ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתיב דברים הפוסלים בציצית

יב דברים הפוסלים בציצית

ובו ז' סעיפים

נשתייר כדי עניבה

א אע"פ ¹³³³ שכבר ביארנו¹³³⁴, שבשעת הטלת הציצית בבגד יהיה אורך כל חוט מהח' חוטין י"ב גודלין. מכל מקום, אם לאחר שהטיל הציצית נפסקו ¹³³⁵ כל הח' חוטין, ולא נשתייר מכל חוט וחוט מד' חוטין הארוכין אלא כדי לעשות בו עניבה¹³³⁶ על כל חוט וחוט משאר חוטין הפסוקין מד' חוטין הארוכים, על כל אחד ואחד בפני עצמו, דהיינו אם נפסקו כל הח' חוטין צריך להיות בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכים ג' פעמים כדי עניבה על חוט אחד ¹³³⁷ . ואפילו אם לא נפסקו אלא ז' חוטין¹³³⁸, צריך להיות בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכים ג' פעמים כדי עניבה על חוט [אחד], ואם יש בו כשיעור הזה כשר.

ויש אומרים¹³³⁹, שאפילו לא נשתייר בכל חוטים הפסוקים מד' חוטין הארוכים אלא כדי שיוכל לעשות מכל חוטין הפסוקים מד' חוטין הארוכים עניבה אחת מכולם יחד, כשר. ויש להחמיר כסברא הראשונה¹³⁴⁰:

ב במה דברים אמורים שצריך להיות בחוטין הפסוקין כדי עניבה, כשנפסקו ה' חוטין מהשמונה או יותר. אבל אם לא נפסקו אלא ד' חוטין מהשמונה, אע"פ שלא נשתייר מהם כלום, אם כל הד' חוטין שנפסקו הם מצד אחד של הקשר, ודקדק בעת הטלת הציצית בבגד לתת סימן בד' ראשי החוטין¹³⁴¹, בענין שלעולם ד' [ראשים] הללו הם מונחים מצד אחד של הקשר והד' ראשים האחרים הם מונחים מצד השני של הקשר, כשר, משום שהרי נשתייר מכל חוט וחוט שנפסק, הראש השני, שיש בו אפילו יותר מכדי עניבה¹³⁴².

ולא עוד, אלא אפילו אם נפסקו כל הח' חוטין, וד' מהם נפסקו לגמרי, וד' חוטין אחרים שמצד הב' של הקשר לא נשתייר בהם אלא כדי עניבה, כשר, כיון שנשתייר מכל חוט מד' חוטין הארוכים כדי עניבה, אין צריך יותר¹³⁴³.

במה דברים אמורים, כשהיו כל החוטים הפסוקין מצד אחד של הקשר. אבל אם היו מב' הצדדים, אפילו לא נפסקו אלא ב' חוטין מהשמונה, אחד מצד זה ואחד מצד זה, ולא נשתייר בהם כדי עניבה, או אפילו אם היו הב' חוטין הפסוקין מצד אחד של הקשר, אלא שלא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו הד' ראשים מונחים ביחד לעולם מצד אחד של הקשר, אם כן יש לחוש שמא אלו ב' חוטין הפסוקים הם חוט אחד מד' חוטין הארוכים, אם כן הרי נפסק חוט אחד מד' חוטין הארוכים לגמרי ולא נשתייר ממנו כדי עניבה, לכן הציצית פסולים, מפני שחסר אחד מהד' חוטין הצריכים להיות בציצית מן התורה¹³⁴⁴.

ואם אין בכל אחד מב' החוטין מהשמונה הנפסקין לבדם כדי עניבה, אבל אם נצרף מב' השיורים שנשתיירו בהם יהיה כדי עניבה, אפילו הכי יש לפסול, אע"פ שמחוט הארוך שנפסק הרי נשתייר כדי עניבה, מכל מקום כיון דבכל אחד מראשי חוט זה שנפסק היוצא חוץ לקשר אין בהם כדי עניבה בכל אחד לבדו, אם כן הרי הם כאילו לא היו כלל, דכל פחות מכדי עניבה הרי הוא כמו שאינו, ואם כן הרי הוא כאילו לא נשתייר כלום מן החוט הארוך¹³⁴⁵:

ג ויש אומרים¹³⁴⁶, שלעולם אין מכשירין אפילו אם נשתייר כדי עניבה, אלא אם כן נשתיירו ב' חוטין ארוכין שלמים, דהיינו ד' ראשים שכל אחד יש בו י"ב גודלין ¹³⁴⁷ , מפני שזהו שיעור ומנין חוטי לבן בזמן שהיה תכלת¹³⁴⁸, ולכן אף עכשיו שאנו צריכים להשלים ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת, מכל מקום להשלמה זו די בחוטין הפסוקים שיש בהם כדי עניבה, כיון דבשעת הטלת ציצית לבגד היו כל החוטין שלמים. אבל ב' חוטין שהם עיקר המצוה, והיו צריכין להיות אף בזמן שהיה התכלת, אלו החוטין צריכים להיות לעולם בשלימות, ואז מכשירים בשאר החוטין אם נפסקו ונשתיירו כדי עניבה בכל אחד מב' החוטין הארוכים הנפסקים.

לפיכך אם נפסקו ג' ראשים מהשמונה ראשים, אפילו נשתייר בכל אחד מהם כדי עניבה, פסול, לפי שיש לחוש שמא אין ב' ראשים שנפסקו יוצאים מחוט אחד ארוך, אלא כל אחד ואחד מהם בפני עצמו הוא יוצא מחוט אחד ארוך, ואם כן הרי לא נשתיירו ב' חוטין ארוכין שלמים ¹³⁴⁹ .

אבל אם לא נפסקו אלא ב' ראשים, אם נשתייר באחד מהם כדי שיוכל לעשות עניבה קטנה, אפילו אינו יכול להכניס תוך העניבה חוטין אחרים, אלא אותו החוט לבדו שבו עושה העניבה ¹³⁵⁰ , כשר, שהרי אפילו אם אלו הב' חוטין שנפסקו הם יוצאין מחוט אחד ארוך, אעפ"כ לא נפסק חוט הארוך לגמרי, שהרי נשתייר בו כדי עניבה¹³⁵¹. אבל אם לא נשתייר בשום אחד מהב' ראשים שנפסקו כדי עניבה קטנה, אם אלו ב' ראשים אינם יוצאים מצד אחד של הקשר, אלא אחד מהם מצד זה ואחד מהם מצד זה, או אפילו אם שניהם יוצאים מצד זה אלא שלא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיה ד' ראשים מונחים תמיד ביחד מצד אחד של הקשר, פסול, לפי שיש לחוש שמא אלו ב' הראשים אינן יוצאין משני חוטין ארוכים אלא שניהם יוצאים מחוט אחד ארוך, ואם כן הרי נפסק חוט אחד מן הד' ארוכים ולא נשתייר ממנו אפילו כדי עניבה ¹³⁵² , ואין כאן אלא ג' חוטין ארוכים, ואין ציצית פחות מד' חוטין, כמ"ש בסי' י"א¹³⁵³.

אבל אם אלו ב' הראשים יוצאים מצד אחד של הקשר, ובעת עשיית הציצית דקדק לתת סימן בד' ראשים, בענין שלעולם ד' ראשים הללו הם מונחים תמיד ביחד בצד אחד של הקשר, אפילו נפסקו ב' הראשים לגמרי ולא נשתייר בשום אחד מהם כדי עניבה, כשר, משום דבודאי אלו הב' ראשים הם יוצאים מב' חוטים ארוכים, ואם כן הרי נשתייר בכל אחד מב' חוטין ארוכים יותר מכדי עניבה, דהיינו הראש השני השלם ¹³⁵⁴ :

ד מנהג העולם להחמיר כסברא האחרונה¹³⁵⁵. אבל בשעת הדחק, כגון במקום שאין ציצית מצויים לתקן, יש לסמוך על סברא הראשונה, כי כן עיקר¹³⁵⁶:

ה כל מקום שצריך כדי עניבה, ומחמת שהחוטין עבים אין יכול לענבן, ואילו היו בינונים היה בהם כדי עניבה, כשר, כיון דאילו לא היו עבים כל כך היו כשרים, מחמת שאז היה בהם כדי עניבה, כל שכן שאין לפסלם עכשיו כשהם גם כן עבים וניכרים יותר¹³⁵⁷:

נפסק באמצע הגדיל

ו כל מקום שצריך להשתייר כדי עניבה, יש אומרים שצריך להשתייר כל הגדיל שלם ומן הענף ישתייר כדי עניבה, ויש אומרים שאפילו אם נפסקו במקום שהם כרוכים בגדיל, ולא נשתייר בהם ממקום שנפסקו עד מקום שיוצאים מן הכנף, דהיינו התחלת הגדיל, אלא כדי עניבה, כשר ¹³⁵⁸ . ולסברא הראשונה שבראש סעיף ב', אפילו נפסקו כל החוטין הכרוכין בגדיל ולא נשתייר מהם אלא כדי עניבה, כשר.

ומכל מקום באותו מקצת גדיל שנשתייר, יתיר ממנו קצת כריכות¹³⁵⁹, כדי שיהיה בו גם כן ענף מעט. כגון אם נשתייר מן הגדיל ג' חוליות, יתיר ממנו ב' חוליות ויניח חוליא אחת, כדי שיהיה שליש גדיל ושני שלישי ענף.

ומנהג העולם להחמיר להצריך כדי עניבה מן הענף היוצא מן הגדיל, כסברא הראשונה שבסעיף זה. אבל אם אי אפשר בענין אחר, כגון במקום שאין ציצית מצויים, יש לסמוך על סברא האחרונה¹³⁶⁰. ומכל מקום לא יברך על ציצית אלו, דספק ברכה להקל. וגם לא יצא בהם בשבת לרשות הרבים¹³⁶¹:

נתפרק החוט משזירתו

ז כל חוט מח' חוטין שנתפרק משזירתו לאחר שכבר הטיל את הציצית בבגד, בין שנתפרק כל אורך החוט ונעשה ב' חוטין, בין שלא נתפרק אלא מקצת החוט ומקצתו עומד עדיין בשזירתו, כיון שהציצית פסולים אם אינם שזורים, לכן אנו רואים אותו החוט או מקצתו שנתפרק משזירתו כאילו היה אותו החוט או מקצתו נפסק לגמרי מן הציצית, ודינו כדין נפסקו מקצת החוטין¹³⁶² שנתבאר לעיל.

אלא שבכאן יש להקל יותר, ויש לנהוג כסברא הראשונה דלעיל סעיף ב', שאפילו אם לא נשתייר שזור מכל אחד ואחד מד' חוטין הארוכים אלא כדי עניבה כשר¹³⁶³, מפני שיש מי שאומר¹³⁶⁴, שחוטי הציצית אין צריכים שזירה כלל, לכן יש להקל כאן יותר משאלו היו פסוקים ממש:

הערות

1333. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) נשתייר כדי עניבה (ס"א-ה). (ב) נפסק באמצע הגדיל (ס"ו). (ג) נתפרק החוט משזירתו (ס"ז).
1334. לעיל סי' יא סעיף ה (ולאחר שכפלן צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין), ושם נסמן (הערה כח ). ויתבאר לקמן ס"ג, ששיעור זה מעכב
1335. הטעם לזה הוא כדלעיל סי' יא סי"ח (לא הקפידה תורה על זה ... אלא בשעת עשייה, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו').
1336. מנחות לח, ב (אמרי בני ר' חייא, גרדומי תכלת (היינו שיריה, שנשתיירו לאחר שנפסקו, רש"י) כשרין (קורא לכל הציצית תכלת, רא"ש סי' ז) ... וכמה שיעור גרדומין, אמר בר המדורי אמר שמואל, כדי לענבן). שו"ע ס"א (אם נפסקו כל חוטי הכנף, ונשתייר בהם כדי עניבת ... כשר). "ד' חוטין הארוכין" הם ארבעת החוטין שנותנים לטלית וכופלים אותם, כדלעיל סי' יא ס"ה (ד' חוטי הציצית צריך ליתנם לטלית ולכפלם, כדי שיהיו ח' חוטין). והיינו שאין צריך שישארו כדי עניבה בכל אחד משמונת החוטין, אלא סגי שישארו כדי עניבה בכל אחד מארבעת החוטין הארוכין.
1337. גמרא שם (איבעיא להו, כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה, תיקו). מרדכי רמז תתקלט (ולי הדיוט הכותב הנני מסופק, אם הא דקאמר בגמרא או דילמא כל חד וחד לחודיה, אם רוצה לומר כל חוטי הציצית כל אחד לחודיה צריך כדי עניבה, וכן משמע הלשון, או אם רוצה לומר כדי לענב חוט אחד לבדו). לפירוש מ"א ס"ק ב (המרדכי פירש כל חד וחד לחודי', פירוש שצריך ליענב חוט אחד הנפסק על כל אחד מהחוטין הפסוקים בפני עצמו, וזהו שיעור ארוך מלענב כל החוטים הפסוקים יחד. כן נראה לי פירוש המרדכי ... ולכן יש להחמיר כמו שכתבתי, שצריך כדי עניבה על כל חוט בפני עצמו). וראה פירוש הדברים במחצית השקל. ומכל מקום אין צריך אלא כדי עניבת החוט הנפסק על "חוטין הפסוקין מד' חוטין הארוכים" (ולא על החוטים שלא נפסקו), וכמובא לעיל מהמ"א (ליענב חוט אחד הנפסק על כל אחד מהחוטין הפסוקים בפני עצמו), ופירש דבריו באשל אברהם (משמע להדיא, שאין צריך כדי עניבה על החוטין שלא נפסקו, רק על הפסוקים לבד). וכן הוא בב"י (ונראה לי דהא דקאמר כדי לענבם כולהו כהדדי, אחוטים המגורדמים קאי, כלומר שהחוטים המגורדמים יכולים ליענב יחד, ולא כמו שראיתי מצריכים שישאר כדי לענוב כל השמנה חוטים יחד, ולא מסתבר, דלמה לנו שישאר בגרדומים כדי לענוב החוטים השלמים, אלא בשנשאר כדי לענוב בו כל החוטים הגרדומים קרי כולהו כהדדי). ולכן יתבאר לקמן ס"ג (אם לא נפסקו אלא ב' ראשים, אם נשתייר באחד מהם כדי שיוכל לעשות עניבה קטנה, אפילו אינו יכול להכניס תוך העניבה חוטין אחרים, אלא אותו החוט לבדו שבו עושה העניבה, כשר), כיון ששאר ששת החוטים (שלושת החוטים הארוכים) לא נפסקו כלל. וראה חקרי הלכות ח"ה ע' 30 ואילך.
1338. אף שחוט אחד נשאר בשלימותו, ונתבאר בהערה הקודמת, שאין צריך להכניס תוך העניבה אלא את החוטים הנפסקים. מכל מקום צריך להכניס כאן תוך העניבה גם את החוט שלא נפסק, כיון שגם חוט ארוך זה אינו שלם, שנפסק מצדו השני. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"א ע' מב.
1339. גמרא שם (איבעיא להו, כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה, תיקו), לפירש"י שם (כדי לענוב כל החוטין אהדדי, דהיינו שיעור גדול). שו"ע שם (אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד, כשר). ונתבאר במ"א שם (ורש"י פירש כדי לענבן החוטין אהדדי, דהיינו שיעור גדול עכ"ל, ולכן פסקו לחומרא).
1340. מ"א שם (נראה לי מה שכתבתי הוא אמת. ולכן יש להחמיר כמו שכתבתי, שצריך כדי עניבה על כל חוט בפני עצמו). וראה יד שאול.
1341. על ידי שעונבין אותן יחד קודם כריכת החוליא הראשונה. וראה בדי השלחן סי' ו ס"ק מט.
1342. שו"ע ס"א (ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד' ראשים, בענין שלעולם הד' ראשים הם מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האחר, אם נפסקו שני ראשים מצד אחד, כשר, דודאי שני חוטים הם, והרי נשתייר מכל אחד הראש השני, שהוא יותר מכדי עניבה). לבוש ס"א (ולפי מה שאנו נוהגין עכשיו לדקדק בשעת עשיית הציצית לתת סימן בארבע ראשים, שלעולם יהיו הארבע ראשים הללו בצד אחד מן הקשר והארבע ראשים האחרים מצד האחר, אם נפסקו שני ראשים, אפילו כולם, והם מצד אחד, כשר). לחם רב אות ד (אפילו כל הד' חוטין מצד אחד, ולא נשתייר בהן כדי עניבה כשר). עולת תמיד ס"ק ב (דגם אם נפסקו ארבעה חוטין מצד אחד). עטרת זקנים ס"ק ב (הוא הדין אם נפסקו כל ד' ראשים מצד אחד, ולא נשתייר בהן כדי עניבה, כשר).
1343. מ"א ס"ק ד (ואם נשתייר כדי עניבה, אפילו נפסקו כולם, כשר). ובזה מיירי לעיל ס"א (נפסקו כל הח' חוטין, ולא נשתייר מכל חוט וחוט מד' חוטין הארוכין אלא כדי לעשות בו עניבה).
1344. שו"ע שם (אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים הד' ראשים שמצד אחד של הקשר, חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחר). מ"א ס"ק ה (אם נפסקו ב' מב' צדדים ולא נשתייר בכדי עניבה, פסולים, דשמא חוט אחד). ובזה לא מהני אם יקשור לו חוט אחר, כדלקמן סי' טו ס"ד (במה דברים אמורים שהקשירה מועלת לעשותן חוט אחד, כשנקשרו קודם עשיית החוטין בבגד. אבל אם לאחר שהטיל החוטין בבגד נפסק חוט אחד מד' חוטין הארוכין ולא נשתייר בו כדי עניבה, בענין שהציצית פסולה, אין מועיל לו לתקנו על ידי שיקשור בו עוד חוט).
1345. ב"י (והיכא דנפסקו שני ראשי החוט ולא נשתייר בשום ראש כדי עניבה, ובצירוף שיור שני הראשים יש כדי עניבה, היה נראה להכשיר ... אלא שלא מצאתי מי שכתב כן, ואיכא למימר דכל שאין בשום אחד מראשי החוטים כדי עניבה אף על פי שבצירוף שניהם יש כדי עניבה כיון שאין כדי עניבה במקום אחד לא מינכר ולא חשיב כלל דכמאן דליתיה דמי). לבוש ס"א (ואם נפסקו שני ראשים ולא נשאר בשום אחד מהם כדי עניבה, אבל כשנצרף שני הגרדומין יחד יש בהן כדי עניבה, בזה יש להסתפק אם נצרף אותם לכדי עניבה להכשיר או לא, ואזלינן לחומרא ופסלינן ליה, דכיון שאין כדי עניבה במקום אחד, לא מינכר ולא חשיב כלל וכמאן דליתיה דמי). מ"א ס"ק ג (ואם נשאר בשניהם כדי עניבה על ידי צירוף, יש להסתפק אם פסול). וראה חקרי הלכות ח"ה ע' 32.
1346. תוס' מנחות לח, ב ד"ה אלא (ואומר ר"ת, דעכשיו שנותנין ד' חוטין, ב' משום לבן וב' משום תכלת, וכופלן לשמונה, צריך ליזהר דאם נפסקו שלשה מן החוטין, שמא הם משלשה חוטין, ונמצא שלא נשארו ב' חוטין שלימין). טור ו שו"ע ס"א (ולרבינו תם לא מכשירים אלא בנשתיירו ב' חוטין שלימים, דהיינו ארבעה ראשים, שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים). לבוש ס"א (וטעמא משום שהארבע חוטין כפולין שאנו עושין, היינו טעמא משום דסבירא ליה שאנו עושין שנים מהם במקום תכלת ושנים מהם הם הלבן, וסבירא ליה שלעולם צריך שיהיה מין אחד שלם באורכו י"ב גודלים בכפלן, או התכלת או הלבן, ובמין השני הנפסק צריך שישאר כדי עניבה). וכאן נתבאר אין כדי עניבה מועלת אלא בשני חוטי הלבן שהם להשלמת ב' חוטי התכלת.
1347. כדלעיל סי' יא ס"ה (ולאחר שכפלן צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין), והיינו ששיעור זה מעכב. אבל ראה הנסמן לעיל שם (הערה כח ).
1348. כדלעיל סי' יא סעיף א (מצות ציצית, בזמן שהיה תכלת מצוי היה מצותה, שיקח ב' חוטין צבועין [בצבע] הנקרא תכלת וב' חוטין שאינן צבועין הנקראים חוטי לבן ... ועכשיו שאין לנו תכלת, צריך ליקח ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת).
1349. תוס' שם (דאם נפסקו שלשה מן החוטין, שמא הם משלשה חוטין, ונמצא שלא נשארו ב' חוטין שלימין). טור ושו"ע שם (אבל אם נפסקו ג' חוטין, אף על פי שנשתייר בהם כדי עניבה, פסולים ... חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחר, ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם, הילכך מספיקא פסול).
1350. כדלעיל ס"א (כדי לעשות בו עניבה על כל חוט וחוט משאר חוטין הפסוקין), ולא על החוטים שלא נפסקו (כדלעיל שם הערה ה ), וכאן ששאר ששת החוטים (שלושת החוטים הארוכים) לא נפסקו כלל, סגי במה שיכול לעשות עניבה באותו החוט לבדו. וראה יד שאול.
1351. טור ושו"ע שם (אבל אם לא נחתכו אלא שני ראשים, מכשרינן בכדי עניבה). ונתבאר בב"י וד"מ ס"ק ג (דכל שכן לפי סברא הראשונה שהוא כשר), ופירשו בכמה אופנים מדוע הוצרך הטור לכתוב זאת לשיטה זו.
1352. וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ז-ח (אם נפסק אחד מן הראשין היוצאין חוץ לגדיל, כשרה אפילו נפסק לגמרי. ואם נפסקו ב' ראשין, אפילו יוצאים מצד אחד של הקשר, אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ד' ראשין עומדים לעולם מצד אחד, פסולה, אם לא נשתייר באחד מהם כדי עניבה, וכל שכן אם אחד יוצא מצד זה ואחד מצד השני).
1353. סעיף א (שאין ציצית פחות מד' חוטין, שנאמר גדילים תעשה לך, ואין גדיל פחות מב' חוטין שגודלן זה על גב זה, וכשהוא אומר גדילים הרי כאן ארבע).
1354. שדינו כמו לדעה הראשונה, אפילו נפסקו ד' הראשים לגמרי, כדלעיל ס"ב (אם לא נפסקו אלא ד' חוטין מהשמונה, אע"פ שלא נשתייר מהם כלום, אם כל הד' חוטין שנפסקו הם מצד אחד של הקשר, ודקדק בעת הטלת הציצית בבגד לתת סימן בד' ראשי החוטין, בענין שלעולם ד' [ראשים] הללו הם מונחים מצד אחד של הקשר והד' ראשים האחרים הם מונחים מצד השני של הקשר, כשר, משום שהרי נשתייר מכל חוט וחוט שנפסק, הראש השני, שיש בו אפילו יותר מכדי עניבה).
1355. רמ"א סעיף א (ונוהגין כרבינו תם). ובפסקי הסדור סכ"ח, הובאה רק דעת ר"ת (ואם נפסקו ג' ראשין, פסול בכל ענין, אפילו נשתייר בכל אחד מהן הרבה יותר מכדי עניבה).
1356. שו"ע שם (והלכה כסברא ראשונה. מיהו היכא דאפשר, טוב לחוש לסברת רבינו תם).
1357. גמרא מנחות לח, ב (בעי רב אשי, אלימי (עבים, רש"י) דלא מיענבי, ואי הוו קטיני מיענבי (דקים הוו מיענבי, דארוכין הן כל כך, אבל מפני עוביין הוו ק[ש]ים לענוב, רש"י), מאי, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, כל שכן דמינכר מצותייהו (דכשרין, דהואיל ואילו הוו דקים [הוו] כשרים, דהא ארוכין הן כדי עניבה, כל שכן כשהם עבים, דמינכרא מצותיהן טפי). שו"ע סעיף ב (היכא דצריך כדי עניבה, ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם, ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה, כשר). רמ"א שם (ומשערין בחוטין בינונים).
1358. תוס' מנחות לח, ב ד"ה כדי לענבם (מתוך פירוש הקונטרס ... משמע דסבירא ליה דעניבה חוץ לקשר אחרון שבציצית. ויתכן יותר לפרש, דשיעור עניבה סמוך לכנף קאמר). רא"ש הלכות ציצית סי' ז (מכאן משמע קצת דכדי עניבה דקאמר לעיל, לא בעינן שישייר בפתיל כדי עניבה, אלא אפילו נפסק כל הפתיל ונשתייר בגדיל כדי עניבה). טור ו שו"ע ס"ג (כדי עניבה, לרש"י, מן הענף. ולר"י, אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל, כשר). ובפסקי הסדור סכ"ו (אם נפסק אפילו חוט אחד מעיקרו, דהיינו על הכנף, או אפילו תוך הגדיל פסולה), והיינו אפילו במקום שאין צריך כדי עניבה, כאמור שם "אם נפסק אפילו חוט אחד ... תוך הגדיל פסולה", ושם נסמן (הערה רי ).
1359. הלכות קטנות ח"ב סי' קיח (מי שנפסקו לו חוטי הגדיל, ואין לו חוטים אחרים, כיצד יעשה. תשובה, אפשר שיתיר ג' חוליות עם ג' קשרים העליונים, ויניח קשר התחתון עם חולייתו, כדי שיהא פתיל וגדיל, עד שימצא אחרים. ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שנעשה בכשרות. ועוד, דיש מכשירין אפילו נפסק הגדיל, כל שנשתייר כדי עניבה). באר היטב ס"ק ו (ועיין הלכות קטנות ח"ב סי' קי[ח] שכתב, דמי שנפסקו לו חוטי הגדיל ואין לו חוטין אחרים, שיתיר ג' חוליות עם ג' קשרים העליונים, ויניח קשר התחתון עם חוליתו, כדי שיהא פתיל וגדיל). וראה תהלה לדוד סק"ה. יגדיל תורה (נ.י.) ח"א ע' מב.
1360. שו"ע שם (ומנהג העולם כרש"י, והיכא דלא אפשר, יש לסמוך על ר"י). מ"א ס"ק ז (היינו במקום שאין נמצאים ציצית כלל יש לסמוך על ר"י).
1361. מ"א שם (מכל מקום נראה לי, דלא יברך עליהם, וגם אסור לצאת בו בשבת לרשות הרבים). וכדלעיל סי' י סט"ז (ואין יוצאין בו בשבת, דשמא פטור מן הציצית והרי הם כמשאוי). לקמן סי' יג ס"א (שכל זמן שאין בטלית כל הד' ציצית, אינה מצוייצת כהלכתה, והיוצא בה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת, לפי שהציצית התלוים בה אין בהם מצוה והרי הם כמשאוי). וראה חקרי הלכות ח"ה יז, א ואילך.
1362. ספר הישר לר"ת, חידושים סוס"י לח ([ו]אין לחוש אי מיפרקי מהדדי, דכיון דמתחילתו בכשרות, תו לא איפסלי, דהוו ליה כגרדומי ציצית וכשירין). ר"ן ביצה ז, ב (מיהו אי מפרקי, לית לן בה, דהוו להו כגרדומי ציצית דכשרים. ומיהו משמע דבעינן שישתייר בשזור כדי עניבה, כדאמרינן התם בפרק התכלת (לח, ב) גבי גרדומין). נימוקי יוסף הלכות ציצית (ומיהו נראין דברי ר"ת ז"ל, דכל דשזורין בתחלתן יפה, אף על פי שנתפרדה שזירתן ונעשו י"ו לא מפסלי, דהוו להו כגרדומי ציצית וכשרה). שו"ע סי' יא סעיף ג (אם נתפרקו משזירתן ונעשו ט"ז, כשרים. והוא שישתייר בשזור כדי עניבה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ל (וכן הדין אם נתפרקו החוטין משזירתן). וראה לקט ציונים והערות, שאפשר בציצית שלנו שהם שזורים כפול שמונה, אם נתפרקו ועדיין נשארה השזירה כפול שתים או ארבע, נשארו בכשרותן.
1363. מ"א שם ס"ק ד (ואף על גב דיש פוסלים אם נפסקו כולן, אפילו נשתייר בו כדי עניבה, כמ"ש סי' י"ב. מכל מקום בשזירה מודו דכשר, דהא להרמב"ם לא בעי כלל שזורין).
1364. רמב"ם הלכות ציצית פ"א ה"י (אם רצה לעשות שזורין עושה). ובפסקי הסדור שם, לא חילק בזה בין נפסקו לנתפרקו משזירתן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.