32
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
10> לקוטי רואים גם באחרון של פסח: כאשר כבר ספרו, ו,בררו", באחרון של פסח, את כל שבע הספירות, המדות, החל מהספירה (המדה) הראשונה והנעלית - דאזיל עַם כולי יומייי - חסד, שלאחר מכן מתקיימות הסעודות של אחרון של פסח - סעודת הלילה וסעודת היום - וכבר ,,בררו" כל שבע המדות כפי שהן כלולות בחסד (חסד שבחסד, גבורה שבחסד, וכו') - הרי למרות שעדיין לא הגיעו לדרגה של שבועות, שאת החמץ עצמו הופכים לקדושה ולמצוה, כיון שעדייץ לא התקיים ה,,בירור" והזיכוך הפרטי של כל המדות לפרטן.
בכל זאת כבר אין צורך כל כך להזהר ולהשמר אז בעבודה הרוחנית מן הסוג של ,,מצה" (לחם עוני - התבטלות ואתכפיא), ולהשמר אפילו מחשש חמץ של מצה שרויה.
אז כבר אפשר לנצל לעבודת ה' גם דבר שאיננו בטל ושפל לחלוטין, ולכן צריך לעשות זאת, ומשום כך מהדרים לאכול מצה שרויה?י, עד אשר אכילת השרויה גורמת, בפשטות, למצוה של ,שמחת יום טוב".
ג אכילת מצה רשות - למעליותא
כיון שכל דברי רבנן לקוחים מן
ימים אחרונים דחה"פ
התורה'י, = וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון*, יש לומר גם בעניננו, שהמשמעות והאופן של אכילת מצה באחרון של פסח נובעת, והיא מעין המשמעות והאופן של אכילת מצה מדאורייתא בשביעי של פסח.
ההסבר לכך הוא: מן הפסוק* ,ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך" לומדים* ,מה שביעי רשות אף ששה ימים רשות". פירוש הדבר"", שלמרות שכל שבעת הימים, חוץ מליל יום טוב הראשון של פסח, שווים לגבי ההלכה של רשות, בכל זאת כיון שלומדים זאת משביעי של פסח** מובן, שעיקר הענין של רשות קיים בשביעי של פסח, ומשביעי של פסח הוא ,נמשך" וחל% גם בששת הימים האחרים של פסח.
ומוסבר בתורת החסידות"",
הערות
- 1. ראה זח"ג קג, אדב. קצא, ב.
- 2. ועפ"ז יש לפרש הלשון בסה"ש שם ,בכדי להראות" - להראות ענינו ותוכנו דאחש"פ.
- 3. שיחות
- 3. ראה אגה"ק סכ"ט (קנ, א): ז' מצות דרבנן .. יוצאות ונמשכות ממצות התורה וכלולות בהן כו'.
- 4. פסחים ל, ב. וש"נ.
- 5. ראה טז, ח.
- 6. פסחים קכ, א. שו"ע אדה"ז סתע"ה סל"ב.
- 7. ראה שער האמונה פ"כ"כא.
- 8. ע"ד החילוקים (ועד להלכה בפועל) - בין הדבר שנאמר הדין בו בפירוש ואלו - שנלמדין ממנו (תו"י יומא ג, ב. חינוך מצוה שס. וראה אנציקלופדיא תלמודית כרך ז' ע' קא. וש"נ).
- 9. וכמדובר כמה פעמים בכל הענינים שבתורה שהדבר המלמד הוא ,,המקור" שממנו נמשך הדבר הנלמד (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 241).
- 0. שער האמונה שם. דרמ"צ כד, ב. ביאוה"ז להצ"צ ע' צה ואילך. ד"ה וע"פ כו' ששת ימים תרס"ח. לקוטי לוי"צ (לזהר) ח"ב ס"ע פז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות 66 מאותו ספר יומא ג, א
- לקוטי שיחות 182 מאותו ספר יומא ג, רע"א
- לקוטי שיחות 109 מאותו ספר שם ג, סע"ב
- לקוטי שיחות 270 מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות 461 מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות 294 מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות 142 מאותו ספר יומא ג, סע"א ואילך
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה יומא ג, ב
- מאמרי אדה"ז תשו יומא ג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת יומא ג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח יומא ג, ריש ע"ב