134

שיחה א

קדושים

א. "ובשנה החמישית... להוס*ף לכם תבואתו"

לגבי השכר על אי אכילת פירות בשלוש שנות הערלה הראשונות, ועל הבאת הפירות בשנה הרביעית? לאכילתם בירושלים, אומרת התורה!: "ובשנה החמישית... להוסיף (עם האות ל' בתחילתה) לכם תבואתו" - שהתכלית והכוונה של מצוות אלו היא התוספת בתבואה שתצמח בשנה החמישית '.

1) פרשתנו יט, כה.

2) ראה תו"כ ורש"י כאן: הרי ארבעה שנים כו'.

8 ועפ"ז יובן מ"ש רש"י "המצוה הזאת שתשמרו תהי'* להוסיף לכם תבואתו, שבשכרה אני מברך כו'" דלכאורה הי" מספיק שיכתוב "שבשכר המצוה הזאת אני מברך לכם פירות הנטיעות"**, ומהי האריכות שכותב "המצוה הזאת .. תבואתו" -

כי בזה מפרש הלשון "להוטיף גו'", "המצוה הזאת תהי" להוסיף כו'". ועפ"ז יובן גם המשך דברי רש"י "הי' ר"ע אומר

*) שיש לפרשו תהי" שמירתכם (ולא - תה" המצוה).

**) שבזה מחדש, שההוספה תה" גם לאחרי שישנם כבר פירות הנטיעות (וע"ד המבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 124 ואילך). בפרש"י (כו, יב) ד"ה מאה שערים).

והוכחת רש"י לזה היא, ממש"נ "להוסיף לכם תבואתו" לאחרי "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" (וראה ראב"ע כאן) - שמזה מוכח, שהברכה להוסיף גר'" היא ב"פריו" (ועפ"ז יומתק גם לשון רש"י "פירות הנטיעות" - אף שבכתוב נאמר "תבואתו" - כי הברכה "להוסיף" היא ב"פריו").

מכך מובן, בפנימיות הענינים', שהפירות של השנה החמישית אינם בדרגה נעלית יותר רק לעומת הפירות של שלוש שנות הערלה, האסורים באכילה (אשר חיותם היא משלוש הקליפות הטמאות לגמריל, ככל הדברים האסורים), אלא אף לעומת הפירות של השנה הרביעית, למרות שהם מותרים באכילה, ואף יותר מכך - הם "קדש הילולים להוי'". ומפני מעלה זו של פירות השנה החמישית,

הרי התכלית של המצוה "ובשנה הרביעית..."? היא: "ובשנה החמישית...".

דברה תורה כנגד יצה"ר כו'" - דלכאורה: הרי בכו"כ מצות פירש הכתוב שכרן. ומהי ההוכחה דבמצוה זו יש חידוש אשר "דברה תורה כנגד יצה"ר" =

כי בזה מפרש שהטעם לזה שהתורה חידשה כאן (התירה) ששמירת מצוה זו תהי' בכדי לקבל פרס, כי*** "דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר כו'". וראה בארוכה לקו"ש חכ"ב ע' 108 ואילך.

4) משא"כ בדרך הפשט - ראה הערה הקודמת.

65 תניא רפל"ז. וראה לקו"ת פרשתנו כט, ג (וראה לקמן בפנים) - מפרדס שער כד בסופו: שלש שנים יהי' לכם כו' זהו כנגד ג' קליפות הטמאות.

***) ועפ"ז יומתק הלשון "דברה תורה כנגד יצה"ר", שמורה אשר מתירין איזה ענין בכדי שלא יבוא לידי ענין חמור יותר [ראה קידושין כא, סע"ב. רש"י תצא כא, יאן, כי באם לא יתירו לד שישמור את המצוה בשביל להוטיף - לא יקיימה.