ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות קריאת שמעסח שלא להפסיק בפיוטין

סח שלא להפסיק בפיוטין

ובו ב' סעיפים

א מה שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים בברכות קריאת שמע, יש אומרים שכל מי שאפשר לו לבטל המנהג שלא על ידי המחלוקת יבטל, לפי שהפיוטים שאינן מענין הברכה חשובין הפסק גמור. ואפילו אם הם מענין הברכה, אין לומר שהוא כמאריך הברכה ומוסיף בה, שהרי אמרו מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. ועוד, שהיא סיבה להפסיק בדברים בטלים כשהשליח צבור אומר הפיוט¹⁴⁵⁰.

ויש אומרים¹⁴⁵¹ שאין איסור בדבר, שזה שאמרו במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא¹⁴⁵² בברכות ארוכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום, ואם שינה הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ולא יצא ידי חובתו¹⁴⁵³. אבל שאר נוסח הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר, שאם כן היה להם לתקן נוסח כל ברכה במלות מנויות, וזה לא מצינו בשום מקום. ולא הזכירו אלא המלות שיש הקפדה בהן לבד¹⁴⁵⁴, כגון יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות בכורות באמת ויציב¹⁴⁵⁵, וברית ותורה בברכת הארץ¹⁴⁵⁶, וכיוצא בהן, אבל שאר הנוסח שלא הזכירו שיש הקפדה בו אינו מעכב כלל אם שינה אותו ואמרו בלשון אחר¹⁴⁵⁷, או אפילו לא אמרו כלל, והוא הדין אם הוסיף והאריך בו, אפילו התוספות מרובה על העיקר, וכמו שהתירו להוסיף בברכת התפלה מעין כל ברכה וברכה¹⁴⁵⁸, וכמו שיתבאר בסימן קי"ט¹⁴⁵⁹. וכן נוהגין במדינות אלו. והמקיל ואינו אומרם לא הפסיד¹⁴⁶⁰.

ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר, ואפילו בדברי תורה אסור להפסיק לעסוק כל זמן שהצבור אומרים פיוטים, כל שכן לדבר שום שיחה בטילה. ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור, שרואה בספר ומהרהר, אין בזה איסור כלל, שהרהור אינו כדבור¹⁴⁶¹, ואינו חשוב הפסק. אלא שיש לחוש להמון עם שאל יראו מן הלומד בספר ויפסיקו גם כן בדברים אחרים¹⁴⁶², על כן אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותם עמהם¹⁴⁶³.

ובפסח (א) (שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים), מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה, שהרוב הוא שלא מעין הברכה¹⁴⁶⁴ וחשוב הפסק באמצע הברכה (כששוהין בו כדי לגמור את כולה¹⁴⁶⁵).

וכל זה בצבור. אבל המתפלל ביחיד אין לו לומר שום פיוט בברכת קריאת שמע¹⁴⁶⁶, אפילו קודם שמתחיל הברכה, שהרי אסור להפסיק בין ישתבח ליוצר¹⁴⁶⁷.

ואפילו בצבור, אם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה, אסור לאמרו, שכשאומרו באמצע הברכה טעם ההיתר הוא משום שהוא מעין הברכה, אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק¹⁴⁶⁸:

ב וכל זה בברכת קריאת שמע ¹⁴⁶⁹ . אבל בתפלת י"ח אין הפיוטים חשובים הפסק, שהרי מותר להוסיף מעין כל ברכה וברכה¹⁴⁷⁰. ואפילו בג' ראשונות שאסור לבקש בהן צרכיו, יש מתירין לומר פיוטים הואיל והן צרכי רבים, כמו שיתבאר בסי' קי"ב ¹⁴⁷¹ . וכן רבי אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ¹⁴⁷² ליום שני ¹⁴⁷³ , ותנא הוא, והוא תיקן קרוב"ץ לג' ראשונות¹⁴⁷⁴.

ויש נוהגין שלא לומר שום פיוט אפילו שלא בברכת קריאת שמע, אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקליר"י, שתקנו על דרך האמת¹⁴⁷⁵.

אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה, אין לשנות ממנהג אבותיו¹⁴⁷⁶, כי י"ב שערים בשמים כנגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג בפני עצמו, לבד מה שנזכר בגמרא (או בדברי הפוסקים שלמדו דבריהם מהגמרא) הוא שוה לכל¹⁴⁷⁷:

קונטרס אחרון

(א) ובפסח שהחזנים מאריכים כו'. צ"ע, בלאו הכי נמי לתסור ¹⁴⁷⁸ . ואפשר לומר משום ששהה כדי לגמור את כולה דאסור כששוהין במה שאינו מעין הברכה באמירה ובניגון יחד, אבל במעין הברכה אין האמירה מפסקת, ובשלא מעין הברכה נמי שרי בפחות מכדי לגמור את כולה, כיון שמקצתה מעין הברכה ¹⁴⁷⁹ . וצ"ע ¹⁴⁸⁰ :

הערות

1450. תשובת רמ"ה ב טור (בענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע לומר קרוב"ץ, ראוי היה שלא להפסיק. והרמ"ה נשאל על זה, והשיב, כך ראינו שאסור להפסיק. והרי בפירוש שנינו ברכות (יא, א) במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך. ועוד שנינו (שם מ, ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו ... טוב ויפה הדבר לבטלה למי שאפשר, כי היא סיבה להפסיק בשיחה בטלה בדברי הבאי). שו"ע (יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק). ע' ס"א בטור. * ומכל מקום נתקבל בתפוצות ישראל לומר בברכת יוצר שבשבת את פיוטי הכל יודוך, אל אדון ולאל אשר שבת, וכדלקמן סי' רפא ס"ב (ואחר כך מתחילין יוצר אור והכל יודוך ואל אדון ולאל אשר שבת). ואף שגם על פיוטים אלו חלק בספר העתים (ע' 251) מטעם האמור כאן (האי דנהנו למימר בכל שבת הכל יודוך ומסיימי בה של שבת, שהיא לאל אשר שבת מכל המעשים, חזי לן דלאו דווקא, ומאן דעביד הכי מכמה אנפין טעה, חדא שמוסיפין בברכה מה שלא תקנו חכמים ... הלכך מה שראוי לעשות בהכל יודך, מאן דבעי למימריה, יאמר אותה לאהד ברכו קודם שיפתח ביוצר אור). מכל מקום נתקבל בתפוצות ישראל לומר פיוטים אלו שנזכרו בזח"ב קלב, א (שבחא דשבת דאינון אתוון דשבח אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה). רה, ב (תושבחתא דעלמא דאתי ביומא דא היינו אל אדון). ויתירה מזו, שאף שיתבאר לקמן בסמוך (וכל זה בצבור, אבל המתפלל ביחיד אין לו לומר שום פיוט בברכת קריאת שמע). מכל מקום נתקבל בתפוצות ישראל שגם היחיד אומר פיוטים אלו.
1451. הרב רבינו יונה ה, א (ורבי יעקב ז"ל ... שנהגו בכמה מקומות לומר פיוטים בהשכיבנו ... ומה שאמרו מקום שנהגו להאריך אינו רשאי לקצר ... שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין לו לקצר ממטבע שלהן כלום, ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בורא פרי הגפן וכיוצא בה אין לו להאריך בהם. ומה שאמר אחר כך לחתום אינו רשאי שלא לחתום, הוא פירש מה שאמר תחלה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, ורוצה לומר, ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע כולה, מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה, ואינו רשאי שיעשה בענין שלא לחתום, וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך, שאם כן יצטרך לחתום, ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום). רשב"א יא, א ד"ה אחת ארוכה (ר"ת ז"ל ... שהרי נהגו להוסיף החזנים פיוטין בהשכיבנו בפסח ... שאין ההקפדה ברבוי הנוסח ומיעוטו, אלא במטבע שטבעו חכמים, והוא שיש ברכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך והיא שנקראת בכל מקום ארוכה ... ויש מן הקצרות שפותחות ואינן חותמות כברכת הפירות והמצות ... ומקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר דקתני, היינו, שאם היה מטבע ארוך שפותחת וחותמת בברוך אינו רשאי לקצר ולפתוח ולא לחתום או לחתום ולא לפתוח שהן מטבע קצר, ומקום שאמרו לקצר, היינו, אם פותחת או חותמת לבד, אינו רשאי לפתוח ולחתום, כדי שלא ישנה את המטבע ויחזיר מטבע קצר לעשותו ארוך). רמ"א (יש אומרים דאין איסור בדבר, וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם).
1452. לכאורה נראה שנשמטה כאן שורה אחת, וצריך להיות: אלא בברכות קצרות, שאינו רשאי להאריך ולחתום בברוך. וכן זה שאמרו מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לא אמרו אלא כו'.
1453. רמב"ם פ"א ה"ז (מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום. ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום. מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח. מקום שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח. כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע), ואילו בהל' ברכות פ"א ה"ה (וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה), וה"ו (ואם שינה את המטבע ... יצא), ויישב בכ"מ שם (דבריש הלכות ק"ש מיירי ששינה שחתם בברוך או פתח במקום שהתקינו שלא לחתום או שלא לפתוח, או ששינה ולא חתם או לא פתח בברוך במקום שהתקינו לחתום או לפתוח, והכא מיירי ששינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש, אלא שאמר ענין הברכה בנוסח אחר, ולא שינה לא בפתיחה ולא בחתימה), הובא ב מ"א סי' סד ס"ק ג. וכן הוא לעיל סי' נט ס"א (כיון שפתיחת הברכה וחתימתה כתיקונה, אף על פי שבאמצע שינה ממטבע שטבעו חכמים יצא בדיעבד).
1454. רשב"א שם (ונראה לי, דמאי דקתני מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, כלומר לרבות ולמעט במלותיה, דאם כן היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות ובענינים ידועים, ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה, וזה לא מצינו בשום מקום, ולא אמרו אלא המלות שיש הקפדה בהן לבד כמחלוקתן בהזכרת גשמים וטל ורוחות, וכן בברכת המזון שאמרו לקמן (מט, א) כל שלא אמר ברית בארץ או שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירין אותו, ואם לא הזכיר תורה בארץ, וכן בכיוצא בזה בקצת מלות באמת ויציב, כגון יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורים, אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר). וכן הוא לעיל סי' נט ס"א (שכיון שפתיחת הברכה וחתימתה כתיקונה, אע"פ שבאמצע שינה ממטבע שטבעו חכמים יצא בדיעבד), וסי' סו סי"ב (אבל שאר הנוסח, אם שינה אותו ולא אמר אותו לשון אלא בנוסח אחר, ואפילו דילג הרבה, יצא, וכן הוא בנוסח שאר כל הברכות הארוכות).
1455. כדלעיל סי' סו סי"ב (וצריך להזכיר יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות בכורות באמת ויציב, וכן באמת ואמונה. ואם לא הזכיר אחת מהן לא יצא ידי חובתו (ומחזירין אותו)). והיינו כיון שהיא הברכה שתקנו חכמים לפרשה שלישית של קריאת שמע, שהיא פרשת יציאת מצרים, כדלקמן סי' ע ס"א (לפיכך יש להם לברך הברכה שנתקנה על יציאת מצרים, שהוא אמת ויציב).
1456. כדלקמן סי' קפז ס"ד (ואם חיסר אחד מכל אלה, שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה או שלא הזכיר ברית או תורה בברכת הארץ או מלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו ומחזירים אותו לראש ברכת המזון).
1457. כסף משנה ו מ"א שם .
1458. רשב"א שם (ולא עוד אלא שבפירוש אמרו בי"ח של תפלה (ע"ז ח, א) שאילו רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מעין הברכה מוסיף, ואפילו יהיו מלות התוספות יתרין על העיקר, אף על פי שאותן הברכות הויין קצרות ... ואף על פי שאותו נוסח קצר מאד מן הנוסח המתוקן ... אלא ודאי נראה שאין ההקפדה ברבוי הנוסח ומיעוטו, אלא במטבע שטבעו חכמים).
1459. ס"א (אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף).
1460. רמ"א (וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם, והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד).
1461. כדלעיל סי' סב ס"ג (אם קראה בלבו, לא יצא, שהרהור אינו כדבור). סיכום פרטי הלכה זו של "הרהור אינו כדיבור" – לעיל שם (הערה יד ).
1462. דרכי משה (מכל מקום יש לחוש להמון, שאל יראו מן הלומד בספר, ויפסיקו גם כן בדברים אחרים). רמ"א (אלא שמתוך כך יבואו לדבר, ויבואו לידי הפסק). דלא כפרי חדש (אין לחדש גזרות מדעתינו, דהא תנן (ברכות כ, ב) בעל קרי מהרהר בלבו, ולא חיישינן אולי יוציא בפה). ועל זה מבאר, שגם כאן אין חוששים שמתוך שמהרהר אולי יוציא בפה, אלא חוששים שמתוך שהוא לומד בספר, ילמדו ממנו אחרים להפסיק בדברים אחרים.
1463. מהרי"ל הלכות תפלה (היה נזהר מאד לומר קרובץ, והיה כועס על הבחורים שהיו לומדין בבית הכנסת תוס' או שאר דברים בשעה שאמרו הצבור קרובץ ... כשאמרו ציבור קרובץ היה נזהר לומר גם כן עמהם). הובא בדרכי משה. שו"ת מהר"מ מינץ סי' פז (ואני איני פורש מן הצבור, מאחר דנהגו לומר). רמ"א (ועל כן אין לאדם לפרוש עצמו מהציבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותם עמהם).
1464. מהר"מ מינץ שם (אך כל היוצרות שאומר הקהל עם הש"צ, איני מתחיל הברכה בא"י יוצר כו' אור עולם באוצר חיים וכו' כמו שאמרו כל הקהל עם ש"צ, אלא אני מתחיל בלא ברכה אור ישע או שאר יוצרות עם הצבור, ואחר שנגמר היוצר אור ישע ומתחיל הש"צ המאיר לארץ כו', אז אני מתחיל הברכה בא"י יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל). מ"א ס"ק א (וכ"כ ר"מ מינץ סי' פ"ז. רק כתב שמנהגו לומר הפייט ואחר כך מתחיל בברכת יוצר אור, שלא להפסיק באמצע הברכה ... בפסח שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים, מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה, דהרוב הוי שלא מעין הברכה, כן נראה לי). עיין קונטרס אחרון.
1465. מהר"ם מינץ שם (אפשר אותו הפסק הוי כדי לגמור את כולה). עיין מ"א ריש סי' סה (כתבו התוס' (ר"ה לב, ב ד"ה לדידי), והמרדכי סוף ר"ה (רמז תשכא), קשה הדבר מאד שהצבור ממתינין ושותקים עד שיגמור ש"ץ זולת, מיהו אם אין שוהין כדי לגמור כולה מראש ועד סוף אין לחוש ... משמע דסבירא להו, דאפילו שלא מחמת אונס אסור להפסיק לכתחלה, אפילו בברכות קריאת שמע). ומכל מקום אינו צריך לחזור לראש, אף אם שהה כדי לגמור את כולה, כיון שאינו מחמת אונס, כדלעיל סי' סה ס"א (אבל אם הפסיק שלא מחמת אונס, שאם היה רוצה היה קורא, ושהה ברצונו והפסיק בין בדבור בין בשתיקה אפילו זמן רב, אין צריך לחזור אלא למקום שפסק. וכן יש לנהוג הלכה למעשה, כי כן עיקר). ומכל מקום יתבאר לקמן סי' תקצא ס"ג (ועכשיו שהש"ץ מפסיק בפיוטים באמצע התפילה, אין אדם יוצא בתפילת הש"ץ, אפילו אם הוא לא שמע הפיוטים, מכל מקום הוא שוהה כדי לגמור את כל התפילה, וצריך לחזור לראש, כמ"ש בסי' ס"ה). והיינו כיון שלגבי השומע הרוצה לצאת בתפלת הש"ץ הוי הפסק זה אונס. ואף שאינו אונס מחמת עצמו שאינו ראוי, אלא מחמת הש"ץ שאומר פיוטים באמצע. כבר נתבאר לעיל סי' סה ס"א (ולענין הלכה, יש מי שאומר, שבתפלה, אפילו באונס אחר חוזר לראש, מאחר שיש אומרים שאפילו בלי אונס כלל חוזר לראש. אבל בקריאת שמע אין צריך לחזור לראש, אלא אם כן האיש או המקום אינו ראוי).
1466. ר"מ מינץ שם (יחיד, מה לו לצרה להכניס עצמו בספק זה, בשלמא צבור ... אבל ביחיד מה לו לצרה לעשות נגד מהר"ם, דהחודל מלאומרו אין שום הפסד). מ"א שם (ואם התפלל ביחיד לא יאמר שום פיוטים באמצע הברכה).
1467. מ"א שם (בסוף סימן נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר, דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה). וכדלעיל סי' נד סעיף ג (אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר. ואין צריך לומר בין ברכו ליוצר אור), ושם נסמן (הערה כ ).
1468. מ"א שם (ונראה לי, דאם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו... דבשלמא כשאומרו באמצע הברכה הוה ליה מעין הברכה, אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק).
1469. ראה דברי נחמי' סו, ב. יגדיל תורה (נ.י.) חוב' ע ע' קעט.
1470. כדלקמן סי' קיט סעיף א (אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה, מוסיף).
1471. "נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וג' אחרונות, אף על פי שיש בהן כמה בקשות. וגם אין בהם משום הפסק בתפלה, אפילו להאומרים שאסור להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע, כמו שנתבאר בסימן ס"ח".
1472. ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים (ב"י ד"ה בענין ההפסקה). וראה מעדני יו"ט פ"ה סי' כא אות א.
1473. כן הוא בתוס' וברא"ש שם (ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מארץ ישראל מקריית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני). והקשה בשו"ת זכרון יוסף סי' יג (דיש לדון על זה, שהרי הי' מעיר קרית ספר, שהי' בחלקו של יהודה, סמוך מאד לירושלים, ומאין ספק יגיעו גם שלוחי תשרי לשם). והיינו שבארץ ישראל לא נהגו ביום טוב שני של גלויות, לא בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה ולא בזמן שמקדשים על פי החשבון. ועוד הקשה שם (שהרי בקרובץ לתשעה באב בחרוז הראשון בברכת אבות, יסד בזה הלשון, תשע מאות ... הרי משמע מזה שבימיו כבר היו ט' מאות שנה לאחר החורבן ... לולי דבריהם הי' נראה לי שהי' רבי אליעזר הקליר אחד מן הגאונים).
1474. תוס' חגיגה יג, א ד"ה ורגלי (שהוא היה תנא, והוא היה רבי אליעזר ברבי שמעון, דקרי עליה מכל אבקת רוכל, תנא קרא קרובץ ופייטן, ובימיו מקדשים על פי הראייה, שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום (אחד)). והוא בויקרא רבה פ"ל (כד דמך רבי אליעזר ברבי שמעון היה דורו קורא עליו (שיר השירים ג, ו) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, אלא דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן). רא"ש פ"ה דברכות סי' כא (נהגו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות, וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מארץ ישראל מקריית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני. ויש אומרים שתנא הוא, כדאמר בפסיקתא כד דמיך רבי אליעזר ברבי שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל, דהוא תנא קרוב"ץ דרשן ופייטן, והוא תיקן קרוב"ץ לאומרה בג' ראשונות). שו"ת רשב"א ח"א סי' תסט (מנהג הזה פשט ברוב המקומות, וסומכין על מה שייסד הקליר פיוטין ליוצר ולאהבה ולזולת. והקליר אומרים עליו שהוא רבי אלעזר בן ערך, שאמרו עליו שהוא תנוי והוא קרוי והוא פיוטי). טור סי' קיב (נהגו לומר קרוב"ץ בשלש ראשונות).
1475. האר"י בשער הכוונות ריש ענין נוסח התפלה נ, ב (דע לך כי מורי ז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים ... שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ... הי' אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר ... לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם על פי חכמת האמת, והיו יודעים מה שתקנו) . מ"א ריש סי' סח (האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים, כגון הקלירי, שנתקנו ע"ד האמת ... (הכונות)). וראה גם לקמן סי' קיט סוף ס"א, בהערה שבשוה"ג (עיין בסי' סח, שאף האר"י מסכים להרא"ש במה שנתקן על דרך האמת).
1476. ירושלמי עירובין פ"ג ה"ט (אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש). הובא במ"א שם (וז"ל הגמרא ירושלמי, אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות, אל תשנו ממנהג אבותיכם).
1477. שער הכוונות שם (אמר לי מורי ז"ל, שיש ברקיע י"ב חלונות, כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו ... ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו, לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה, וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ... אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד, זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים). מ"א שם (אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות)). וראה מ"ש בזה בהקדמת שער הכולל. שו"ת אדה"ז שער השמועה סי' ה. ולענין שינוי ממנהג אשכנז לנוסח האר"י, ראה אגרות קודש חי"ד אגרות ד'תתמה. ה'קסא. חט"ו ה'תרלה. ה'תרעה-ו. חט"ז ו'מה. חי"ז ו'שלב. חי"ח ו'תדש. ו'תשכא. חי"ט ז'לב. ז'קז. ובכ"מ.
1478. בפנים נתבאר (על פי שו"ת מהר"מ מינץ ומ"א), דהוי הפסק כיון "שהרוב הוא שלא מעין הברכה ... שוהין בו כדי לגמור את כולה". וצ"ע, דהא בלאו הכי, מה שלא מעין הברכה הוי הפסק באמצע ברכות קריאת שמע.
1479. והיינו שכיון שמקצתה מעין הברכה, לא אסרו הפסק של אינו מעין הברכה, אלא כששהה כדי לגמור את כולה.
1480. אם חילוק זה נכון.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.