91
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ויחליט מרצונו להשאר אצל אדונו, הרי גם הוא נרצע רק כשנעשה ,מוכר עצמו" -- כש,קנה אדון לעצמו"+י?
ב) ב,מוכר עצמו" כתב רש"י ,אזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים . . והלך וקנה אדון לעצמו תרצע". היינו, שמענישים אותו על שהלך ומכר את עצמו בתחלה*י -- ומדוע לא פירש כפשטות הכתובים שנענש על טענתו עכשיו ,לא אצא חפשי"?
ג) ידועיי דרכו של רש"י שמעתיק מהגמרא ומדרשים רק התיבות הנצרכות לפירושו ע"פ פשש"מ, ולפ"ז צלה"ב בנדו"ד: (א) מהו הדיוק ב,ששמעה על הר טיני" -- לכאו' הי' מספיק ,ששמעה (סתם יי "1 (ב) מה נוגע להקדים בדרשת ר"ש ש;הי' דורש מקרא זה כמין חומך":י+
משפטיםא
ד) דובר כמה פעמים:י שכשרש"י מביא את השם של בעל המימרא הוא בכדי לבאר עפ"ז איזה ענין בפשש"מ -- אלא שאין זה ענין קשה כ"כ, ורק תלמיד זריז וממולח ישאל א"ז וע'כ מרמזו רש"י בזה שמביא השם של בעל המימרא; וצ"ל מהי הקושיא בפשש"מ שרש'י מתרצה בזה שמביא את השם של בעל המימרא.
ד. והביאור בכל זה:
עיקר כוונת רש"י במ"ש ,ומה ראה אזן להרצע כו'" אינו לפרש טעמא דקרא למה בחרה התורה באזן דוקא (- כי בדרך הפשט אין הכרח ?יתן טעם לפרטי דיני התורה ") אלא שהיא קושיא המתעוררת (בפשטות הכתובים) ע"י פירושו ד,אזנו" היינו +.הימנית", וכדלקמן.
ויובן בהקדם תמי' בעצם הענין: למה מגיע דוקא לעבד זה עונש בזיון תמידי ומוםיי כרציעה! ואדרבא -- המדובר הוא במי שגגב ואא"פ לו להחזיר הגניבה או לשלם, שעיד הרגיל הוא מפני שעני מדוכא הוא וגנב להשקיט רעבונו ורעבון ב"ב. העניות העבירה אותו על דעתו ועל דעת קונויי -- ולמה יענש עוגש חמור
כתוב הלשון ,כמין חומר" גם בריב"ז, אבל בכל הדפוסים (וברש"י כת"י) אינו).
הערות
- 4. ובפרט שכן מפורש בקדושין שם. ורש"יי בחר בגירסת המכילתא דוקא. וראה גם תו"ת כאן (אות נז).
- 5. וראה חזקוני: וא"ת והלא מתחלת שעבודו . . מחו"ב הוא מטעם זה . . לפיכך גרס והולך זה וקונה כלומר לסוף שעבודו . . והולך וחוזר וקונה אדון פעם שניתי
- 6. ראה ג"כ לקו"ש ח"י שיחה א' לפ' וישב.
- 7. ובפרט שבמכילתא לא נזכר הר סיני כ"א אזן ששמעה סתם, ובגמרא איתא ,ששמעה קולי" ורשייי לא העתיק לשון זה *.
- 8. ובפרט שבנדו"ד עצמו במכילתא ובגמרא נאמר לשון זה בדרש דריב"ז ** ובו -- אין רש"י מעתיקו (בדפוס ראשון ושני
- 6. *) ברש"י כת"י כתוב: ששמעה קולי בסיני. אבל בכל הדפוסים (גם בדפוס ראשון ושני) לא נעתק לשון זה. וראה לקמן הערה 35.
- 7. **) ולהעיר שבדרשותיו של ריב"ז מצינו עוד בל' זה (תוספתא ב"ק ז, ב): ,חמשה דברים הי' ריב"ז אומר כמין חומר",
- 9. ראה לקו"ש ח"ה ע' 191, 204.
- 2. ואף שבנדו"ד יש מקום לבאר טעמי הדינים בפשש"מ מכיון שהדינים הנאמרים כאן הם בסוג דמשפטים, מ"מ, אינו מתאים כייכ לי רשיי ,ומה ראה אזן כו' אמר כו" -- בסגנון קושיא ותירוץ. -- ולהעיר שרש"י אינו מביא הטעם (ע"ד הרמז) למה מרצע (ראה בעה"ט. דעת זקנים מבעהית).
- 1. ראה מכילתא הפלוגתא אם כהן נרצע.
- 2. עירובין מא, ב.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 208 לקו"ש חי"א ע' 91
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.