ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא-יו"ד שבט שיחה א129

129

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

רוצה בקיומו של החמץ*, ב) המכירה לגוי אינה מועילה, כי מכירת חמץ

מותרת למרות שהיא בהערמה (ולמעשה מתכוונים לקבל לאחר הפסח בחזרה את החמץ המכור, ומותר מלכתחילה למכור ,לנכרי המכירו

ומיודעו... אף"על"פי שהוא יודע בהנכרי שלא יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזירנו לו" כי זה מדרבנן", אבל בעניננו המכירה היא הערמה ניכרת '', ובמקרה כזה לא התירו חכמים את המכירה?'.

אך אי-אפשר לומר כך, כי? א) אדמו"ר הזקן אינו מזכיר בשולחן-

בא ה שיחות -

ערוך את האיסור ,רוצה בקיומו" לגבי חמץ בפסח, ב) לדעת רוב הפוסקים, ובמיוחד לדעת אדמו"ר הזקן, מכירת החמץ היא מכירה גמורה באופן שהיא מונעת גם מעבירה של ,בל יראה ובל ימצא" שמדאורייתא (שהרי החמץ הנמכר איננו בכלל ביטול והפקר)3.

וראה שד"ח מערכת חו"מ ס' ט' אות טו (כרך ה' א'קנב) דמשמע מהפוסקים דהוי מכירה גמורה ולא הערמה ואשר כן ס"ל גם להתבו"ש.

הערות

8. ראה טור או"ח סו"ס תנ. וראה מנח"י כלל פה סקט"ו. אסר מטעם זה בשו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' קיב בשאלה הנ"ל (,,אחת מי"ב חלות שהי' מונח על שלחן הטהור של כ"ק אדמו"ר הרה"ק ר"י מבעלזא זי"ע וניתן לו והוא חביב בעיניו וכו' אם רשאי למכרו עם החמץ בשטר מכירה כן"").
9. שו"ע אדה"ז סי' תמח ס"ו משו"ע שם ס"ג. וראה שם ס"ד ואדה"ז (סי"ז). ט"ז שם סק"ו (ואדה"ז סכ"ג) ,ונראה שכל אדם יאמר כן לעכו"ם בפירוש ויועיל בזה ששום אדם לא יכול לקנות מהעכו"ם".
0. ראה בכור שור לפסחים כא, א. הובא במק"ח סי' תמ סק"ג. וראה שו"ת צ"צ או"ח סמ"ח (נדפס בהוספות לשו"ע אדה"ז ע' 42 [1348]), דלדעת אדה"ז וכו'אי"ז הערמה האסורה וכו', אבל הכא שזהו דרך מקח וממכר אין הערמה ניכרת. וראה פס"ד להצ"צ או"ח לסי' תמח (לב, ב. נדפס בהוספות שם ע' 44 [1350]) דאף שכ' המ"א דבדיעבד מהני אפי' לא מסר לו המפתח מ"מ ,,כשהוא בעירו ואינו מוסר לו המפתח גרע טפי דהוה הערמה ניכרת". ובפס"ד (לב, ד. נדפס בהוספות שם כג, א[תרעו]) דהמכירה היא רק לצורך הפקעת איסור ב"י וב"י. ולהעיר משו"ע אדה"ז סי' תמח סוס"ח.
1. עד"ז פירש דברי הערוה"ב בשו"ת אבני זכרון ח"ג סכ"ה (אות ד').
2. ראה בכור שור ושאר המקומות שנסמנו בהערה 10.
3. בסי' תנ סי"ב בהדין ד,אסור להשכיר לגוי כלי שמבשלין בו ע"ג האור" (שע"ז כתב הטור הא דרוצה בקיומו (כנ"ל הערה 8)), כ"א כ' שם ,יגיע לישראל הנאה מהחמץ" (אף שכן פי' במג"א שם (סקי"א) דברי הטור ,רוצה בקיומו", אבל עכ"פ מוכח מדברי אדה"ז שהאיסור הוא מצד ההנאה)*. וכן דעת כמה פוסקים דלא אסרינן חמץ בפסח משום רוצה בקיומו - ראה פר"ח סי ת"נ סק"ז. משא"כ דעת המנח"י (הנ"ל בהערה 8) וישו"ע הובא בשו"ת ערוה"ב שם. וראה שו"ת חת"ס או"ח סקט"ז בסופו. סי' קיט בתחלתו. מקו"ח סי' תנ סק"ז. וראה שו"ת אבני זכרון שם אות ב' ואילך. שד"ח מערכת חו"מ ס"ח אות כה (א' קיד, א ואילך).
4. ראה הלכות מכירת חמץ (בסוף הל' פסח) לאדה"ז. וראה לשון אדה"ז בשו"ע סתמ"ח סכ"ג. ובסכ"ה ,,שהרי כבר נמכר לו לחלוטין". ובסכ"ג כ' ,אין שום אדם יכול לקנותו מן הנכרי", ולא הביא מ"ש המג"א שם סוסק"ד ,,שאם קנה ישראל אחר החמץ מן העכו"ם .. צריך להחזיר לבעלים" ועד"ז בט"ז שם. ובח"י סקי"ד: ואם לקח צריך לחזור ולמכור לבעלים ראשונים. (וראה מחה"ש שם). ואכ"מ (וראה מק"ח סתמ"ח סקי"א). ובשו"ת צ"צ שם בסופו: ועוי"ל ועיקר דאחר שאאזמו"ר .. הצריך יהודי ערב קבלן .. אין זה הערמה.
8. *) וראה בקו"א סתמ"ו סק"ב מה שמבאר לדעת המנח"י.

מצוטט ב־4 עמודים

אגרות קודש ח'תשנג לקו"ש חט"ז ע' 129
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, לקו"ש חט"ז ע' 129
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חט"ז ע' 129
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ז ע' 129

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.