תיד, ג

לא נק' עבודה ביגיעה ועמל כלל כי נעשה הכל בחשק וזריזות בלתי מרגיש כלל [ל]יגיעה ועמל ולא תקצר רוחו בעבודה זו כלל וכלל, כידוע בעוסקי[ם] בפרנסה בחשק ותאוות לבם שמשימי' כל פנימי' השכל והרצון ומדות שבלב ולא ירגיש בכל טורח ועמל בזה וגם מה שלא תעלה יפה כפי רצונו ישים נפשו בכפו לתקן המקולקל בכל כח ועוז כו' (וכדוגמא שהי' בדור הפלגה בעבודתם בחומר ולבנים⁸⁶⁰ בעבודה קשה ולא הרגישו עמל ויגיעה כלל היפוך העבודה בחו"ל שעבדו ישראל במצרים⁸⁶¹ שקצרו רוחם [ב]עול קשה וכבידה שבזה תיקנו לדור ההפלגה⁸⁶² כו'. וכך גם עכשיו בטרדת הפרנסה בעבודה ויגיעה עד מיצוי הנפש ממש עד שבנפשו יביא לחמו זהו תיקון [ל]עון ע"ז שהי' בב"ר בישראל לכו"מ להשפיע להם בדרך הטבע בהצלחה שהוא נפרד מאלקות כו', וכמ"ש אותי עזבו מקור כו' לחצוב להם בורות⁸⁶³ נשברים כו' שאין מזל לישראל⁸⁶⁴ כידוע, ולכך ישראל שבח"ל דוקא נק' עובדי ע"ז בטהרה⁸⁶⁵ בעוסקי' ורודפי' בחשק נמרץ בפרנסה בכל לונ"ח⁸⁶⁶ לקבל השפע בהצלחת הטבע כו' כנ"ל). וכ"ז לא נק' עבודה ועמל ביגיעה כלל, רק כשלא ישים לבו ודעתו כלל בעבודת[ו ו]עסקיו כי ישליך על ה' יהבו שהוא מכלכל חיים בחסד וישלח ברכה ביגיע כפיו ומעשה ידיו ולא יועיל כלל כל חכמה ותחבולה כו', אזי נק' עבודה בעמל ויגיעה כי אין עושה בנח"ר וחשק ורצון רק להיות כלי להכיל ברכה מאת ה' כו'. וגם זה שמצד שמבלבלו מעבודת ה' בתו"מ ותפלה יתמרמר בנפשו על שמכלה ימי חיי הבלו בעסק ועבודת פרנסה, ולא עוד אלא שאינו מוצא הצלחה ביגיע כפיו רק אחר היגיעה ועמל בנפשו בטורח קשה ביותר עד מיצוי הנפש שתקצר רוחו בעמלו ביותר כו'.

וזהו מצד חטא אדה"ר בעה"ד⁸⁶⁷ טו"ר שנתערב רע בטוב גם בארץ דמפקא מזון⁸⁶⁸ ומחי' לאדם ולכך נתקלל אדם רק באדמה שא' ארורה האדמה בעבורך⁸⁶⁹ בעצבון תאכלנה כו' עד בזיעת אפיך תאכל לחם⁸⁷⁰, לפי שצריך לעבוד את האדמה לתקנה מקלקולה⁸⁷¹ שנתקלקלה⁸⁷² בתערובות רע וע"י עבודת האדמה בחרישה וזריעה כו' [oldpage_1242] ּ ול"ט מלאכות יתקן לברר הטוב מן הרע עד שיוציא לחם טוב למזון מן הארץ. ועבודה הזאת באה לאדם באדמתו ביגיעה רבה ועצומה, לכך א' בזיעת אפך תאכל לחם שזהו ג"כ מן הקללות שנתקלל שיאכל לחמו בזיעת אפו דוקא, כמו הזיעה באדם באפו שיוצא מתוך כבידות עול