77

שיחה ג

א. עה"פ¹ "ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו" פרש"י "וביום השביעי שבת — שבת הוא, המן לא יהי' בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טובים".

ומקורו בדרשת ר' אלעזר המודעי במכילתא עה"פ: "ששת ימים תלקטוהו, רבי יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביום טוב מנין תלמוד לומר שבת² לא יהי' בו, רבי אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין תלמוד לומר לא³ יהי' בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהי' בו".

אלא ששינה רש"י מדרשת ר"א בכמה פרטים: א) במכילתא יש לימוד בפ"ע ליו"ט ולימוד בפ"ע ליוהכ"פ, משא"כ רש"י כוללן יחד, ב) במכילתא מקדים יו"ט ליוהכ"פ⁴, ואילו רש"י מקדים יוהכ"פ⁵ ליו"ט. ג) במכילתא נלמד יו"ט ממ"ש "לא יהי' בו", ויוהכ"פ ממ"ש "שבת לא יהי' בו", ולשון רש"י היא "לא בא הכתוב", היינו שכל הכתוב כולו בא לרבות יוהכ"פ ויו"ט.

ובפשטות, היסוד לשינויים אלו הוא: לפי דרשת המכילתא, אין שביתת המן ביו"ט ויוהכ"פ כגדר שביתתו ביום השבת (וכן שביתתו ביו"ט ויוהכ"פ הם שני גדרי שביתה שונים), משא"כ לפרש"י כולם הם באותו סוג. ומודגש גם בהד"ה בפרש"י "וביום השביעי שבת", שע"ז מפרש "שבת הוא המן לא יהי' בו (וממשיך) ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טובים" (דלהיות שכבר נאמר "כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה⁶, ששת ימים תלקטוהו", צ"ל, שהכתוב לא בא לרבות אלא יוהכ"פ ויו"ט), ונמצא, שיוהכ"פ ויו"ט נלמדים יחדיו מהכתוב "וביום השביעי שבת גו'".

והסברת הדבר: להמכילתא, זה שלא ירד המן ביוהכ"פ וביו"ט הוא לפי שגם ימים אלו הם ימים מיוחדים וקדושים המובדלים משאר ימות השבוע (ימי החול) [וכיון שחלוקה קדושת יוהכ"פ מקדושת שבת, וכן קדושת יו"ט מקדושת יוהכ"פ, לכן צריכים לימוד מיוחד לכ"א]; ואילו לפרש"י זה שלא ירד בימים אלו הוא מצד גדר "שבת" שבהם, לפי שגם הם בכלל שבתות ה'⁷.

וזהו גם הטעם שהקדים רש"י יוהכ"פ ליו"ט, כי ביוהכ"פ פשוט יותר שנקרא "שבת"⁸.

ב. והנה כתבו התוס' בכ"מ⁹, דיש מד