39

עשיית מלאכה ביו"ט. ולכן אינן מותרות אא"כ צרכן הוא רק לאוכל נפש), אלא שמצד הצורך הותרו המלאכות לגמרי; ולכן גם אינו צריך לצמצם במלאכת או"ג שתהא כולה כדי צורך* אכילת היום, וכמו"כ מותריי לשחוט בהמה גם אם אינו צריך אלא לכזית מבשרה. דמכיון שיש במלאכה זו איזה צורך של או"נ ה"ה מותרת לגמרי:י גם אם חלקה ואפילו רובה אינם לצורך זה.

ובזה יש להסביר גם שיטת ב"ה שהתירה התורה מלאכות אלו" גם לשאר צרכי הנאה.

והביאור : מלאכות אלו (שהותרו) אף אם עושין אותן לשאר צרכי הנאת האדם ולא לצורך או"נ יש בהן צד השווה למלאכות דצורך או"נ - שכולן צורך האדם -- ולכן נחשב צורך זה דשאר הנאות האדם עכ"פ כ-ד ,מקצת? לגבי הצורך דאו"נ, ומכיון דחזינן שהמלאכות לצורך או"נ הותרו גם אם רק קצת הוא לצורך או"נ -- כמו"כ די לן בהצורך דשאר ה-

0) ביצה יז, א. רמב"ם הל' יו"ט פ"א ה"י. שו"ע או"ח שם וסי' תקי"ב ס"א וס"יג,

1 ביצה כה, א, רמב"ם הל' ין"ט פ"א הי"ב, שו"ע או"ח סתק"ג ס"א.

2) ראה לעיל הערה 23. ועפייי המבוּאר כאן בפנים י"ל ג"כ דמכיון שעושה זה לצורך אכילה ה"ז מה שהותר ואינה נחשבת מלאכה בעת עשייתו. וראה אֶפַע"נ הלי שבת שם.

3 ולהעיר ג"כ ממ"ש בשו"ת או"ז סתשנ"ד (הובא בתו"ש בא מילואים סל"ח) : מה סברא לומר מתוך כו" מאין יסוד ומאין רגלים לדבר מילתא בלא טעמא, ונ"ל ליתן טעם לדבר מתוך שהותרה לצורך והוקלש האיסור הוקלש נמי דאפיי שלא לצורך אין לוקה עליו כו

בא א

- נאות שהוא ,מקצת" (באיכות) דצורך או"נ.

וזהו פי' דברי ב"ה: ,מתוך ש-

הותרה לצורך כו" -- מכיון שלצורך או"נ הותרה המלאכה. היתר בעצם המלאכה -- הותרה שלא לצוד רך, לכל שאר ה,לא צורך" שמחוץ לה,צורך קצת"; בין שהוא מקצת מהצורך דאו"נג ממש, בין שהוא צורך אשר יש בו צד השווה, ,מקצת" (בתוכן, איכות) מהצורך דאו"נ.

ולכן סברי התוס' בדעת ב"ה ד" הותרו רק באופן שיש צורך קצת של היום *3.

ו והנה עפ"י הנ"ל -- די"ל דגם ב"ה סברי ד,אך אשר יאכל . . יעשה לכם" הוא טעם להתיר מלאכות אלו -- י"ל דאדמוה"ז ס"ל כן 5 ויתבארו היטב דבריו בשלחנו -- ובהקדים:

לכאורה אי"מי מדוע שינה הכ-

4) ועפי"ז (דגם לב"ה הוי ,טעם") יומתק מ"ש סתמא דגמרא שבת ס, ב: יו"ט ושבת כי הדדי נינגהו דתנן כו" (וראה תוס' שם דיה אין בין) -- וראה לעיל הערה 414

5) ועפ"י המבואר בפנים יומתק לשון אדה"ז בשולחנו (סתצ"ה ס"ג) : ,שכל מלא" כות או"נ מתוך שהתירה התורה לעשותן (כשזה) לצורך אכילת יו"ט (לכן) הותרו לגמרי אפי' שלא לצורך אכילת יו"ט".

ועפ"י הנ"ל י"ל דמה שמסיים ,ובלבר שיהא בהן קצת צורך יו"ט", זהו מדאו" רייתא, כבפנים בדעת התוס'. ועפ"ז מדוייק ג"כ לשון אדה"ז בסיי תקיא ס"ו: ואעפ"י שהבערה הותרה אפילו שלא לצורך אכילת מ"מ לא הותרה אא"כ יש בה צורך יו"ט. דמלשון ,לא הותוה" משמע שזה מדאו" רייתא, וראה פר"ח סתצ"ה אות א ד"ה ולכן 1"ל.

6 ראה ג"כ לקו"ת צו ימים (הב' טו, ב).

ד"ה ששת