ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח י"ב-י"ג תמוז שיחה א313

313

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

[ויש לומר שזוהי הסיבה למנהג ישראל להוסיף': לשמו של חודש אב - כמובא בתרגום* ובמשנה"* - את המילה ,מנחם" - מנחם אב - כדי להדגיש מיד בשמו של חחודש, שעיקרו הוא הניחום על הענינים של אב"].

ולפיכך נדרש הסבר: אם נאמר שבתמוז קיים ענין הגאולה, כיצד ייתכן שבמשך דורות רבים כל-כך היה ידוע רק על הטפל, על הצום, והעיקר לא היה ידוע?

ד. שת דרכים להסתכלות על הצום

מכל האמור מובן, שתוכנו של חודש תמוז הוא, אכן, ענין ה,צום" שבו, אלא שבכך ישנם שני אופנים, להבנת ענין הצום:

א) הצום כפי שהוא בחיצוניות - נראה כדבר של פורענות.

ב) פנימיותו של הצום - כפי שיהיה לעתיד לבוא, שאז יהיה ,ונגלה כבוד הו" - יום של ששון ושמחה ומועד טוב. כלומר, ההכרה לא רק בפורענות

יב-יג תמוז

לצורך גאולה, אלא בכך שהצום עצמו הוא בפנימיותו ,,ששון ושמחה", כל גם הפורעניות עצמן הן בפנימיותן ביטוי לאהבת ה' לישראליי, ולכן ,במשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו" כך ,,רחץ ה' את צואת בנות ציון".

[ויש לומר שדבר זה נרמז גם בסדר קביעת לוח השנה - א"ת ב"ש כו' - כמצויין עלדידי גדולי ופוסקי ישראל9, שתשעה באב, וכן שבעה עשר בתמוז שהוא תחילת החורבן של תשעה באב, חל תמיד באותו יום בשבוע, שחל בו יום ראשון של פסח. כלומר, זהו רמז

הערות

7. ועד שי"א שבכתובות וכו' כותבים מנחם במקום אב (גט פשוט סקכ"ו סקל"ה) וראה אנציקלופדיא תלמודית מע' אב הדעות בזה, וש"ן.
8. תרגום שני למג"א שם. תיב"ע שלח יג, כה.
38. תענית פ"ה מ"הדו. ועוד.
9. וגם שם ,אב" עצמו מורה על הרחמים - יל"ש שם עה"פ (נא, יב) אנכי אנכי. וראה ד"ה נחמו שם פ"י. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 61.
39. ישעי" מ, ה.
0. בכל הבא לקמן - ראה בארוכה אוה"ת מסעי ס"ע א'שפד ואילך. וראה גם תורת חיים בראשית מ, סע"ג ואילך. רשימות הצ"צ לאיכה שם (ע' א'מה). ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 66.
7. ולהעיר ג"כ מרשימות הצ"צ לאיכה שמפרש כו"כ פסוקי איכה למעליותא, עיי"ש בארוכה.
1. ונתגלה גם בעת החורבן גופא, וכמחז"ל (מדרש תהלים מזמור עט. איכ"ר פ"ד, יד) דשפך הקב"ה חמתו על עצים ועל אבנים כו'. וראה לקו"ש ח"ב שם.
9. ואולי י"ל, שלפי שיטת הירושלמי שנבקעה העיר בי"ז תמוז (כנ"ל הערה 9) - מה שנאמר בכתוב ,,בתשעה לחודש" (וכקושיית מפרשי הירושלמי שם. וראה חת"ס לירוש' שם. יפה עינים לר"ה יח, ב) הוא מפני שהגזירה היתה על ט' תמוז, אלא שהקב"ה האריך אף (מפני תוקף חסדו) עד י"ז תמוז שלא תבקע העיר אולי יחזרו בתשובה. וע"ד שעיכב גבריאל הגחלים (ויק"ר פכ"ו, ח. מדרש משלי א, כד. ועוד). וראה יומא עז, א. ואכ"מ.
10. וע"פ משנת"ל (הערה 10) דעת רש"י, דבט' תמוז נכבשה חומה החיצונה ומ"מ לא כבשו חומה הפנימית ונכנסו לעיר עד י"ז תמוז - נמצא, שעכבם הוי' באמצע החומות ח' יום אולי יחזרו בתשובה!
2. ישעי' ד, ד. אגה"ק סכ"ב.
3. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ג.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ח ע' 313

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.