ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדשופטיםשיחה ב106

106

שיחה ב

א. כתב הרמב"ם¹: גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים². היינו, דאף שקיי"ל דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי³, ה"ז רק לחייבו ממון, אבל לא להתחייב (ע"י הודאת עצמו) במיתה או במלקות.

וברדב"ז שם: ואפשר לתת קצת טעם⁴ לפי שאין נפשו של אדם קניינו אלא קנין הקב"ה⁵ שנאמר⁶ הנפשות לי הנה הלכך לא תועיל הודאתו בדבר שאינו שלו ומלקות פלגו⁶ דמיתה הוא אבל ממונו הוא שלו ומש"ה אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. . ועם כל זה אני מודה שהיא גזירת מלכו של עולם ואין להרהר.

ולכאורה יל"ע בדברי הרדב"ז, דמאי שנא נפשות שהם קניינו של הקב"ה, מזה שכל העולם כולו הוי "קנין הקב"ה" כמ"ש⁷ "לה' הארץ ומלואה" — ובלשון החינוך⁸ "הכל ברשות אדון הכל" — כולל ממונו של אדם, ובלשון הכתוב⁹ "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'"?

ועכצ"ל, שהגם שכל העולם הוא בבעלותו של הקב"ה, מ"מ, ביחס לרשות האדם יש הבדל עיקרי בין נפשו וממונו¹⁰.

ב. וי"ל הביאור בזה:

נפשו וחייו של אדם נמסרו מהקב"ה להאדם רק בתור פקדון, ולא לבעלות שלו. וכפסק רבינו הזקן בשלחנו¹¹ ד"אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו כו'". ועפ"ז, זה שאדם מוזהר שלא להזיק את גופו אינו רק ענין של איסור, אלא זהו גם מדיני קנינים — שאין לו רשות (בעלות¹²) על גופו (כי הגוף קניינו של הקב"ה שנמצא אצל האדם בתור פקדון).

הערות

1. הל' סנהדרין ספי"ח.
2. ל' הכתוב — פרשתנו יז, ו.
3. גיטין מ, ב. וש"נ.
4. ברמב"ם שם ממשיך בטעם "שמא נטרפה דעתו כו' מן העמלין מרי נפש הוא כו'", אבל הרי מסיים "וכללו של דבר גזירת מלך היא". וראה רדב"ז ד"הטעם שכתב רבינו לא שייך גבי מלקות ולפיכך כתב וכללו של דבר גזירת מלך היא". ולהעיר מרש"י יבמות (כה, ב ד"ה ואין), דלא אמרינן הודאת בע"ד כו' "לקנסא ולעונש מלקות וליפסל" כי אין אדם משים עצמו רשע. ואכ"מ.
5. ראה גם רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"ד.
6. יחזקאל יח, ד.
6. כ"ה בדפוס ווארשאווילנא (וצילום ממנו) — שם נדפס פי' הרדב"ז לראשונה. ולכאורה צ"ל "פלגי", או "פלגא" וכיו"ב.
7. תהלים כד, א. וראה ברכות לה, סע"א (ולקמן בפנים סעיף ג).
8. מצוה שכח. ועד"ז בכמה מצות.
9. חגי ב, ח. וראה מפרשים שם.
10. בפשטות יש לחלק, שע"י העברת ממון מרשות אדם אחד לשני אין זה היזק רכושו של הקב"ה (כי באיזה רשות שיהי' הממון, כל היכא דאיתא הוא ברשותו ית'), משא"כ ע"י מיתה או מלקות גורמים היזק בקניינו של הקב"ה. אבל מפשטות ל' הרדב"ז משמע, שיש חילוק בין נפשות וממון בבעלות האדם, ד"נפשו של אדם. . קנין הקב"ה. . אבל ממונו הוא שלו".
11. חלק חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"ד.
12. דלכאורה הול"ל בקיצור "כי אסור לאדם להכות את גופו כו'", ומאריכות לשונו כי "אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו כו'" מוכח, שזהו מפני שאין לו רשות ובעלות על גופו, כבפנים.

מצוטט ב־1 עמודים

שולחן ערוך ד לקו"ש חל"ד ע' 106

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.