ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א125

125

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה א

תזריע

א. מילה רק ב'ום - דין שנתחדש לאחר מ''ת

על הפסוק' ,וביום השמיני ימול בשר ערלתו" דורשים חז"ל ב,תורת כהנים": (ובגמרא:) ,,ביום ולא בלילה". לפי זה יוצא שהדין שאין מלין בלילהי נתחדש לאחר מתן תורה, אך לפני מתן תורה יכלה המילה להיעשות גם בלילה.

אף לפי המקור האחר לדין זה, במסכת שבתי, שלומדים זאת מובן שמונת ימים..." - פסוק הנאמר בפרשת לך-לך" (ובמיוחד לפי דברי ה,,תוספות"י האומר שדין זה נלמד בעיקר מפסוק זה), הרי זה רק בקשר למילה בזמנה, אך לגבי מילה שאיננה בזמנה, לומדים שהיא צריכה להיעשות ביוםי מן הוא"ו של ,וביום השמיני..." - בפרשתנו, כהסבר ה,תוספות", וזה ודאי נתחדש לאחר מתן תורה.

ב. מדוע לא גרם הקב'ה לכך שימולו עצמם ביוס!

כדי להסביר את הדברים יש להבין

תחלה את דברי המדרש"', שבהיותם במצרים ,הרבה מהן (מבני ישראל) לא היו מקבלים עליהם למול, אמר הקב"ה שיעשו הפסח, וכיוון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם... הלכו ונדבקו באותו פסח... נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך... היה אומר... אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלים... מיד נתנו עצמן ומלו...".

ממדרש זה יוצא שבני ישראל מלו עצמם בליל פסח'', יתר על כן משתמע מן המדרש, ובמיוחד כפי שהוא מובא בשיר השירים רבה, שמשה רבנו כלל לא מסר לבני ישראל את הציוי ,וכל ערל לא יאכל בו", עד הלילה, כאשר באו בני ישראל לבקש ממנו ,,האכילנו מפסחך"?'.

אין מובן איפוא: אמנם אפשר היה למול בלילה, כי זה היה לפני מתן תורה, אך בכל זאת, ולפחות בפנימיות הענינים, דורש הענין הסבר: כיון שבני ישראל (,הרבה מהן") לא נימולו אז מעצמם, אלא מפני ש,גזר הקב"ה

הערות

1. שיחות 184
1. פרשתנו יב, ג.
2. עה"פ.
3. מגילה כ, א.
4. מגילה שם (במשנה).
5. קלב, א.
6. יז, יב.
7. שבת שם ד"ה ההיא. מגילה שם ד"ה דכתיב. 8 תו"כ כאן. יבמות עב, ב.
9. יבמות שם ד"ה מר.
0. שמו"ר פי"ט, ה. ועד"ז בשהש"ר פ"א, יב (ג). פ"ג, ו (ד). וכדלקמן בפנים.
1. וראה גם פרש"י בא יב, ו. בעל הטורים שם, יג.
2. ראה שהש"ר פ"א שם, דבתחילה א"ל ,כל בן נכר גו'", ואח"כ - ,וכל עבד איש מקנת כסף גו'", ורק אח"כ - ,,כל ערל לא יאכל בו". וראה בהמצויין בהערה 10 דכשא"ל משה דכך אמר לי הקב"ה כל ערל לא יאכל בו ,,מיד" מלו עצמם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.