א

הנה בנדון ההתחייבות שנתחייב ראובן לרבקה הנה באה"ע סי' נ' ס"ו בהג"ה כ' רמ"א דאם מת הפוסק אין יורשין צריכין לקיים. וכ' בחמ"ח ס"ק י"ח דאף דבכתב התנאים קבלו בק"ס לקיים כל המבואר שם האי קנין לא קאי אאותו בן רק קאי אאותו שכנגדו כו'. קנס לצד שכנגדו כו'. וכ"כ הב"ש שם ס"ק י"ח ובסי' נ"א סק"ט דמיירי שלא הי' קנין מפורש לזכות להם. ור"ל שהי' קנין אבל י"ל דהקנין קאי ליתן קנס לצד שכנגדו. והחמ"ח סי' נ"א סס"ק י"א כ' ולמעשה צ"ע קנין שלנו אם הוא להזוג או להצד שכנגדו ועוד כ' בב"ש סי' נ' ס"ק י"ח ונראה דלא איירי בקנין אתן אלא קנין ומחייב א"ע וכו' ובסי' נ"א סק"י העלה דקנין אתן לא אתברר הלכתא לכן אין מוציאין מיורשיו ואפי' ממנו אין מוציאין מספיקא דלמא הלכתא קנין אתן לא מהני ואינו חייב כלום עכ"ל. נמצא לכאורה יש ב' טעמים לפטור היורשים מההתחייבות לרבקה הא' משום קנין אתן דבח"מ סי' רמ"ה ס"ב משמע ברמ"א ובסמ"ע שם סק"ב דקנין שבתנאים ראשונים הוא קנין אתן. וא"כ אפי' ממנו י"ל דאין מוציאין. הב' אפי' להאומרים דקנין אתן מהני מ"מ אם מת הפוסק י"ל דפטורים היורשים משום שי"ל דהאי קנין לא קאי לאותו בן כו' כנ"ל וכ"ה בח"מ סי' רפ"ו ס"ג בהג"ה. ועיי' בב"י סס"י קצ"ה מחודש ך' שהביא בשם תשו' הרשב"א בתולדות אדם סי' ש"א שנשאל על קנין אתן והביא ראי' ברורה מפרק זה בורר דף כ"ד דמהני וכ"כ עוד שם בב"י מחודש י"ד בשם רי"ו נט"ו ח"ג וכן מעשים בכל יום בעסק הנדוניא כו' ולפיכך מסתבר כו' משמע שהוא מסכים לסברת האומרים דקנין אתן מהני. וכן משמע יותר בתשו' הרשב"א ח"א סי' אל"ג ששם הובאה תשו' זו שכ' שם וכך אנו עושים מעשה בכל יום בפסקי הנדוני' כו'. ועיי' בחידושי הרמב"ן רפ"ק דב"ב ד"ג ע"א בד"ה קנין דברים הוא מה שהקשה מפב"ת דעכומ"ז דע"ב א' ותירץ עפמ"ש הרי"ף ס"פ בית כור דמיירי במעכשיו. ובאמת מקור ד' הרי"ף הוא ממ"ש בספר המקח לרב האי שער ל"ז משם מבואר דמה דצריך מעכשיו הוא רק שלא יהי' בזה דין אסמכתא והיינו ממש כמו שכתב העיטור שהביא הב"י רס"י ר"ו. ולמ"ד דלית בזה אסמכתא משום דלא גזים וגם לא אמרו דרך קנס א"צ כלל מעכשיו וזה נראה דעת רש"י פב"ת דעכומ"ז שם שלא הצריך רק קנין ולא הזכיר מעכשיו. וכ"נ בהרא"ש שם א"כ מזה ראי' דקנין אתן מהני. ועיי' מזה בש"ע ואחרוני' בח"מ סי' כ"ב. ועיי' בקצה"ח סי' רמ"ה סק"א מה שהביא שהמגיד משנה הקשה עליו מגיטין דף מ' ע"ב מאתננו. והנה לדעת הר"ר יונה דבקנין גם כן לא מהני רק כשהקנין בא באחרונה כהובא ב"י סס"י קצ"ה מחודש ך' א"כ לק"מ משטר דשטר ה"ל כמו קנין בראשונה. ובלא"ה הרי גם בשטר נחלקו תנאים בגיטין שם וכן גבי קנין נחלקו אמוראי' ר"פ הכותב אלא דגבי שטר קיי"ל כחכמים נגד ר' ור' מאיר ובקנין קיי"ל כמ"ד דמהני משום דבשטר שייך לומר דהוא רק הבטחה משא"כ בקנין דסתם קנין הוא במעכשיו ע' ספ"ה דנדרים דמ"ח ע"ב ובתוס' פא"נ דס"ו ע"א בד"ה ומניומי ובתוס' ביבמות פרק האשה רבה דצ"ג סע"א ועיי' תשו' עה"ג סי' קכ"ד ותשו' נ"ב חח"מ סי' ל"ג שחייבו להיורשים מצד אומד דעת האב דהכא לא שייך טעם זה חדא דאומד דעת האב מהני רק לבתו והכא היא בת אחותו ועוד דהכא אדרבה איכא אומדנא להיפך שהרי מצוואתו משמע בהדיא שלא תטול ההתחייבות בראש:

מיהו נלע"ד דכל זה לפי נוסח התנאים ראשוני' הנז' בנחלת שבעה סי' ח' שלא נזכר שם כלל לשון שהתחייב את עצמו. ע"כ בזה רצו לומר דקנין אתן לא מהני אבל עכשיו שכותבין בקישורי התנאים לשון חיוב שאבי החתן התחייב את עצמו כך וכך ואבי הכלה התחייב א"ע כך וכך בזה ודאי י"ל דלכ"ע מהני הקנין שעושין אח"כ על כל הנ"ל. כמבואר בב"י סס"י קצ"ה מחודש ך' שעד כאן לא הי' השאלה אם מהני קנין אתן רק משום שלא אמר בלשון חיוב. וגם ע"ז השיב הרשב"א דקנין מילת' אלימתא היא ומתקן הענין וכאלו מחייב את עצמו באותו דבר כו' משמע דבמחייב א"ע בחיוב ובקנין לית מאן דפליג דמהני אפי' בלשון עתיד ועיי' בתוספות ר"פ אע"פ אבל מה שמשעבד גופו להתחייב כו' ועיי' בשט"מ ספ"ז דב"מ בשם תלמיד הר"פ ועיין מזה בתשובת הרשב"א ח"ג סימן ס"ה הובאה בקצרה בב"י סימן סמ"ך ושם סיים והטענה בזה לפי שנשתעבד הגוף להלואתו וכל שיקנה נשתעבדו נכסים שקנה בגררת שעבוד גופו עכ"ל ובעה"ת שער ס"ד ח"ב ג"כ העלה כן אך נראה דלא אתי עלה מטעם שעבוד הגוף ולכן הוכיח דין זה מדין שעבוד דאקני ומדין ערב. ואפשר דגם גבי ערב הוא מה"ט. ומ"ש בסמ"ע סי' רמ"ה סק"ב ואי משום דבשעת החופה עושים תנאים שניים בלשון חיוב כו' א"כ בתנאים ראשונים נמי ליעבדו הכי שיחייב נפשו כו' ע"ש מ"מ ודאי אי עביד הכי בתנאים ראשונים מתחייב לכ"ע ועיי' בסמ"ע סי' סמ"ך ס"ק י"ח: