תפ סדר כוס רביעי

הערות

1. 1067. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) ברכת השיר (ס"א-ג). (ב) פתיחת הדלת וכוס של אליהו (ס"ד-ה).
2. 1068. משנה קיז , ב (רביעי גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר). טור ושו"ע (כוס רביעי מתחיל לא לנו, וגומר עליו את ההלל). לבוש (ומוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו את ההלל).
3. 1069. שהוא הלל הגדול ונשמת. ראה לעיל סי' תעב סט"ז (והערה 112).
4. 1070. רא"ש פ"י סל"ב (שאין לברך על ההלל לאחר הסעודה). טור (ומתחיל לא לנו בלא ברכה). ח"י ס"ק א (ואינו מברך על ההלל לפניו, ולא על מה שאומרים קודם אכילה, ולא על מה שאומרין אחר אכילה. כן מסקנת הפוסקים). וכן הוא לעיל סי' תעג סמ"ז (אין מברכין על ההלל שקורין בלילה זה, לפי שאין קורין אותה בפעם אחד, אלא קורין מקצתו לפני הסעודה ומקצתו לאחר ברכת המזון), ושם נסמן. וראה לקמן סי' תפז ס"ח, שיש נוהגים לגמור את ההלל בבית הכנסת בברכה.
5. 1071. משנה שם (ואומר עליו ברכת השיר).
6. 1072. רב יהודה קיח , רע"א (מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך ה' אלהינו).
7. 1073. רשב"ם שם (יהללוך, וגומרין בו בא"י מלך מהולל בתשבחות, וזו היא ברכת השיר דמתניתין, כלומר ברכת השבח). טור (רב יהודה אומר יהללוך, וחותם מלך מהולל בתשבחות). וכפי שמסיימים תמיד בסוף ההלל.
8. 1074. רבי יוחנן שם (מאי ברכת השיר ... ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי).
9. 1075. טור ושו"ע (ואחר כך אומר נשמת כל חי וישתבח). וכפי שמסיימים תמיד אחרי אמירת נשמת.
10. 1076. והיינו כפי שמסיימים ברכת ישתבח כל השנה, וכדלקמן בסמוך (בא"י אל מלך גדול ומהולל בתשבחות ... הבוחר בשירי זמרא מלך יחיד חי העולמים). מחזור ויטרי סי' עג ע' 286 (נשמת כל חי, וישתבח, עד מלך חי עולמים). סמ"ג מ"ע מא (ואומר נשמת עד חי העולמים). הגהות מיימוניות פ"ח אות כ (ואומר נשמת וישתבח עד מלך אל חי העולמים). טור סי' תפא (וחותמין בנשמת כל חי עד הבוחר בשירי). ונתבארה שיטה זו בב"י סי' תפו (כיון שחותם בישתבח יש לו לחתום בהבוחר בשירי זמרה שהיא חתימת ישתבח). [חלק ממקורות אלו מיירי בכוס חמישי, שיתבאר לקמן סי' תפא ס"א]. * ואף שכתב הטור כאן (ונשמת וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות), וכן כתב בסי' תפו (ונשמת וחותם מלך מהולל בתשבחות). כבר נתפרשו הדברים בט"ז סי' תפו (וזה כונתו גם כאן שאומר וחותם מלך מהולל בתשבחות, כלומר עד בשירי זמרה כו' חי העולמים, אלא דנקט רישא דחתימה ... וזה נראה לי פשוט בדעת הטור ... דחתימת נשמת היא עד חי העולמים). והיינו שמה שכתב הטור כאן ובסי' תפו, שחתימת ישתבח היא "מלך מהולל בתשבחות", הכוונה לתחלת נוסח ברכה זו לדעת הטור, כמבואר בטור סי' נד (וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות ואל ההודאות וכו' עד חי העולמים). וכן הוא הנוסח בהגדה של רבינו, שסיום ישתבח הוא כמו בכל השנה; אלא שהנוסח שלנו הוא "אל מלך גדול ומהולל בתשבחות", וכדלקמן בסמוך. ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה יהללוך (ונוסחת רבינו היא כמ"ש הרא"ש והטור (על פי פירוש הט"ז סוס"י תפ"ו), וכן כתב הלבוש בסי' תפ"ו, חק יעקב ובאר היטב סי' ת"פ, סידור יעב"ץ, חיי אדם). ושם נסמן (הערות 971-975).
11. 1077. רשב"ם קיח, א (ור' יוחנן אמר נשמת כל חי, אף נשמת ... והיינו דאמר הלכה כרבי יוחנן). רא"ש פ"י סל"ב (ורשב"ם פירש דעבדינן כתרווייהו). טור (ורשב"ם כתב כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרווייהו).
12. 1078. ברייתא שם (ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול).
13. 1079. תהלים קלו, א – קלז, א. וכדעת רב יהודה שם (מהיכן הלל הגדול, רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל).
14. 1080. גמרא שם (א"ר יהושע בן לוי הני עשרים וששה הודו כנגד מי כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו). טור ושו"ע (שהם עשרים וששה כי לעולם חסדו). ונתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה הודו, ושם נסמן (הערות 984-986).
15. 1081. תוס' שם ד"ה מהודו (ורננו צדיקים בה' אינו מן המזמור). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג (ואין לומר רננו צדיקים וגו', כי אינו מן המזמור של הלל הגדול). דרכי משה ס"ק א (וכתב מהר"י וייל ואין ראוי לומר רננו צדיקים שבסוף הלל הגדול, כי אינו מן המזמור). ט"ז ס"ק א (כתבו התוס' דרננו צדיקים אינו מן המזמור, ואין לאומרו. וכן הוא במהרי"ו). ומ"א סק"א (ואינו אומר רננו צדיקים וגו'). והיינו שאין מתחילים מרננו צדיקים (תהלים לג, א), כפי שאנו מתחילים בכל שבת.
16. 1082. רב אחא בר יעקב שם (רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל). והיינו מפרק קלה שלפניו (שמתחיל הללויה הללו. ולסימן הזכיר פסוק ד' שבו – כי יעקב בחר).
17. 1083. תהלים קלה, א.
18. 1084. אבל בנוסח ההגדה של רבינו מתחיל מהודו לה' כי טוב, כדעת רב יהודה הנ"ל.
19. 1085. כן הוא נוסח ברכת ישתבח בסדור רבינו. ואילו לעיל סי' נד ס"ב (בא"י אל מלך גדול בתשבחות ... חי העולמים ... סיום הברכה). ולכן תיבת "ומהולל" היא כאן במוסגר. והטור כתב בסי' נד (בא"י מלך מהולל בתשבחות ואל ההודאות וכו' עד חי העולמים), ונתבאר לעיל (הערה 10).
20. 1086. רא"ש פ"י סי' לב (ורשב"ם פירש דעבדינן כתרווייהו וחותמין בהלל ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, ואומר הלל הגדול ונשמת, וחותמין שנית ... וה"ר חיים כהן לא היה חותם ביהללוך ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, כיון דבעי למיחתם בסוף ישתבח, דשתי חתימות בחד גוונא למה לי). טור (ורשב"ם כתב ... וחותמין בהלל בא"י מלך מהולל בתשבחות, ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם ... וה"ר חיים כהן לא היה חותם ביהללוך בא"י וכו', אלא היה אומר עד כי מעולם ועד עולם אתה אל, והיה אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וחותם. כי למה יחתום ב' פעמים בענין אחד. וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל). והוא מ"ש ברשב"ם קיח, א (להוסיף עוד ברכה אחרת ... וקבעוהו לאחר הלל הגדול ... דהשתא איכא ברכה בכל חדא וחדא). מהרי"ל סדר ההגדה ע' קכא (כשאמר מהר"י סג"ל יהללוך דבסיום הלל לא היה חותם בברכה, ואמר עד מעולם ועד עולם אתה אל. וכשאמר ישתבח היה חותם. וכן באורח חיים, מנהג הר"ר חיים כ"ץ והרא"ש). מ"א סק"ב (ומהרי"ל פסק כהטור, שאומר יהללוך עד אתה אל, ואחר כך נשמת וישתבח וחותם). וכן הוא הנוסח בהגדה של רבינו.
21. 1087. כדלקמן (הערה 25). ויש סוברים, שעכ"פ כשרוצה לשתות כוס חמישי על הלל הגדול, יחתום ב' פעמים. אבל בזה אין נוהגים כן, כדלקמן ס' תפא ס"א (יש להתיר לו לשתות כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה). ונתבאר שם (הערה 16).
22. 1088. רשב"ם קיח, א ד"ה ורבי יוחנן (נשמת כל חי ... קבעוהו לאחר הלל הגדול). ח"י ס"ק ד (ואנו נוהגין ... לומר יהללוך עד מעולם ועד העולם אתה אל אחר ההלל, ואחר כך הני כ"ו כי לעולם חסדו, ונשמת, וחותם בישתב עד חי העולמים).
23. 1089. נתבאר לעיל (הערה 10). וכן הוא בנוסח ההגדה.
24. 1090. רבי מאיר עראמה (בנו של בעל העקדה), הובא בב"י סי' תפו (שמעתי בשם מהר"ר מאיר ן' עראמה ז"ל שגומר את ההלל, ואינו אומר יהללוך כלל, ואחר גמר הלל אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וישתבח עד ומעולם עד עולם אתה אל, ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות. וייטבו בעיני דבריו לצאת ידי ספק. ואף על פי שאינו ממש כמו שכתבו הפוסקים, מכל מקום כיון דנפקי בהכי מידי ספיקא שפיר דמי). שו"ע כאן (ואחר כך אומר נשמת כל חי וישתבח עד ומעולם ועד עולם אתה אל, ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות). מנהג זה הובא גם לקמן ס"ג (חתימת ישתבח, או יהללוך שלאחר ישתבח). סי' תפג ס"ג (הברכה שבחתימת יהללוך, או שבחתימת ישתבח). ולעיל סי' תעז ס"ט (בחתימה שלאחר ההלל (דהיינו ברוך אתה ה' מלך מהולל כו' או ברוך אתה ה' אל מלך גדול כו' כמו שיתבאר בסימן ת"פ)). ולא הכריע כאן בין שני מנהגים אלו. אבל בנוסח ההגדה הכריע לסיים בישתבח. וכתב על זה במשמרת שלום סי' לה ס"ב ד"ה בענין החתימה (בענין החתימה אחר נשמת ... היא פלוגתא בגמרא ופוסקים, ואין בידינו להכריע. אך כאשר מנהגנו לומר הלל בבית הכנסת אחר ערבית וחותמין ביהללוך, היה נראה לכאורה דיותר טוב לחתום בהסדר בישתבח. ואפשר מטעם זה הכריע רבינו הרב בסדור שלו לחתום בישתבח).
25. 1091. ט"ז ריש סי' תפא (אם טעה אחד וחתם אחר ישתבח בהבוחר, שוב לא יסיים אחר נשמת במלך מהולל). והיינו למנהג זה, שמסיים תמיד ביהללוך. ואילו למנהג הקודם, שמסיים תמיד בישתבח, גם בשכח נתבאר לעיל "ואם שכח וחתם ביהללוך לא יחתום ברוך אתה ה' בישתבח".
26. 1092. רמב"ם פ"ח ה"י (ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה, אף על פי שאינו מקום סעודה), מ גמרא פו , א (כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא (לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים, רש"י) ... דאכלי בארעא ואמרי באיגרא ... שלא בשעת אכילה (קריאת ההלל לאחר אכילה, רש"י)). רמ"א (ויכול לגמור הלל אף שלא במקום סעודה). וכן הוא לעיל סי' תעט ס"ח (או יאכלו האפיקומן ויברכו ברכת המזון בביתם, ואחר כך ילכו לשם, אם ירצו לומר הלל בזימון שלשה אנשים). לקמן סי' תפד ס"ד (ואם הוא רוצה, יכול להקדים לגמור ההלל והגדה בבתיהם).
27. 1093. אף שהקשה בהשגת הראב"ד שם (שאין כאן שם לארבעה כוסות אם אינן במקום אחד). מכל מקום לא מצינו שיצריכו חכמים לשתות ארבעת הכוסות במקום אחד. וכן הוא לקמן סי' תפד ס"ד (ויכול לשתות כוס רביעי בבית אחד מהם).
28. 1094. רש"ל בתשובה סי' פח (ולא כטופסי המחזורים שכתוב בהן שיברך כוס רביעי אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורתך, שזהו אינו מן הראוי, כי כל הד' כוסות נתקנו על שבח ברכה שלפניו ... רביעית אברכת הלל, דהיינו בסוף החתימה). הובא ב ב"ח סוף הסימן. ט"ז סק"א. עולת שבת . מ"א ס"ק ב. וכן הוא בפסקי ההגדה (הנוהגין לומר פזמונים, אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ישתבח] ובין ברכת הכוס). ובלקוטי טעמים ומנהגים שם (לפי שאינם אלא מנהג (רש"ל, ב"ח וט"ז סי' ת"פ. סידור האריז"ל, יעבץ) ותקנת חכמים היתה לגמור הלל וברכת השיר על כוס ד' (שו"ע רבינו סי' ת"פ ס"ג)).
29. 1095. כב' המנהגים דלעיל ס"א (ואחר כך נשמת כו', ישתבח כו', וחותם ברוך אתה ה' כו' הבוחר כו'. ויש נוהגין ... נשמת וישתבח ... יהללוך כולו עד סופו עם החתימה של יהללוך).
30. 1096. כדלעיל סי' תעט ס"א (הואיל ותקנו חכמים לשתות ד' כוסות בלילה זה, יש לעשות מצוה בכל אחד ואחד), ונסמן לעיל שם (הערה 4).
31. 1097. וכן הוא לעיל סי' תעז ס"ט (הרי הוא עושה איסור במה שמפסיק הרבה בין גמר ההלל וההגדה לשתיית הכוס באכילת האפיקומן וברכת המזון, ואינו שותה מיד לאחר חתימת ההלל כתקנת חכמים), ושם (הערה 54). וראה גם לעיל סי' תעד ס"ב (הערה 10).
32. 1098. תשב"ץ סוס"י צט (ושותה כוס רביעי לאחר שיאמר כי לו נאה). מ"א סק"ב (ומהר"מ היה שותה אחר הפיוטים, ואחר כי לו נאה). ח"י סק"ה (ויש אומרים לשתות אחר שאמר הפיוט כי לו נאה ... וכן המנהג). ואפשר שהוא תלוי בשתי הדעות דלעיל סי' סח ס"א (מה שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים בברכות קריאת שמע, יש אומרים שכל מי שאפשר לו לבטל המנהג שלא על ידי המחלוקת יבטל, לפי שהפיוטים שאינן מענין הברכה חשובין הפסק גמור ... ויש אומרים שאין איסור בדבר ... וכן נוהגין במדינות אלו והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד). לקמן סי' תצד ס"ז (הנוהגין לשורר אקדמות אחר שקראו בתורה פסוק ראשון, אע"פ שמפסיקין באמצע הקריאה בדבר שאינו צורך הקריאה, אין למחות בידם, כי יש שמיישבין מנהגם). ונתבאר לעיל סי' קפט ס"ז (ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים, שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס. ויש מיישבין, שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה ואינם חשובים הפסק). ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה הנוהגים לומר פזמונים (בבית הרב אין נוהגין לאמרם).
33. 1099. סיכום האמור כאן סעיפים ד-ה, ובלקוטי טעמים ומנהגים פיסקה כוסו של אליהו ופיסקה מוזגין כוס ד': אמונתנו שהוא ליל שימורים מן המזיקים, ומטעם זה: (א) פותחין הדלת באמירת שפוך חמתך. (ב) אין נועלים החדרים בלילה זה. (ג) אליהו יבוא לבשר על הגאולה. (ד) פותחין הדלת, שאם יבא אליהו נצא לקראתו במהרה. (ה) אליהו יבוא גם להעיד על קיום מילה, שמעכבת קרבן פסח. (ו) כיון שאליהו בא, מוזגין לו כוס. (ז) כוס רביעי קשור לגאולה העתידה, ואחר מזיגתו אומרים שפוך חמתך מוזגין. (ח) מזכירים בשפוך חמתך את יעקב, שנטל משכון מאליהו שיבוא ויבשר הגאולה. (ט) אחר שפוך חמתך אומרים, אע"פ שאיננו ראויים – לא לנו ד' לא לנו כי אם לשמך גו'.
34. 1100. תהלים עט, ו-ז. סדר רב עמרם גאון (ומוזגין כוס רביעי ואומרים (שפוך חמתך אל הגוים עד ואת נוהו השמו). לא לנו ה׳ לא לנו וגו׳ כל הפרשה). ר"ן (יט, א) ד"ה מארבעה (נהגו לומר בכוס רביעי קודם ההלל שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך). אבודרהם (שנהגו לומר בתחלה פסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא וגו'). רמ"א (ויש אומרים שיש לומר שפוך חמץ כו' קודם לא לנו). וכן הוא בנוסח ההגדה, בתוספת שני פסוקים: שפך עליהם גו' (תהלים סט, כה); תרדוף באף גו' (איכה ג, סו). ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה שפוך (שפוך גו' כי אכל גו' (תהלים עט, ו-ז). – שפך גו' (שם סט, כה) – תרדוף גו' (איכה ג', סו) – כן הוא בסידור האריז"ל, של"ה, יעבץ (בסידור ר' עמרם גאון וזבח פסח אין כי אם שני הפסוקים שפוך גו' כי אכל גו'. במחזור ויטרי מוסיף כמה פסוקים על נוסחא שלנו)).
35. 1101. בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה שפוך גו' (שפוך גו' – ואע"פ שאין אנחנו ראויים – לא לנו ד' לא לנו כי אם לשמך גו' (זבח פסח)).
36. 1102. דרכי משה בשם מהר"י ברונא (כתב מהר"י ברין דנוהגים לפתוח הדלת כשאומרים שפוך משום, דאיתא באור זרוע [כדלקמן סעיף הבא] שלא לנעול דלתות הבתים בליל פסח, דליל שמורים הוא (עי' שמות יב מב, פסחים קט ב), וזהו אמונה בהקב"ה ובהבטחתו, ובזכות הבטחה זו אנו נגאלים, ולזה פותחים בשפוך הדלת, כלומר על ידי זה ראוי לבוא משיח) רמ"א (ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שמורים, ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על העכו"ם. וכן נוהגים). ובפסקי ההגדה (מוזגין כוס ד' ופותחין הדלת ואומר שפוך חמתך). ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ופותחין הדלת (מנהג בית הרב: (כשחל בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו)הולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורשות הרבים (או החצר), ואומרים שפוך – השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת ואז גם הוא אמר שפוך חמתך גו' אצל הדלת – בחזירת השלוחים מתחילין לא לנו. אמירת שפוך חמתך בישיבה, ואין צריך לעמוד).
37. 1103. ראה לבוש (להראות שאנו בטוחים בשם יתברך וליל שמורים הוא).
38. 1104. אור זרוע ח"ב סי' רלד (כתב רב נסים גאון זצ"ל בשם אלוף אביו, שלא לנעול דלתות הבתים בלילי פסחים, כי זאת היא האמנה בדברו של הקדוש ברוך הוא ובהבטחתו, ובשכר האמנה אנו זוכין לגאולה). מהרי"ל סדר ליל שני ע' קכג (ליל שימורים הוא משומר ובא מן המזיקין, ומטעם זה אין נועלים דלתות בתים בבריח חזק, כמו שעושין בשאר הלילות, דעיקר האמנה לבטוח בשמירת הקב"ה. וכן באור זרוע). ספר המנהיג הל' פסח סי' ב ע' תכג (ומנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים בהן בלילי הפסח, כי בניסן נגאלו ובניסן אנו עתידין ליגאל, דכתיב ליל שמורי' הוא ליי', לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, ואם יבוא אליהו ימצא הבית פתוח ונצא לקראתו מהרה, ואנו מאמינים בזה, ובשכר זאת האמנה ניגאל). הובא ב ח"י כאן סק"ו.
39. 1105. בא יב, מב. וראה גם סעיף הקודם, ולקמן סי' תפא ס"ב (לילה זה לילה המשומרת היא מן המזיקין).
40. 1106. שמצרפים את שני הדברים שנאמרו בר"ה יא, ב (ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל, מנלן, אמר קרא ליל שמורים, ליל המשומר (לגאולה, רש"י) ובא מששת ימי בראשית. ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין). והיינו על ידי שאנו מאמינים שהוא ליל שימורים מן המזיקין ואין מתייראין, בזכות אמונה זו יבוא משיח להוציאם מגלות, שבניסן עתידין ליגאל.
41. 1107. המנהיג שם (ואם יבוא אליהו ימצא הבית פתוח ונצא לקראתו מהרה, ואנו מאמינים בזה, ובשכר זאת האמנה ניגאל). הובא בח"י שם.
42. 1108. מ"א סי' תפא ס"ק ב (וכתב מהרי"ל דלא ינעול הדלת בבריח חזק. והיכא דשכיח הזיקא לא סמכינן אניסא). ח"י שם (ואין נוהגין כן להניח הפתח פתוח, כי שכיח הזיקא דגנבים).
43. 1109. סל"ב (והיכא דשכיחא הזיקא לא סמכינן אניסא אפילו כשעוסק במצות המקום).
44. 1110. חידושים ביאורים ופסקים למהר"ז בינגא (תלמיד המהרי"ל) פסחים פ"א סי"א (ראיתי יש בני אדם בלילי פסח שמוזגין כוס מיוחד ומעמידין על השולחן ואומרים שזה הכוס לאליהו הנביא. ולא ידעתי מאין זה הטעם. ונראה דהטעם יוצא מהכא, שאם יבא אליהו הנביא בליל פסח, כאשר אנו מקווים ומחכים לו בזה הלילה, וצריך גם הוא לכוס). והיינו כאמור לעיל בתחלת הסעיף, מהמנהיג הל' פסח סי' ב (ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה). ח"י סוף סק"ו (ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין, וקורין אותו כוס של אליה הנביא). ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה כוסו (טעם כוס זה – כי אלי' הוא המעיד שישראל מקיימים מצות מילה (על פי מש"כ בפדר"א פכ"ט) המעכבת בפסח כמה שנאמר וכל ערל לא יאכל בו (הר"מ חאגיז בס' ברכת אליהו). ויש להמתיק זה על פי מש"כ (שמו"ר פי"ט, ה) שבלילה זה מלו ישראל עצמם [ואף שאין מלין אלא ביום – וכמו שהקשו על זה בכמה ספרים – יש לומר בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום – נתחדש לאחר מתן תורה (תוד"ה מר, יבמות עב, ב)]. אבל קשה דלטעם זה הי' צריך למזוג כוס זה בתחלת הסדר, ועכ"פ לפני אכילת האפיקומן שהוא זכר לפסח). ועוד שם (מזיגת כוס זה אחר ברכת המזון (חוץ מזמנים ידועים – שיחת חה"פ תש"ג)). וראה המלך במסיבו ח"א ע' רפה.