267

אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו", מובן, שגם אצל יעקב היה "יצוה את בניו", ואף בני יעקב. - לפחות בהיותם בקרבת יעקב? - קיימו את כל המצוות <. לכן קשה לומר, שהם נישאו

2) ראה על דרך זה - על דרך החסידות בלקו"ש ח"ה ע' 373-4 בנוגע להאבות (שכל אחד מהם היתה עבודתו בקו אחר) - שאף את"ל שהנהגתו של יצחק היתה בקו הגבורה גם בחיי אברהם, מ"מ פשוט שבמקומו של אברהם התנהג בקו החסד - מדתו של אברהם. ועד"ז בנוגע להנהגת יעקב במקומו של יצחק. עיי"ש בארוכה ובהערות שם. וע"ד הפס"ד דבאתרי' דרב צ"ל כרב (שבת יט, ב).

3) אף שהדורות שלאחריהם לא שמרו כל המצות קודם שנצטוו, שהרי עמרם נשא את יוכבד דודתו (וארא ו, כ). וגם השבטים (כשהיו בריחוק מקום מיעקב) לא קיימו כל התורה, כדמשמע ממ"ש (מקץ מג, טז) "וטבוח טבח גו' כי אתי יאכלו האנשים גו'", והרי הם חשבו שהשוחט הוא עכו"ם*.

אלא שיש לומר (בדוחק עכ"פ) שהשבטים לא אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה

(ואין להוכיח שהשבטים אכלו בשר בסעודה זו ממ"ש בתרגום אונקלוס (מג, לב), הובא בפירש"י: "ארי בעירא דמצראי דחלין לי'** עבראי אכלין"

*) בחולין צא, א פרע להן בית השחיטה אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם) לא נזהרו בזה.

ומה שלא פירש רש"י "והכן - טול גיד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) - אף ש"לא יאכלו ב"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לג) - כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתר.

ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה - ראה פרשת דרכים (בתחלתו). בית האוצר (בתחלתו). וש"נ. ועוד.

**) ואע"פ ד"דחלין לי" בכל זה אמר יוסף ל"אשר על ביתו" וטבוח טבח, כי היו גם בהמות דלא דחלין לי" [ראה רש"י וישב לז, לו: "שוחטי בהמות המלך". וממ"ש רש"י ויגש מז ה "על צאן שלי" מוכח שאפי" בצאן היו כאלו דלא דחלין לי,

ויחי ג

לאחיותיהם מן האב, שנאסרו במתן תורה'?.

משום כך מוסיף רש"י פירוש שני: "כנעניות היו" - שהשבטים לא נישאו לאחיותיהם, אלא ל"כנעניות"?. אך

כי זהו ביאור הנהגת עורכי השולחן: למה "וישימו לו לבדו ולהם לבדם" - ואין מזה ראי" לא להנהגת השבטים בכלל ולא להנהגתם בפעם הזאת בפרט).

ומה שיוסף צוה לטבוח טבח עבור השבטים - "כי אתי יאכלו האנשים" - הוא דכיון שחשדן אפילו במה שנצטוו (רש"י וישב לז, ב) - לא חשב שאחיו מחמירים לקיים המצוות שלא נצטוו עליהם. ואין בזה משום ולפני עוור גו' - שהרי לא נצטוו כלל***.

וראה בארוכה בכ"ז לקו"ש חל"ה ע' 181 ואילך.

4) אחרי יח, ט.

5 ובזה לא הי' איסור, כי האיסור ד"לא תתחתן בם" (ואתחנן ז, ג) הוא מפני "כי יסיר גו' ועבדו אלקים אחרים" (שם, ד), ובמילא היכא שליכא טעם זה [שהרי פשוט שהנשים שנישאו להשבטים לא הסירו כו'], ליכא האיסור (ע"ד מ"ש

ומ"ש (ויגש מו לד) "כי תועבת מצרים כל רעה צאן". בהכרח לפרש שהוא לפי שהשבטים היד רועיס כל צאן - גם דדחלין לי'. וראה פרש"י בא (יא, סוף פסוק ה') שעבדו רק לבכור (ואף ששם נאמר "וכל בכור בהמה" - כן הוא בכל המינים וגם ב"צאן". וראה רש"י בראשית ד. כ לרועי בהמות... מרעה צאנ)ו - ואכמ"ל בזה].

***) יתרה מזו י"ל,. שבאם היו מצווים על איסור נבילה, הרי גם באם ה" הבשר זבוח כדין - לפי' תיב"ע דאשר על ביתו זהו מנשה -

(אבל אין להוכיח שהי' כן ממה שנאמר "כי אתל יאכלו" שיוסף אמר שיאכל מטבח זה - כי פשטות הכתוב (מג, טז) הוא דאשר על ביתו נצטווה ענין חדש, השייך להאנשים גר" ולא הרגיל ושייך ל"אתי" - יוסף).

מכיון שהשבטים חשבו שהוא נבילה צריכים סליחה (ראה נזיר כג, א: מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר כו'. והוא גם פשוטו של מקרא - כפרש"ל מטות ל, ו "במה הכתוב מדבר כו"), א"כ יש בזה איסור דלפני עוור.