56

שיחה א

א. בנוגע לדין פסח שני — שהתורה קבעה התשלומין דפסח ראשון לי"ד באייר דוקא¹, חודש ימים לאחרי פסח ראשון — צריך ביאור²: מה נשתנה קרבן פסח (שזמן התשלומין שלו בא לאחר הפסק של חודש ימים) משאר קרבנות יו"ט, שימי תשלומיהם באים בהמשך ליום ראשון של חג³?

ובפרט ע"פ מחז"ל⁴ שה"טמאים לנפש אדם"⁵ במדבר (שבאו בטענה "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו"⁶ וזכו שפרשה זו נאמרה על ידיהן⁷) חל יום השביעי לטומאתם בערב פסח, שלפ"ז הרי הי' אפשר לקבוע את זמן התשלומין במשך ימי החג גופא.

ויש לומר, ש(ע"פ פנימיות התורה) זהו היסוד לביאור הצ"צ⁸, שענינו של פסח שני בעבודת האדם שייך לתוכן העבודה של חודש אייר⁹, ה"חודש השני".

תוכן ביאור הצ"צ:

ענינו של פסח שני בעבודת האדם הוא — העלי' מהדרגא הראשונה דיציאת מצרים (פסח ראשון שבחודש ניסן, החודש הראשון) לדרגא השני' (שבחודש אייר, החודש השני)¹⁰, דהיינו העבודה ד"ועשה טוב" הבאה לאחרי הקדמת "סור מרע".

כלומר: יציאת מצרים היא תחילת העבודה, "סור מרע" — היציאה ממצרים; וכמבואר בתניא¹¹ שביצי"מ נאמר¹² "כי ברח העם", "מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו כו'", ועיקר עבודתם היתה באופן ד"סור מרע" (הבריחה מטומאת מצרים); ולאחר הקדמת עבודת "סור מרע" נתעלו למדריגה השני' — "ועשה טוב".

ובעבודה רוחנית בנפש האדם — יצי"מ (פסח ראשון) היא העבודה ד"אתכפיא", כפיית הרע שבנפשו; ומעבודה זו מגיע ועולה לדרגא שני' — העבודה ד"אתהפכא", הפיכת הרע לטוב, "בכל לבבך — בשני יצריך"¹³. ומעלה זו דפסח שני מתאימה עם כללות החידוש שבעבודת חודש אייר, חודש השני (לגבי חודש ניסן, חודש הראשון) — ספירת העומר (ד"עיקר ספה"ע הוא כל חדש אייר"⁸) — דהעבודה דספירת העומר היא בירור המדות והפיכתן לקדושה.

ועפ"ז מבאר¹⁴ את החילוק בין פסח