110

רש"י מלשון המדרש "באותה מנחה שהקריבו" (שבמנחה אחת ודאי אין להם שווה פרוטה) וכתב "שיש להם חלק בתמידי ציבור", שכוונתו בזה (לא להמנחה או קרבן תמיד של אותו היום, אלא) לתמידי (ל' רבים) ציבור של כל השנה, שאותו החלק שיש להם (לר"ן איש) בתמידי ציבור של כל השנה כולה — יחד הוא דבר דשפיר שייך לקרותו בשם "חלק". וע"ז ביקש משה ש"חלקם בתמידי ציבור (דכל השנה) לא יקובל לפניך לרצון".

ויש להוסיף ב"ענינים מופלאים" ע"ד הרמז שבפרש"י — שבדיוק לשונו "יש להם חלק בתמידי ציבור" יש למצוא רמז לדברי האריז"ל³⁵ שקדושה אינה זזה ממקומה, וכמ"ש אדמו"ר הזקן³⁶ שזהו "גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה" — שמ"מ "אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה".

ובהקדם השאלה בדברי רש"י "יש להם חלק בתמידי צבור", דלכאורה, מלבד השאלה (הנ"ל) מצד שווי הדבר ודין ממון שבו (כיון שחלקם אינו שווה פרוטה) — הרי אתינן כאן להשקו"ט הידועה בנוגע לקרבן ציבור, דכיון דהוי דבר של ציבור אין בו שום שייכות להיחיד³⁷, כי הגדר דציבור הוא לא שותפות של כמה וכמה יחידים, אלא מציאות חדשה, באופן שאין שייכות להיחידים בתור יחידים, ובמילא אין שייך לומר בזה "חלק" לכמה יחידים בפ"ע.

ויש לומר הביאור בזה:

כוונת רש"י (שיש להם חלק בתמידי צבור) בפשטות היא — דכיון שכל ישראל נתנו מחצית השקל שמהם קנו קרבנות ציבור (כמפורש בפרש"י לעיל³⁸), נמצא, שיש לכאו"א מישראל חלק בקרבנות ציבור³⁹.

ואף שצריכים למוסרו לציבור יפה יפה⁴⁰, כדי שתהא נעשית מציאות חדשה דממון ציבור וחלות דקרבן ציבור, ולא השתתפות של כמה יחידים — מ"מ כיון שהמציאות של "צבור" וקופת הצבור נוצרה ע"י נתינת מחצית השקל דכל יחיד, א"א שתתבטל ותעקר לגמרי שייכות היחיד להקרבן⁴¹ (שהיא ע"י מחצית השקל שנתן, שזוהי מצותו הפרטית, ובפרט שנתינת מחצית השקל היתה לכפר על נפשותיכם⁴²), ובלשון אדה"ז הנ"ל ד"גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה" להיות גדר של צבור, מ"מ לא "נעקר לגמרי מכל וכל" המעלה (והקדושה) שנפעלה על ידי נתינת היחיד, ולכן אפשר לומר בזה "שיש להם חלק בתמידי ציבור".

ו. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר גם דיוק הלשון "יודע אני (שיש להם חלק בתמידי