ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד שמח"ת שיחה א1166

1166

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

1-18 לקוטי של כל יהודי: מבחינתם של הנבראים עצמם, הרי כשם ששכל הקטן אינו כלי לעצמות שבתורה, כך גם שכל הגדול אינו כלי לכך; רק משום ש"בחר בנו מכל העמים" לכן "ונתן לנו את תורתו" - הוא עצמו (הכל יכול) נתן לנו את תורתו שלו, כפי שהיא שעשועים עצמיים של הקב"ה - וכיון שהקב"ה מסר את עצמו, הרי כשם שהכניס את עצמו לשכל התורה שהגדול לומדו, כך הכניס עצמו גם בדיבור התורה של קטן, בהבל פיו של התינוק האומר את תיבות התורה - נמצאת עצמותו ית'.

וזהו סיום הפסוק - "מורשה קהלת יעקב". "מורשה" מלשון ירושה', לגבי ירושה לא חשוב מעמדו ומצבו של היורש, אפילו "תינוק בן יום א', נוחל"" - אם הוא רק בנו של המנחיל, הריהו מקבל את כל הרכוש והוא במקום המוריש ממש'. וכן הוא גם בבני ישראל: כיון שהם בנים להקב"ה, הרי הם "עומדים" במקום המוריש ממש, כלומר שעל ידי התורה הם נוטלים עצמותו ית' ממש. וה"מורשה" היא לכל בני ישראל, אפילו לאלו שהם בבחינת "קהלת יעקב" (יעקב מלשון עקביים)*, גם הם "לוקחים" באמצעות התורה - את עצמותו ית'.

שמחת תורה

ב. אך עדיין אינו מובן: הן אמת שעצמות התורה מצויה גם בתורה שהתינוק לומד, לשם מה אבל, יש צורך להודיע זאת לתינוק? מה היה קורה אילו הוא היה מקבל ידיעה זאת בגיל מאוחר יותר, לכשיגדל ויוכל להבין זאת היטב, ובינתים ילמדו עמו רק את הענינים שהם לפי ערכו?

הסבר הדברים: אצל יהודי צריכה להיות מונח שעצמות ואמיתיות התורה אינה ענין של שכל והבנה. עצמות התורה היא חכמתו של הקב"ה "שהוא וחכמתו אחד"'; ואם חסרה הנחה זו, חסר אז כל יסוד התורה.

ענין זה, שאורייתא וקודשא-בריךהוא - חד, אינו פרט מסויים בלימוד והבנת התורה, שלגביו שייך לומר כי לפני כן, צריך ללמוד ענין קל יותר. אלא שענין זה היא נקודה העצמית של כל התורה אשר "צוה לנו משה". מובן, איפוא, שתחלה צריך שיהא היסוד ורק לאחר מכן ניתן לבנות מעליו את הבנין - את ההשגה שבתורה.

זאת ועוד: מלבד אם ידחה לזמן מאוחר יותר את הקניית ידיעה זו (שהתורה היא חכמתו של הקב"ה ו"הוא וחכמתו אחד") הרי יחסר היסוד בכל עניני התורה שילמד עד שיקלוט ידיעה זו, הרי נוסף על זה: אם יתרגל ללמוד תורה באמצעות ההשגה, יקשה לו אחר כך לקבוע בנפשו את ההנחה שהתורה היא נעלית לגמרי מהשכל,

הערות

65. ראה לקו"ת ברכה צד, ד ובהנסמן שם.
6. נדה פ"ה, מ"ג.
7. ראה ב"ב סה, א. זבחים ד, ב (שינוי בעלים לאחר מיתה). שו"ת צפנת פענח ח"א סקי"ח. וראה גם לעיל ע' ד2.
8. לקו"ת ברכה שם.
9. רמב"ם פ"ב מהל' יסוה"ת ה"י. תניא ח"א, פ"ב וח"ב, פ"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.