ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב191

191

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ו עונש - רק על הפקרות

אך עדיין יש להבין: אם הגיע לתמר עונש שריפה כבת כהן שזינתה, מדוע כבר לא הגיע לה עונש זה לאחר שהודיע יהודה ש'ממני היא מעוברת"9?

ההסבר לכך הוא: על "הכזונה יעשה את אחותינו"* אומר רש"י: "הכזונה - הפקר"*. כלומר, "זונה" היא דוקא מי שמפקירה עצמה לזנות. (ולכן נאמר לגבי דינה "הכזונה", בכ"ף הדמיון, כי אצלה התרחש הדבר בדרך אונס).

ומכך מובן בעניננו: כאשר נודע שתמר מעוברת, סברו ש"זנתה תמר... הרה לזנונים"'. אך כאשר הודיע יהודה, ש"ממני היא מעוברת", נוכחו לדעת שאין היא מופקרת, ולא הגיע לה עונשל.

שיטת אפרים מקשאה משום רבי מאיר

כבר הוסבר פעמים רבות, שכאשר מצטט רש"י פירוש מדברי חז"ל בגמרא או במדרש, אין הוא מציין את שמו של

בעל המאמר גם כאשר בגמרא או במדרש מזכירים זאת, אלא רק כאשר על ידי הזכרת שם האומר מובנים קשיים מסויימים בפירוש, אשר משום שקשיים אלו אינם כה חמורים, ואינם הכרחיים ללימוד פשוטו של מקרא, אין רש"י מוצא לנכון ליישבם במפורש, ומסתפק ברמז לתירוץ על ידי הזכרת שמו של בעל המאמר.

מהו הקושי בפסוקנו, המתורץ על ידי כך שפירוש זה נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר?

מעשה יהודה ותמר התרחש כשבעים שנה, לפחות, לאחר מות שם*. בנוסף לכך תמר נישאה עד אז פעמיים, ועל ידי הנישואין נפסק הקשר עם בית אביה'*, אשר משום כך אין התורה

הערות

1. - הוא בדוגמת המפורש בקרא לפני פרשתנו "את בת יעקב" (וישלח לד, ז); "את אחותנו" (שם, לא), ולכן גם עונשה חמור - שריפה.
9. פרשתנו לח, כו. פרש"י שם.
0. וישלח לד, לא.
1. ראה גם פרש"י תצא (כג, יח): מופקרת כו' לזנות. וראה גם השגות הראב"ד הל' אישות פ"א ה"ד.
2. ומה שאמר "כי על כן לא נתתי' לשלה בני" אינו בתור טעם לפוטרה מעונש (שריפה), כ"א, אשר "בדין עשתה" (כי באם הי' מותר ובדעתו לתתה לשלה - היתה עוברת על איסור יבמה לשוק).
6. וישם גנ שיחות 141
3. שהרי שם מת בשנת נ' ליעקב [כי שם חי אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה (נח יא, יא) ומלידת ארפכשד עד לידת יעקב היו ת"נ שנה], ונמצא שבעת מכירת יוסף (שהי' אז בן שבע עשרה שנה - ריש פרשתנו) היו נ"ח שנה לאחרי מיתת שם (כי יעקב הוליד את יוסף לצ"א שנה - ראה רש"י ס"פ תולדות). והרי נשואי יהודה עם בת איש כנעני היו לאחרי מכירת יוסף (פרשתנו לח, א. פרש"י שם), ומאז עד שלקח את תמר לער בכורו עברו כיו"ד שנה לכה"פ (שהרי פחות מבן ט' אינו ראוי לביאה - ראה דעת זקנים מבעה"ת לח, א. ובסנה' (סט, ב) בני ח' שנים), ומאז עד מעשה תמר עברו ג"כ עכ"פ כמו ב' שנים (מנשואי ער ועד מיתתו; נשואי אונן ומיתתו, ורק לאח"ז - משך זמן עד שראתה כי גדל שלה ולא ניתנה לו לאשה).
4. ואף שהדין ד"בת איש כהן גו' באש תשרף" הוא גם "מן הנשואין" (פרש"י אמור כא, ט), - והרי בפ' אמור שם אין רש"י מביא "אפרים מקשאה כו'" - יש לומר:
9. א) לפי שבביטול הנשואין ע"י גירושין או מיתה, שבה היא אל בית אבי" (אמור כב, יג. ולהעיר מסנהדרין נא, א). אלא שמ"מ בפרשתנו

מצוטט ב־1 עמודים

לקוטי שיחות 91 לקו"ש ח"ה ע' 191

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.