰ , אבל עדיין נשאר מכל מין ומין שהכניס נח לתיבה כדי שיוכל להיות המשך הדורות, ונמצא, שכל הענינים שלאחרי המבול קשורים עם הענינים שקודם המבול, וא"כ, חסר לכאורה בענין הטהרה?

וההסברה בזה – ע"פ מ"ש במכתב כללי לר"ה ⁸²¹ שהבריאה עצמה היא טוב כו'.

ולכאורה, נשאלת מיד השאלה: הרי "יצר לב האדם רע מנעוריו" ⁸²² , וכמובא בתניא ⁸²³ מעץ חיים ⁸²⁴ ש"כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו", ויתירה מזה, שהעולם עצמו נקרא "עולם הקליפות וסטרא אחרא", וא"כ, איך אפשר לומר שהעולם הוא טוב?

ובאמת יש ראיות לכך (כמצויין גם בהמכתב) – שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ⁸²⁵ "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

ואף שלכאורה אפשר לומר שמש"נ "וירא גו' והנה טוב מאד" הי' קודם חטא עץ הדעת (משא"כ לאחרי החטא אזי "יצר לב האדם רע מנעוריו") – הרי מזה שהפסוק נאמר בסמיכות ל"ויכולו", מוכח, שמדובר לאחרי החטא, שהרי החטא הי' לאחרי הציווי בשעה התשיעית ⁸²⁶ , ג' שעות קודם השבת, ואעפ"כ, בסמיכות ל"ויכולו" (יום השבת) נאמר "וירא גו' והנה טוב מאד", גם לאחרי החטא.

184

וראי' חזקה יותר – מזה שהצ"צ מבאר בלקו"ת ⁸²⁷ הענין ד"נוח לו לאדם שלא נברא" ⁸²⁸ , "נוח" דייקא, "ולא אמרו ח"ו טוב לו שלא נברא", ומביא מ"ש "והנה טוב מאד". וכיון שהצ"צ מדבר אודות בריאת כל אדם ואדם, גם עתה, הרי מוכח, שאפילו לאחרי חטא עה"ד ושאר החטאים ולאחרי החורבן כו', עדיין "הנה טוב מאד"!

אך מ"מ, הרי נאמר ש"יצר לב האדם רע מנעוריו"? – ועכצ"ל, שזהו החילוק בין חיצוניות לפנימיות: החיצוניות אמנם לא טוב, אבל הפנימיות הוא טוב. ולכן הלשון במכתב כללי הנ"ל הוא, שהבריאה היא טוב בפנימיות ⁸²⁹ .

יב. ועדיין צריך להבין: מהי התועלת מזה שהבריאה היא טוב בפנימיות – בה בשעה שאלינו נוגעים הענינים שבגלוי עד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה?

והביאור בזה – שהפנימיות פועלת גם על החיצוניות.

וע"ד מ"ש הרמב"ם ⁸³⁰ בענין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" ⁸³¹ – דלכאורה אינו מובן, דממה-נפשך: אם גם גט המעושה כשר – מהו הצורך שיאמר רוצה אני; ואם צריך להיות לרצונו דוקא – מהי התועלת באמירת רוצה אני, בה בשעה שהכל יודעים שאמירה זו היא רק בגלל הכפי'?! – אך הענין הוא, שכל אחד מישראל בפנימיותו הוא טוב, ורצונו לקיים את רצון העליון, אלא "יצרו הוא שתקפו", ולכן, עי"ז שכופין אותו, מסירים את ה"ארי' דרביע עלי'" ⁸³² , ואז מתגלה רצונו הפנימי ⁸³³ .

וכן הוא בנוגע לכללות העבודה: כאשר יהודי יודע שבפנימיותו הוא טוב, וסוכ"ס יבוא הטוב לידי גילוי, "כי לא ידח ממנו נדח" ⁸³⁴ , וכמו"כ יודע שהעולם שמסביבו בפנימיותו הוא טוב, ולכן אינו צריך להלחם עם העולם, אלא אדרבה, העולם עצמו בפנימיותו מסייע לו – אזי העבודה היא בנקל יותר כו' ⁸³⁵ .

185

יג. כאמור לעיל, שייכת עבודת התשובה (שיש בה העילוי דהפיכת זדונות לזכיות) לחודש תשרי, התחלת חדשי החורף, שאז היא הנהגת הטבע – שצריך לפעול בטבע המשכה שלמעלה מהטבע. וזהו ענין ברכת הגשמים בשמע"צ29 – שגם בהגבלת הטבע תהי' ברכה והשפעה בלי גבול, כמ"ש ⁸³⁶ "והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

וזהו גם הביאור לכך שבסיום תפלת נעילה דיוהכ"פ – ענין התשובה – זועקים לא רק "שמע ישראל גו' ה' אחד" ⁸³⁷ (יחודא עילאה ⁸³⁸ ), אלא גם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ⁸³⁹ – כיון שהתשובה דיוהכ"פ פועלת המשכת "שם כבוד מלכותו" בעולם ("לעולם ועד"), ופועלים זאת באופן פנימי וקבוע, שלכן מכריזים זאת ג' פעמים, ד"בתלת זימני הוי חזקה" ⁸⁴⁰ , שכן יקום.

והמשכת הבלי גבול בגבול מתבטאת בהשפעה בגשמיות כפשוטו, שנמשכת ריבוי השפעה בגשמיות, שלכן, הנה בביאת המשיח ⁸⁴¹ "הטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כו'" ⁸⁴² .

יד. בהמשך להמוזכר אודות משיח, שהוא מזרע דוד, כמ"ש ⁸⁴³ "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" – יש להזכיר גם אודות סעודת המלוה-מלכה שתתקיים במוצאי ש"ק, שנקראת סעודת דוד המלך, מלכא משיחא ⁸⁴⁴ , וקשורה גם עם תחיית המתים, כמ"ש הבית-יוסף ⁸⁴⁵ שמסעודת מלוה מלכה נהנית רק העצם לוז, שממנה יבנה הגוף לתחיית המתים.

וכיון שכל הענינים דלעתיד לבוא תלויים בעבודתינו עכשיו ⁸⁴⁶ , צריך להיות גם עכשיו הענין דתחיית המתים ברוחניות – כמאמר אדמו"ר הזקן ⁸⁴⁷ בנוגע ללימוד החסידות שזהו הענין ד"זוטרא דבכו מחי' מתים" ⁸⁴⁸ , שהרי אין לך ענין של קרירות ומיתה כמו השכל, וכאשר תורת

186

החסידות פועלת המשכת חיות בשכל, הרי זה ענין של תחיית המתים ברוחניות, וזוהי ההכנה לכך שבקרוב יהי' קיום היעוד ⁸⁴⁹ "הקיצו ורננו שוכני עפר" ⁸⁵⁰ .

______  ______