ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ

מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ

ובו ג' סעיפים

א אסור ליכנס בתוך ד' אמות של מת או של קבר ותפילין בראשו, משום לועג לרש¹⁶³⁰.

ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה, יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו, אפילו רחוק הרבה מן הקברות, שמא יתקרב בתוך ד' אמות של איזה קבר בלי דעת¹⁶³¹.

אבל חוץ למחיצה מותר אפילו בסמוך לה, אף על פי שהוא תוך ד' אמות להקברות, מפני שהמחיצה מפסקת, ואינו נראה כלועג לרש¹⁶³²:

ב במה דברים אמורים, כשהן מגולין. אבל אם הן מכוסין, אין כאן לועג לרש ומותר בכל ענין¹⁶³³. וצריך שגם הרצועות תהיינה מכוסות. לפיכך אע"פ שמותר ליכנס בתפילין של יד לבדה, הואיל והיא מכוסה, צריך ליזהר ברצועה שעל אצבעו שתהיה גם כן מכוסה¹⁶³⁴:

ג בבית המרחץ, בבית החיצון שכל העומדים בו הן לבושים, מותר להניח שם תפילין על ראשו וזרועו לכתחלה. ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אסור להניח שם תפילין לכתחלה¹⁶³⁵ אפילו בשעה שאין שם אדם ערום¹⁶³⁶, אבל אם היו בראשו, אין צריך לחולצן כשנכנס לשם. ובבית הפנימי שכל העומדים בו הם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן כשנכנס לשם אפילו בשעה שאין שם אדם.

במה דברים אמורים, במרחץ שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בו. אבל בבית הטבילה, אע"פ שעומדים בו ערומים¹⁶³⁷, כיון שתשמישו בצונן אין בו זוהמא, ומותר ליכנס בו בתפילין כשאין שם אדם ערום, לכן מברכין ברכת הטבילה במקוה¹⁶³⁸ אפילו קודם שירד למים אע"פ שלמעלה מהמים עומדים שם ערומים ¹⁶³⁹ .

אבל אם יש שם ערום, אסור ליכנס לתוכו בתפילין או בשאר כתבי הקודש, שאסור לעמוד ערום בפני כתבי הקודש¹⁶⁴⁰ (ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים. עיין סוס"י ער"ה ¹⁶⁴¹ ):

(סליק הלכות תפילין)

הערות

1630. משלי יז, ה. ברייתא ברכות יח , א (לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו ... ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו. התם תוך ארבע [אמות] הוא דאסור ... דאמר מר, מת תופס ד' אמות). טור ושו"ע ס"א (אסור ליכנס בבית הקברות, או בתוך ארבע אמות של מת, ותפילין בראשו, משום לועג לרש). וכן הוא בציצית, כדלעיל סי' כג ס"א (מותר ליכנס לבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהיו ציציותיו נגררים על הקברים, כדי שלא יהיה כלועג לרש, כלומר שהמתים הם רשים ופטורים מן המצות ואין יכולים לקיים אותן, ואנו מקיימין אותן), וס"ב (אבל בטליתות שאין מכוונים בהם למלבוש, אלא כדי לקיים מצות ציצית בלבד, כגון אנו שאין אנו מכוונים בבגדים שיש להם ד' כנפות אלא לשם מצוה בלבד, אסור ליכנס בהם לבית הקברות אפילו אין הציציות נגררים על גבי הקברים, משום לועג לרש). וכן הוא בקריאת שמע, כדלקמן סי' עא ס"ו ( אסור לקרות קריאת שמע [סב] תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר, משום לועג לרש חרף עושהו ).
1631. טור ושו"ע שם (בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת). ט"ז ס"ק א (משמע דבבית הקברות אסור אפילו חוץ לד' אמות מן הקבר, דאם לא כן ליערבינהו ולימא אסור לילך תוך ד' אמות של קבר או של מת ... ונראה לי, דהטור סבירא ליה דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד' אמות לקבר, אלא משום גדר לא יכנס לבית הקברות ותפילין בראשו, דשמא יתקרב לתוך ד' אמות של קבר ולאו אדעתיה), (עי' ש"ך יו"ד סי' ש[מד] ס"ק יא (וכתב המרדכי דכל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות), בשם המרדכי מועד קטן סי' תתקיח (אסור בכל אותו חדר שהמת מונח בו). וכן הוא בהל' שמחות למהר"ם סי' קו (אפילו חוץ לד' אמות, אסור ללישנא קמא, בכל אותו החדר שמת מנוח בו). וכן הוא לקמן סי' עא ס"ו (אבל בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות, שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת).
1632. שו"ת רשב"א ח"ג סי' ש (וכן בבית הקברות. ואם יש שם מחיצה, אפילו מותר אחורי המחיצה מיד, שהמחיצה מפסקת, ואפילו תוך ארבע אמות, דכבית אחר הוא). שו"ע יו"ד סי' שסז ס"ו (ואם יש שם מחיצה, מותר אחר המחיצה, סמוך, אפילו תוך ד' אמות לקבר). וכן דעת המ"א . ראה ס"ק א (ואפילו תוך ד' אמות של בית הקברות אסור). עיין ב"י סי' כג (ומשמע בגמרא, דבית הקברות לאו דוקא, דאפילו חוץ לבית הקברות, תוך ארבע אמות של מת אסור. וכן כתב רבינו בסימן מ"ה). ומיירו בבית הקברות שאין לו מחיצה מסביב. וכן הוא לקמן סי' עא ס"ו ( ובית הקברות המוקף מחיצה, מותר לקרות חוץ למחיצה אפילו סמוך לה ובתוך ד' אמות לקברות).
1633. תשובת הרשב"א, הובא בב"י סי' כג ( מצאתי בתשובת הרשב"א (שבחידושי הרשב"א לברכות יח, א בהוצאת אורייתא) וז"ל, עוד אמרת בההיא דאמרינן בפרק מי שמתו, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, דנראה לך דוקא מגולין אבל מכוסין לית לן בה ... תשובה, אפשר מה שאמרת ). שו"ע (ואם הם מכוסים מותר).
1634. ט"ז ס"ק ב (נראה דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים, דחד טעמא הוא, משום הכי אף על פי שתפילין של יד מותר ליכנס בה, כיון שהיא מכוסה בבגד, מכל מקום צריך ליזהר ברצועה שעל אצבעות שתהיה גם כן מכוסה). ו ראה חקרי הלכות ח"ה סז, ב.
1635. ברייתא שבת י , א (נכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין ... מניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין ... אינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה. מקום שבני אדם עומדין ערומים ... חולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן). טור ושו"ע סעיף ב (בבית המרחץ, בית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים, יכולין להניח שם תפילין לכתחלה. ובבית האמצעי, שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אינו יכול להניחם לכתחלה, ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן. ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן). וכן הדין לענין קריאת שמע ותפלה, כדלקמן סי' פד.
1636. ר' יוסי בר' חנינא שבת שם (אמר רבי יוסי בר חנינא, מרחץ שאמרו, אע"פ שאין בו אדם). ב"ח סי' פד (ולהניח תפילין גם כן, אף על פי שאין שם אדם, אסור, כיון שהיו בו פעם אחת ערומים ולבושים). עולת תמיד סי' פד ס"ק ב (ומבואר שם בגמרא, דמרחץ שאמרו אף על פי שאין שם אדם, כלומר מאחר שנשתמשו בו, אף על פי שעכשיו אין בו אדם, מאוס בית הפנימי ... וכתב הב"ח דהוא הדין בבית אמצעי דאסור בקריאת שמע ובתפלה ולהניח תפילין, אפילו אין שם אדם אסור, כיון שהיה בו פעם אחת ערומים ולבושים, עד כאן. ונכון הוא). עיין במה שכתבתי שם בסי' פד קונטרס אחרון ס"ק א (אפילו בשעה שאין שם כו'. ב"ח. עולת תמיד. עטרת זקנים. וכ"מ במ"א כאן סק"א ובסוס"י מ"ה, דלפמ"ש שם על כרחך מיירי שאין אדם באמצעי) .
1637. היינו בדרך כלל עומדים בו ערומים (אך לא עתה), ומכל מקום אין לו דין בית המרחץ שעומדים שם ערומים בדרך כלל.
1638. רבינו מנוח הלכות קריאת שמע פ"ג ה"ג, הובא בכסף משנה שם (כתב ה"ר מנוח, ואיכא דאמר דכיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים, הוא הדין להני מקואות שטובלות בהם הנשים אסור לברך או לקרות בתוכו. ולא מסתבר, דעיקר איסור המרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין, אבל הני מקואות שהמים שלהן צוננין, ליכא זוהמא, ומותר). מ"א ס"ק ב (דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם, אבל לא במקוה, כן נראה לי). והיינו שגם בבית אמצעי אסרו משום זוהמא, משא"כ בבית הטבילה דליכא זוהמא. דלא כט"ז סי' פד ס"ק ב (קשה לי ממ"ש בברכת הטבילה ביו"ד סי' ר', שכתב הרא"ש כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול עכ"ל, משמע דשייך לברך בבית הטבילה. ונראה לי דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ, דקצתם ערומים כו', ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה, רק ברכת הטבילה היא הכרחית שם, שהיא שייכת לטבילה, הוה ליה כמו אמצעי של מרחץ דאין חולצין התפילין אם הניחן כבר, כמו שנתבאר לעיל סי' מ"ה. הכא נמי כדיעבד דמיא, כיון שאי אפשר בענין אחר). וראה תהלה לדוד ס"ק א.
1639. כי בשלמא בתוך המים אפשר לומר שאינם נחשבים ערומים, כדלקמן סי' עד ס"ג (מים אפילו הן צלולין חשובים כסוי לערוה). אמנם מה שהתירו לברך גם כשעומדת בחלוקה למעלה מהמים, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ר (כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה, תברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה, ותפשוט חלוקה ותטבול) , אף שלמעלה מהמים עומדים ערומים בדרך כלל. אלא ודאי הטעם הוא כיון שבית הטבילה תשמישו בצונן ואין בו זוהמא. וראה פרי מגדים א"א ס"ק ב (במקוה שיש בו מים חמין ששופכין לתוכה, יש לומר דיש בו הבלא, כמו שכתב הכסף משנה בשם הר"ר מנוח. ויש לומר דלא נפיש הבלא וזוהמא כל כך כמו במרחץ).
1640. מ"א שם (נראה לי דמכל מקום אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקדש, דאסור לעמוד לפני השם ערום, כדאיתא בשבת דף ק"כ). והוא דאמרינן שם קכ, סע"ב ( תניא, הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו, הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה, כורך עליה גמי ויורד וטובל ... אסור לעמוד בפני השם ערום ). רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ו ה"ו (שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום).
1641. סעיף יג (נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה), ושם נסמן (הערה ס). וכשם שנהגו שלא יעמדו הקטנים בפני המצוה (נרות), כן צריך ליזהר שלא יעמדו הקטנים בפני הספרים. וגיל הקטן שצריך ליזהר בו, הובא ב' דעות לקמן סי' עה ס"ז (אסור לקרות כנגדם, וכן כנגד ערות קטן אפילו בן יומו. ויש מתירין כנגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה, דהיינו עד שיהיה בן ט' שנים ויום א', וכן עיקר. ולכן אין צריך לכסות ערות הקטן בשעת ברכת המילה). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' לה ע' רמה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.