49

בפשש"מ שגם בזה שייך ,כי תאווה נפשך". תאווה מאיזה טעם שיהי, ולכן ,ממה שנאמר (כאן) חזק אתה למד שהיו שטופין בדם לאכלו". משא"כ לדברי ר"ש בן עזאי, שהדם אין אדם מתאווה לו ורק שבא ללמד כו' -- הרי סגנון האזהרה על אכילת דם (רק -- למרות הנאמר לעיל - חזק) אינו מתאים להכתובים שלפניו.

ולכן מביא רש"י דעת ר"י לראשונה (במעלה), בי כן משמעות המשך הכתובים והקושי הוא רק מצד תוכן הענין (שהיו עדיין שטופים בדם א), בנ"ל.

ה. אמנם עדיין יש מקום לתלמיד ממולח להעיר: מאי טעמא אמר מר הכי ומר הכי ופליג על פירוש חברו -- מאי אולמי' דהאי דוחקא מהאי דוחקא ! לכן מביא רש"י שמו של בעל המאמר, כי כל אחד לשיטתו אזיל *3:

לר"י מצינו< במש"כיי ,לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתגנה ואכלה או מכר לנכרי גו"", שס"ל .דברים ככתבם, לגר בנתינה ולנכרי במכירה" (ופליג על ר"מ דאמר ,אחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה"). ולשיטתו זו בנדו"ד, שיש לפרשו שבא הכתוב ללמד על שאר מצות, או שמדבר בנוגע לדם עצמו -- מפרשו ,דברים ככתבם". שבא ללמד באזהרת דם עצמו, שנאמר ,חזק'י גבי דם לפי שצריך לחזקם בדם ;לפי שהיו שטופים בו* -- ואף שיש בזה

ראה א

9:\

דוחק, כנ"ל; ולכן גם מאריך (רש"י ?) בלשונו ,ממה שנאמר חזק אתה למד . . לפיכך הוצרך לומר חזק" 5

שיטת ר"ש בן עזאי מצינו -- א) לזרז ולחזק בקיום המצות אפילו הקלות, וכאמרו יי ,הוי רץ למצוה קלה (שפי' (גם אם לא גרסינן ,כלחמורה'"יי, וכגירסת אדה"ז יי) לא -- רק למצוה קלה, אלא -- גם למצוה קלה :י, וכהטעם שמסיים) שמצוה גוררת מצוה" ג ועד"ז להיפך בעבירה אומר ;ובורח מ העבירה (וגם ע"ז הטעם) ועבירת גוררת עבירה".

ב) קיום מצוה קלה -- מביא לקיום שאר המצות, גם חמורות יותר, ולאידך גיסא -- בעבירה.

ולשיטתו -- גם כאן באיסור דםו א) גם בציווי ,שהוא קל להשמר ממנו" -- צ"ל ,חזק" באזהרתו, שבמ"ע הוא מש"א ,רץ למצוה (גם) קלה" ; ובלית (בכל עבירה) ,בורח מן העבירה":