209

אגדה". ואילו על הפירוש הראשון אין רש"י אומר "דרשו רבותינו" - למרות שהפירוש הוא לפי דברי הגמרא* - כי למרות שהפירוש אינו לגמרי "חלק", בכל זאת הוא פשוטו של מקרא.

בשני פירושים אלו עצמם, שהם דברי אגדה, אינו דומה הקושי על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" לקושי על הפירוש "לשון ברכיים": לפי הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" קשה (בהשוואה לפירוש "לשון ברכיים") רק לשון הפסוק*, מדוע קוראים ליוסף בתואר "רך" בהיותו כבר בן שלושים שנה. לעומת זאת, לפי הפירוש "לשון ברכיים" קשה להבין את משמעות הפסוק כולו: מדוע שיבחו אותו בתואר "אברך", בהיותו הרבה יותר. מכך. והקושי אף גדול יותר: לגבי גדולתו של יוסף, הרי "אברך - לשון ברכיים" אינה מעלה כלל, וממילא, זהו גנאי עבורו*. לכן מקדים רש"י את הפירוש "אב בחכמה..." לפני הפירוש "לשון ברכיים".

שמות בעלי המחלוקת מביעים את מעלת הפירושים

למעלה שיש בכל אחד משני הפירושים שבדברי אגדה רומז רש"י עצמו בציינו את שמותיהם של בעלי המאמר - רבי יהודה ורבי יוסי.

כאשר רש"י מביא מחלוקת בין שני תנאים, או בין שני אמוראים, והוא מציין את שמותיהם של בעלי המחלוקת (ולא כפי שהוא כותב ברוב המקומות "יש אומרים... = ויש אומרים..." וכדומה), הוא רומז בכך לטעם של בעלי המחלוקת*. שכל תנא אומר פירוש אחר בהתאם לשיטתו: לפי שיטתו של תנא זה מתאים יותר הפירוש שלו, ולפי שיטתו של התנא האחר מתאים יותר הפירוש האחר.

ולכן מציין רש"י את שמותיהם של התנאים ושל האמוראים, למרות שאין הוא מתכוון לפרש את טעמיהם של התנאים והאמוראים, שהרי מטרתו לפרש רק את פשוטם של הפסוקים, כי על ידי כך הוא רומז למעלה שבכל אחד מן הפירושים. שהעדיפות שבכל פירוש היא בהתאם לשיטתו של התנא שאמר פירוש זה.

וכך גם בפירוש רש"י זה, שבציינו בפירושים אלו את שמותיהם של האומרים אותם, הוא מבהר,