152

הערות

1. 8. פרשתנו לד, טו.
2. 9. גיטין מו, א. וראה גם יבמות עט, א.
3. 0. ועפ"ז יובן מה שאמר יעקב "כי באפם הרגו איש" - (דלכאורה: מה נוגע להתוכחה, שלא היו אלא כאיש אחד) - כי* זהו הטעם ע"ז ש"הרגו" (באופן שעשו הם) הוא כלי חמס גו' - כי צריך הי' להרגם בלי מרמה, כבפנים.
4. 1. ומה ששמעון ולוי עשו זה במרמה - יש לומר*: א) שמצד ענותנותם, חשבו שאינם ראוים לנסי* [ואף שבטוחים היו על כחו של זקן (ב"ר פ"פ, יו"ד. פרש"י לד, כה) - הרי זהו דוקא
5. 5. *) ראה לקמן ע' 256 ובהערה 51.
6. 6. *) הביאור ע"ז בפנימיות הענינים - ראה בשוה"ג להערה 71
7. 7. **) ואולי י"ל, שזה תלוי בחילוקי הלשונות שבב"ר ותנחומא: לפי הב"ר "לפני הקב"ה" - כבפנים ההערה. משא"כ לפי התנחומא "לפני הקב"ה ולפניהם".
8. 8. שיחות 18
9. 9. "בהיותם כואבים", כי אז מלובש זה בטבע]. ב) לפי שהיו בכעס, ולכן באו לכלל טעות (ראה פסחים סו, ב. ספרי ורש"י מטות לא, כא). ועפ"ז יומתק מה שהדגיש יעקב "כי באפם הרגו איש גו' ארור אפם גו'".
10. 2. ומה שאמר להם "עכרתם אותי גו'" הוא לפני ששמע את המענה "הכזונה יעשה את אחותינו".
11. 11. ומה שגם לאח"ז הוכיחם על "כי באפם הרגו איש" - ראה לקמן הערה 71.
12. 3. לד, לא.
13. 4. פדר"א פל"ח.
14. 5. סנה' פב, ב. ובפרש"י שם: שקינא במעשה דינה דכתיב הכזונה יעשה את אחותינו.
15. 6. שה"ש ח, \.
16. 7. וכמש"נ ותקנא רחל גו' ותאמר גו' מתה אנכי (ויצא ל, א. ולהעיר מאוה"ת שם).
17. 8. ראה זכרי' א, יד. שם ח, ב.
18. 9. ועפ"ז מתורצת קושיית אוה"ח (לד, לא). ולהעיר שגם המס"נ ד"קנאין פוגעין" שהיתה בפנחס [קנאי בן קנאי - ראה לעיל] היא למעלה מהמדידה דתורה (ראה לקו"ש ח"ח ע' 158 ובהערה 5).