182

1% לקוטי

שדין זה חל רק לגבי עבודה זרה, לכן מתבטא כך הרמב"ם רק כלפי האומר ,שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים"*, ואילו לגבי ,עקר דבר מדברים..." הוא אומר ,,להכחיש התורה".

השאלות על הסבר זה

אך לפי זה עדיי קשה: מדוע בתחילת הפרק, כאשר אין מדובר על עבודה זרה אומר הרמב"ם ,להכחיש נבואתו של משה",

ומלבד זאת, הסבר זה, בכלל, שבביטוי ,,להכחיש נבואתו של משה" רומז הרמב"ם לחובת מיתה בידי שמים בדורו של משה, דחוק ביותר*. כל%:

שופטים ג

א) דין זה הוא רק בדורו של משה, והרי מאי דהוה הוה (=מה שהיה, היה) 3?

ב) חובת המיתה בידי שמים החלה על עובד עבודה זרה בדור המדבר אינה קשורה, לפי האמור לעיל, לענין נביא השקר, אלא לענין עבודה זרה. כאשר מישהו בדור זה עובד עבודה זרה, הוא חייב מיתה בידי שמים גם כאשר אין הוא אומר על כך ,,שה' צוהו".

ואילו רצה הרמב"ם לרמוז דין זה, הוא צריך היה לעשות זאת בהלכות עבודה זרה*, ולא בענין נביא השקר, שעליו מדבר הרמב"ם כאן.

ח. מצוות התורה - רצון עצמי של ה'

כדי להבין את כל זה יש להקדים ולבאר, לפחות בקצרה, את המוזכר לעיל (סעיף א'), לגבי ההגדרה בהלכה, ובפרד"ס התורה בכלל, והמעלה של מצוות התורה (בהר סיני)'*3 על-פני הציוויים שעל ידי הנביאים:

על המילה ,אנכי" - הראשונה בעשרת הדברות, כללות כל התורה -

7 אלא שי"ל (בדוחק עכ"פ) שנפק"מ כשיקומו בתחה"מ, שאז יש על דור המדבר (ששמעו הדברות ממשה בעת שמתנבא) דין דשומע מפי הנביא. ולהעיר מהפלוגתא (סנהדרין קח, א. קי, ב) אם דור המדבר יש להם חלק לעוה"ב. וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 269 (סי"ב). ואכ"מ.

8 או עכ"פ בהלכה ב' כאן.

*38) ראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 33 ואילך. קונטרס בענין ,הלכות של תושבע"פ שאינן בטלים לעולם" (סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 27 ואילך).