82

02" לקוטי

,בי תקרב (אל עיר)", ומפרש .במלחמת הרשות הכתוב מדבר".

ואעפ"כ אין רש"י מסתפק בהוכחה זו, משום שלכאורה מוכח מהמסופר בתורה לפנ"ז, כי קריאת שלום שיי כת גם במלחמת א'י:

בפ' חוקת יי (ובפ' דברים י:) מסופר שמשה שלח לסיחון מלך האמורי (מז'י אומות) ,(דברי שלום) לאמר אעברה בארצך גו'"; אשר מזה מוכח, דאף במלחמת חובה ע"ד מלחמת א"י יש לפתוח בדברי שלום, ולא הי' משה עובר, ח"ו, על אזהרת התורה ,לא תחי' כל נשמה"". ועפ"ז הרי צ"ל ד,כי תקרב גו'" הוא גם (ועיקר - שזהו חידוש גדול יותר --) במלחמת חובה, ו;כי" -- בלשון ,כאשר".

ולכן ממשיך רש"י: ,כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות גו'". היינו שאי אפשר שידבר הכתוב במלחמת א'י, שהרי מפורש בפרשה להיפך.

ובכדי שלא יקשה: איך פתח משה רבינו בדברי שלום לסיחון מלך הד אמורי, מעתיק רשיי בתחלת פירושו גם תיבות ;(כי) תקרב אל עיר", ובזה מרמז דמה שפתיחה בדברי שלום היא דוקא <במלחמת הרשות", הוא רק כש,תקרב אל עיר" -- היינו בעת שקרב אל העיר (להלחם), אבל שלא בעת קריבה לעיר (או שלא בעת להלחם) מותר:* לפתוח בשלום גם

41 כא, כא"ב,

2 ב, כוז,

3 כמו שהקשה הרמב"ן שופטים (כ, י) על רש"י

4 אבל אין מצוה לפתוח בדברי שלום

תצא א

עם ז' האומות **3; ועד"ז בנדו"ד : מה ששלח משה דברי שלום לסיחון הי' זה בשעה שרצה לעבור דרך ארצה במש"נ ,אעברה בארצך", ולא קרב

(כבמלחמת הרשות בעת מלחמה), כדמוכת מפרש"י בנוגע לסיחון (בפ' חוקת (ועד"ז בפ' דברים) שם) ד,אע"פ שלא נצטוך לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום" -- דמוה מוכח דלפרש"י הי' מותר להם לפ" תוח בשלום, אבל לא נצסו על זה.

*24) ברמב"ן שם מקשה מהא דא" בירושלמי שביעית (פ"ר ה"א), ויקייר (פיייה ו. ובשינוי לשון דב"ר ה, יד) ד,ג' פרסטיגיות (פרוזדיגמאות) שלח יהושע כו' להשלים ישלים", וכמפורש ביהושע (יא, יט) ,לא היתה עִיר אשר השלימה אל בניי בלתי החוי יושבי גבעון" --- דמוכח מזה שמותר להשלים עמם, ובמפרשי רש"י (ראה בהמצויין בהערה הבא) מתרצים שדעת רש"י היא כשיטת הראב"ד (בהשגות הל' מלכים פ"ו הה) ותוס' (גיטין מו, א ד"ה כיון) הסיל דקוום שעברו את הירדן הי' מותר לפתוח בשלום, ורק לאחרי שעברו את הירדן נצטוו ,לא תחי' כל נשמה" [ודלא כרעת הרמב"ם (הל' מלכים שם) והרמב"ן (שם) דאף במל" חמת א"י עם הז' אומות מצוה גם בא'י לפתוח להם בשלום],

אבל עפ"י פשוטו של מקרא לא מצעו חילוק בזה בין קודם שעברו הירדן לאח"כ, ומפשטות הכתובים דפ' שופטים (כ; י"יח) משמע דאף קודם שעברו הירדן אסור לפד תוח בשלום עם הז' אומות (באם הוא בקירוב שיכול לשלוח מרגלים עכ"פ -- כביריחו). אלא ש(ע"ד הפשט) האיסור לפד תוח להם בשלום הוא רק כאשר ,תקרב אל עיר להלחם עלי'", כבפנים. משא"כ בכיבוש א"י בכלל -- שז' שנים כבשו (ולכן ייל (ובפרט להגירסא ,חזר ושלח") -- דאגרת הג' או גם הב' שלח בא"י לאחר שקבל המענה על אגרת הקודם), ולא היתה קריבה להלחם לשום מקום (לבר יריחו שהי' קריבה למלחמה -- ששלח מרגלים משטים (שהי' מעבר לירדן)).