ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך ללך לךשיחה ב47

47

מודגש ענין השלימות שהיתה אצל אברהם אבינו גם לפני קיום מצות מילה, ש"כל המצות שעשה אברהם אבינו" (דהיינו כל התורה כולה, שקיים אברהם אבינו עד שלא ניתנה³³) לא הי' בכחם לפעול אצל אברהם שיהי' "שלם", "עד שמל";

משא"כ בברייתא, שהכוונה להגדר ד"תמים", שזוהי שלימות ותמימות נוספת (יותר משלימות במובן דהעדר החסרון) — צריך להדגיש, שאף שגם לפני קיום מצות מילה הי' אצל אברהם (לא רק קיום כל המצות, אלא גם) קיום מצות באופן של הידור (תמימות ושלימות נוספת)³⁴ — "אין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו", באופן של עסק וטירחא יתירה, עד למסירת נפש — מ"מ, "לא נקרא תמים אלא על שם מילה", כי א"א להגיע למעלה ד"תמים" אלא על ידי ה"מילה", כשהאדם הוא "מהול".

ועפ"ז יש לבאר גם הקשר לשני הענינים שבמילה — שלא יהי' ערל, ושיהי' מהול — כמודגש בשינוי ל' המשנה והברייתא, "עד שמל" או "על שם מילה":

הענין ד"לא יהי' ערל" שבמצות מילה, פועל שהאדם יהי' שלם בלי מום, כי הערלה ה"ה מום³⁵, והסרת הערלה מבטלת חסרון זה ונעשה "שלם"³⁶ (זה גופא מתירו לאכול בתרומה כמבואר ברמב"ם³⁷); וזהו מ"ש במשנה "לא נקרא שלם עד שמל", שהכוונה להסרת הערלה, שעי"ז "נקרא שלם";

אבל זה שהאדם נעשה בגדר "מהול", אין זה רק ענין שלילי, שאין לו ערלה, אלא זוהי שלימות ומעלה נוספת, שמלבד זאת שאין לו ערלה (מום) — יש ענין חיובי שהוא מהול. וזהו מה שמוסיף בברייתא, שענינה ופעולתה של מילה הוא לא רק שפועלת שלימות אצל אדם החסר — אלא שמוסיפה תמימות גם באדם השלם, "לא נקרא תמים אלא על שם מילה", כי הענין ד"תמים" (לא רק "שלם") נפעל על ידי הענין החיובי שבחפצא דמילה³⁸, זה שהאדם "מהול"³⁹.

הערות

33. יומא כח, ב. קידושין בסופה.
34. עפ"ז יומתק הלשון "אין לך מי שנתעסק", היינו שלא מצינו זה אצל שאר בנ"א השלימים בעבודתם [משא"כ במשנה ההשוואה היא לגבי שאר המצות שלו, "כל המצות שעשה"]. ולהעיר מהגי' בע"י שם, כללי המילה לר"י הגוזר (ע' 7) ועוד (ראה דק"ס שם): שאין לך צדיק גמור בעולם כאברהם כו'.
35. כלשון רש"י פרשתנו עה"פ "אתה בעל מום". וראה ב"ר פמ"ו, א (בסופו) ושם, ד (לגבי "התהלך לפני והי' תמים" דאברהם) ".. הערלה (הזאת) העבר אותה ובטל המום". ובכללי המילה שם (ע' 8): מלמד שהערלה מום לו לאדם יותר מכל המומין עד שיעבירנה כו'. וראה תוי"ט נדרים שם. ועוד.
36. ראה במדב"ר (פי"ב, ח) בפי' "צאינה וראינה גו' במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלמים כמה דתימא התהלך לפני והי' תמים שהערלה מום הוא בגוף".
37. הל' תרומות פ"ז ה"י (מיבמות עב, א).
38. ואולי י"ל שזהו גם הפירוש במאמר ר"י אמר רב בהמשך הגמ' שם "בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והי' תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך נתקררה דעתו" — שהקב"ה אמר לו שעיקר ענין המילה אצלו הוא (לא בשביל הסרת הערלה, "דבר מגונה", אלא) ענין השלימות והתמימות, שיתוסף בו "שיהי' מהול". וראה עיון יעקב לע"י שם. ועוד.
39. וי"ל שזהו בהתאם להטעמים השונים שבמילה (ראה בארוכה מטה משה חלק שביעי עניני מילה): א) למעט תאות כו' ולהחליש זה האבר כו' (מו"נ ח"ג פמ"ט), והיינו הסרת כל המדות הפחותות אשר בכל הגוף כו' — מתאים לענין הא', שלם מבלי חסרון — שלא יהי' ערל; ב) למאמיני יחוד השם אות אחת כו' (מו"נ שם), שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחוד לא ישונה ולא יסור לעולם כו' (רבינו בחיי בכד הקמח), ועוד — מתאים לענין הב', תמימות ושלימות יתירה — שיהי' מהול.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.