158

הערות

1. 5. כדלקמן סעיף יא.
2. 6. לשון הכתוב (נצבים ל, טו).
3. 7. שלכן, המענה "יעשה תשובה ויתכפר לו" בא דוקא מהקב"ה (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. ילקו"ש תהלים כה. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 342 ואילך).
4. 8. ולכן מענה התורה היא "יביא קרבן ויתכפר לו" (מדרש), כי קרבן מכפר על השוגג (ד"ה דרשו (בסה"מ קונטרסים ח"א) תרצ"א פ"ב). וגם לפי גירסת הילקוט (שם) "יביא אשם ויתכפר לו"
5. 5. שאשם בא על המזיד - זהו דוקא כשעושה תשובה, וע"י תשובה זו נעשים הזדונות כשגגות ואז מהני הקרבן (אוה"ת יו"כ ס"ע א'תקנז ואילך. וראה סי המצות להצ"צ מצות עגלה ערופה). וראה לקו"ש שם ע' 132 בהערה, שגם תשובה זו היא למעלה מהתורה ורק שמתגלית על ידה. עיי"ש. וראה לקמן הערה 65.
6. 9. ב"ר פ"א, ד. לקו"ת שה"ש טז, ב. ובכ"מ.
7. 0. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 23, שהכח שבתשובה להפוך זדונות לזכיות הוא - לפי שהיא באה מצד עצם הנשמה. וש"
8. 1. שהרי מה שזדונות נעשים כזכיות הכוונה היא - לניצוצות הקדושה שבהם (ראה לקו"ש ח"ז שם); ואילו בבועל ארמית, הרי עושה מכח הקדושה שבו - רע ועובד כוכבים גמור.
9. 2. אלא שמ"מ, מכיון שגילוי כל ענין הוא ע"י "תורה אור", נאמר בתורה גם "כי יסיר את בנך".
10. 10. ואולי י"ל, שההפרש בין בחירה זו לכללות ענין הבחירה (שנלקחה מבחי' גבוה מאד), הוא דוגמת ההפרש דקנאין פוגעין לכללות ענין המס"נ (ראה לקמן הערה 65).
11. 3. נוסח תפלת נעילה דיו"כ.
12. 4. תניא פכ"ד בהגהה.