ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד153

153

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה ד

1% לקוטי

א. מצות הענקה בזמן הזה לפי ספר החגנוך

בקשר למצות הענקה, שחייב האדון להעניק לעבד המשתחרר', נאמר בספר החינוך? שלמרות שחיוב המצוה חל רק ,,בזמן שהיובל נוהג" (שכן בזמן שאין היובל נוהג אין דין של עבד עברי) - אפשר בכל זאת ללמוד מכך, שגם בזמן הזה: ,,ישמע חכם ויוסף לקח שאם שכר מבני ישראל ועבדו זמן מרובה, או אפילו מועט שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו ה' יתברך".

על כך אומר ה,מנחת חינוך", שהלקח ממצות הענקה לשכיר בזמן הזה, שמצד ,מוסרו הטוב" של המעביד עליו להעניק לו ,,בצאתו מעמו" - הוא רק לפי הדיעה שחובת הענקה חלה הן לגבי עבד שמכרוהו בית-דין והן לגבי עבד שמוכר עצמו.

אבל לפי הדיעה שמצות הענקה נאמרה רק לגבי עבד שמכרוהו ביתדדין (וכפי שהגמרא* לומדת זאת מן הפסוק>

,הענק תעניק לו" - ,לו ולא למוכר עצמו"') הרי הטעם של מצות הענקה אינו ,מצד המוסר" (,ומי יודע מאיזה טעם") - שכן ,מצד המוסר" אין מקום לחלק בין שני סוגי העבדים - ולפיכך אין ללמוד מכאן ביחס לשכיר בזמן הזה.

אלא שה,מנחת חינוך" נשאר בקושיא: הרי הרמב"ם* פוסק שהענקה נוהגת רק לגבי ,מכרוהו ביתדדין" ואילו לפי ה,חינוך" יוצא שחיוב הענקה הוא גם לגבי ,,מוכר עצמו", לא שכיח שהרב המחבר (=החינוך) יהיה נוטה מדעת הרמב"ם, אם לא שפירשה להדיא.

ב. שני ההסברים לאיחלות חובת הענקה לגבי ,מוכר עצמו"

וי"ל לתרץ ולבאר:

את הלימוד שהענקה נוהגת רק במכרוהו בית-דין ולא במוכר עצמו ניתן לפרש בשני אופנים:

א) החידוש שבהענקה הוא שיש להעניק לעבד שמכרוהו ביתדדין (הענק תעניק לו), ומאחר שהכלל הוא ,אין לו

הערות

1. שיחות
2. ראח ד
1. פרשתנו טו, יגדיד.
2. מצוה תפב בסופה.
3. דעת ר"א - קדושין יד, ב. תוד"ה ואידך (הב') שם טו, א.
4. ת"ק קידושין שם. וכ"ה דעת רוב הפוסקים - נסמנו באנציקלופדיא תלמודית ע' הענקה (ע' תרעח). וא"כ דברי החינוך - לפי פי' המנ"ח (אבל ראה לקמן בפנים סוס"ג) - אינם להלכה.
65. שם טו, א.
6. פרשתנו שם , יד.
7. או מפני שלא יליף הגז"ש שכיר שכיר - שם יד ב. ובש"ך חו"מ (ספ"ו סק"ג. מריטב"א שם טו, א) שכ"ה גם למסקנת הגמרא, ושכן ס"ל להרמב"ם. עיי"ש. וראה לקמן הערה 10, 20.
8. הל' עבדים פ"ג הי"ב.
9. ראה אנציקלופדיא תלמודית ע' חדוש, וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.