שעה מה הם הדברים השרויים בחצר שאינם אוסרים

שעה מה הם הדברים השרויים בחצר שאינם אוסרים

ובו ה' סעיפים

א מרפסת⁵⁶⁹

ארוכה שלפני העליות, ועומדת בחצר, ועולין לה בסולם, ובני העליות יוצאין לה דרך

פתחיהם הפתוחים לה ויורדין ממנה בסולם לחצר ועוברים לרשות הרבים⁵⁷⁰.

הרי מרפסת זו לעליות כחצר לבתים, ואם לא עירבו יחד אסורים להוציא לה כלים ששבתו

בעליות, שבני העליות אוסרים אותה זה על זה, הואיל והיא משמשת לכולם וכולם פתוחים

לה כמו הבתים לחצר⁵⁷¹.

אבל אין צריך לערב עם בני החצר, שאף שהם ע[וברים]

לרשות הרבים דרך החצר אינם אוסרים אותה עליהם, הואיל ואינן פתוחים לה אלא למרפסת,

וסתם מרפסת גבוה עשרה, וכל גבוה עשרה רשות בפני עצמו הוא ומוחלקת מרשות שאצלה ⁵⁷² .

ומכל מקום אם רצו לערב עם בני החצר, כדי שגם הם יהיו

מותרים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם, יכולים לערב על ידי הסולם שמחצר למרפסת

שהוא נידון כפתח, כמו שנתבאר בסי' שע"ב⁵⁷³,

והרי הן כב' חצרות ופתח ביניהן שאם רצו מערבים יחד ואם רצו מערבת כל אחת לעצמה⁵⁷⁴.

ואף שהסולם תורת פתח עליו, אף על פי כן אין העליות חשובות כפתוחות לחצר, לפי

שהסולם אין תורת פתח עליו אלא להקל, שיכולים לערב יחד על ידי סולם שביניהן כמו על

ידי פתח, אבל לא להחמיר⁵⁷⁵.

במה דברים אמורים שבני המרפסת דהיינו בני העליות אינם

אוסרים בחצר, כשיערבו הם יחד שהם מותרים במרפסת שלהם, והרי זו רגל המותרת במקומה

שאינה אוסרת שלא במקומה, כמו שיתבאר בסי' שע"ח⁵⁷⁶.

אבל אם לא עירבו, כיון שהם אסורים במרפסת שלהם, הרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת

שלא במקומה עד שיערבו שם⁵⁷⁷,

כמו שיתבאר שם⁵⁷⁸:

ב אם עירבו

בני המרפסת לעצמן, ולא עירבו עם בני החצר, ויש בחצר תל או עמוד שהוא של בני החצר

ושל בני המרפסת בשותפות ⁵⁷⁹ , ושניהם משתמשים בו בחול⁵⁸⁰, אם

הוא גבוה עשרה מקרקעית החצר ואינו נמוך עשרה ממרפסת, נותנים אותו לבני המרפסת, שהם

מותרים להשתמש בו בשבת בכלים ששבתו בעליות, ולא בני החצר⁵⁸¹

בכלים ששבתו בבית, לפי שלהם הוא תשמישו בנחת, כיון שהוא תוך עשרה להם, ולבני החצר

תשמישו בקשה, שאין דרך להשתמש בו בחצר אלא לכתף עליו משוי כבד, וכיון שגבוה עשרה

אינו ראוי לכיתוף משוי אלא בקושי⁵⁸²,

וכל שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנים אותו לזה שבנחת⁵⁸³.

במה דברים אמורים כשהוא סמוך למרפסת. אבל אם הוא

מופלג מכנגדה ד' טפחים, כיון שאינה יכולה להשתמש בו אלא על ידי זריקה באויר ברוחב

ד' טפחים, הרי זה גם כן תשמישו בקשה, ולכן אוסרים זה על זה, ושניהם אסורים בו

בכלים ששבתו בבית עד שיערבו ⁵⁸⁴ .

ואם הוא תוך עשרה לשניהם⁵⁸⁵ או

יותר מעשרה לשניהם⁵⁸⁶, אם

הוא מופלג מכנגד המרפסת ד' נותנים אותו לחצר שתשמישו לה בנחת יותר מלמרפסת⁵⁸⁷,

ואם אינו מופלג ד' שניהם אסורים.

ואם הוא תוך עשרה לחצר ויותר מעשרה למרפסת, נותנים

אותו לחצר בכל ענין, אע"פ שאינו מופלג ד' מכנגד המרפסת⁵⁸⁸:

ג בור שבחצר

של בני החצר והמרפסת בשותפות⁵⁸⁹,

ומקיפתו חוליא גבוה י', וסמוכה למרפסת, אע"פ שבני החצר משתמשים בו בשלשול

ובזריקה, שזורקין דלי למעלה מן החוליא ומשלשלין אותו לבור, ובני מרפסת משתמשים

בשלשול בלבד, אעפ"כ אוסרים זה על זה למלאות בדלי ששבת בביתו או בעליות, או

להביא המים בכלים קלים להצניעם שמה⁵⁹⁰.

ואין נותנים אותו לבני המרפסת, הואיל וגם להם תשמישו בקשה על ידי שלשול י' טפחים. ואפילו

אם הבור מלא מים עד גובה החוליא סמוך למרפסת, אסור משום גזירה שמא יחסרו המים בשבת

וישתמשו בו כבתחלה. אבל אם היה הבור מלא בדבר שאינו ניטל בשבת⁵⁹¹,

הרי הוא כעמוד או תל גבוה עשרה מחצר ותוך עשרה למרפסת, שנותנים אותו למרפסת⁵⁹², אם

אינו מופלג מכנגדה ד':

ד היתה מצבה

גבוה ד' טפחים⁵⁹³

לפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת על בני החצר אפילו תל ועמוד הסמוכה לה⁵⁹⁴,

שכיון שעשו הפסק לפני המרפסת, גילו דעתם שסילקו עצמן מהחצר⁵⁹⁵:

ה זיזין

היוצאין מן הכתלים, והם מבני החצר והעליות בשותפות⁵⁹⁶, כל

שהוא למטה מעשרה, הרי זה נחשב מהחצר, ובני החצר משתמשים בו. וכל שהוא בתוך י'

טפחים העליונים הסמוכים לעליה, אנשי עליה משתמשים בו. והנשאר בין עשרה התחתונים עד

תחלת עשרה העליונים מן הזיזים היוצאים, שניהם אסורים להשתמש בהם בכלים ששבתו בבתים,

אלא אם כן עירבו יחד בני החצר עם בני העליות⁵⁹⁷:

[569] בסימן שלפנינו יתבארו

דיני תל, עמוד, בור וזיזין שבין החצר למרפסת, מתי נותנים אותם לבני החצר ומתי לבני

המרפסת, כדלקמן סעיפים ב-ה.

ובתור

הקדמה מבאר שני טעמים, מדוע בני המרפסת אינם אוסרים על בני החצר, כשלא עירבו יחד:

(א)

החצר אינה פרוצה למרפסת, שהרי המרפסת גבוהה עשרה ומוחלקת מהחצר, והסולם אינו נחשב

פירצה האוסרת.

(ב)

החצר אינה רשות משותפת לבני המרפסת, אלא לבני החצר, ואף שבני המרפסת עוברים דרך

החצר, רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה.

[570] רש"י פג, ב ד"ה ה"ג במתניתין (מרפסת

ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחין לה, וכולן יוצאין בסולם אחד לחצר וממנה לרשות

הרבים). נט, סע"ב ד"ה מרפסת (דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר,

ועושין מרפסת על פני אורך עליות ופותחין לה פתחי כולן, ועולין ויורדין דרך סולם של

מרפסת לחצר, ודריסת רגליהן ויציאתן לרשות הרבים דרך החצר הויא). טור ושו"ע

ס"א (מרפסת, שהוא דרך לעליות הפתוחים לה, ועומדת בחצר, ועולים לה בסולם, ובני

העליות יורדים ממנה לחצר ועוברים לרשות הרבים).

[571] תוס' שם ד"ה קא סלקא דעתיך (וכשלא עירבו בני עליות יחד,

אוסרים המרפסת זה על זה). ריטב"א שם (עירבו ... בני מרפסת לעצמן, שאם לא כן ...

הם עצמם אוסרים זה על זה). רמב"ם פ"ד הט"ו (ואם היתה שם מרפסת או

עליה ועירבו ... לעצמן. אנשי המרפסת או אנשי העליה מטלטלין כלים ששבתו בבתיהן בכל

המרפסת).

וכן הדין בכל בנין מגורים שיש בו כמה

דירות, שחדר המדרגות והפרוזדור שביניהן הוא כחצר לבתים, ואם לא עירבו יחד, אוסרים

זה על זה.

[572] משמעות המשנה פג , ב (אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא

עירבו), וברש"י (ולא עירבו אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ... ואעפ"כ

אין אוסרין, הואיל וגבוה מרפסת י', שלא הלכו בסולם אלא להקל, ואמרינן תורת מחיצה

עליו ואינן אוסרין, כדאמרינן בכיצד מעברין (נט, ב) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה

עליו והכל להקל. ומכל מקום שני רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו). צא, רע"ב (ולא

עירבו בני חצר עם בני מרפסת, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. ובני מרפסת אין

אוסרים על בני חצר אע"פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרשות הרבים,

דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (נט, ב) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל

להקל, והכא אמרינן תורת מחיצה עליו). ב"ח ריש הסימן (ומיירי במרפסת שהיא גבוהה

י', דאם אינה גבוהה י' חשוב הכל כחצר אחד ואוסרין על בני החצר), וכדאמרינן בגמרא

שם (ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה מאי הוי), ופרש"י (והרי הן כשתי

חצירות שאין כותל ביניהן).

ומ"ש כאן "סתם מרפסת גבוה

עשרה", היינו כי מיירי הכא שגובה המרפסת שווה לגובה רצפת העליה, והיא גבוהה

מרצפת קומת הקרקע לפחות כ"ד טפחים, שהם ד' אמות, כדלעיל סי' שמט ס"א (כל

אדם יש לו ד' אמות ... דהיינו כמדת אורך גופו שהוא ג' אמות, ואמה כדי לפשוט בה

ידיו ורגליו).

ומה שאמרו בגמרא "לא גבוה מרפסת

עשרה", וכן האמור לקמן ס"ב (ואם [העמוד] הוא תוך עשרה לשניהם), היינו

שגובה המרפסת פחות מעשרים טפחים מקרקע החצר, מיירי שרצפת קומת הקרקע נמוכה יותר

מקרקע החצר, ועולים במדרגות מקומת הקרקע אל החצר.

[573] סעיף יא (כותל שבין ב' חצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל

הכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו בחצר השנית ... אם רצו מערבין שתי החצרות יחד).

[574] טור ושו"ע ס"א (והוי כשתי חצרות ופתח ביניהם, שאם

רצו מערבים יחד ואם רצו כל אחד מערב לעצמו), וכדלעיל סי' שעב ס"ה (אין ב'

חצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח ... ואז אם

רצו מערבים יחד ... ואם רצו מערבין

כל אחד לעצמו, ואסורים לטלטל מזו לזו ... כלים ששבתו בבית).

[575] רב שם נט ,

סע"ב (סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו ... בסולם שבין שתי חצירות, רצו

אחד מערב רצו שנים מערבין ... אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו), והוא כמובא

לעיל (הערה 572 )

מרש"י שהמרפסת אינה אוסרת על החצר.

[576] סעיף ב (עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין הפנימית

אוסרת על החיצונה אע"פ שלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה, ורגל המותרת

במקומה אינה אוסרת שלא במקומה).

[577] טור ושו"ע (ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן, כדי

שתהא רגל המותרת במקומה). לבוש ס"א (ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן כדי

שתהא רגל המותרת במקומה, ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה, שאם לא עירבו

בני מרפסת לעצמן אסרי על בני החצר, דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה).

ט"ז ס"ק א (פירוש, דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, וכי עירבו

מותרין).

[578] ס"ב (עירבה חיצונה

לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל, או ששכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות,

שכיון שפנימית אסורה בחצרה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה

במקומה אוסרת שלא במקומה כשיש לה שם דריסת הרגל).

[579] תוס' פג, ב ד"ה קא סלקא דעתך (דתל

ועמוד הוי של שניהם). הגהות אשרי פ"ח ס"ג (וכגון ששניהם שותפין בו, אבל

אם הוא של אחד מהן, אף על פי שחבירו משתמש בו, לא אסר עליה). טור

ושו"ע שם (ויש בחצר תל או עמוד שהוא משותף בין שניהם).

וכן הוא לעיל סי' שנה סט"ז (וכגון

שעשו אותה מחיצה בשותפות), ושם נסמן (הערות קיא-ב). לקמן ס"ג (של בני החצר

והמרפסת בשותפות), וס"ה (והם מבני החצר והעליות בשותפות). סי' שעו ס"ב

(של שניהם בשותפות), וס"ד (אם הוא של שניהם בשותפות).

[580] רשב"א פה, א סד"ה ואסיקנא (בשעשו בשותפות, ומשתמשין

הן בחול). ריטב"א פד, א ד"ה אלא מאי (הכא התל והעמוד משותף הוא ממש בין

החצר ומרפסת ... ומשתמשין שם בחול בעמוד בשותפות). וראה צב ע"א

בפרש"י ד"ה אמר רב הונא (דהא לא שכיחי בה מאני דבתים),

ובדף פה סע"א (אין לו בה תשמיש גמור בחול ... שמשתמש בה בחול). לקמן סי'

שעו ס"ג (חבירו משתמש בה בחול).

[581] משנה פג , ב (כל שגבוה י' טפחים, למרפסת),

ופרש"י (אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' ... רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן

בו, אבל לא בני חצר). טור ושו"ע ס"ב (אם הם גבוהים מקרקעית החצר י'

טפחים ... בני מרפסת מותרים). גמרא פד, א לרב (לאותן הדרים במרפסת), ופרש"י (דלדידהו

הוי האי תל שבחצר שוה להן בתוך עשרה, או נמוך או גבוה מהם פחות מי' ( . טור ורמ"א ס"ב (ובתוך עשרה למרפסת).

[582] רש"י דף פ[ד] ע"ב ד"ה בכומתא

וסודרא (שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד, כדאמר ביציאות השבת שבת ח, א תשעה חזו

לכיתוף, אבל י' לא). רבינו יהונתן במשנה שם ד"ה כל שגבוה (כיון שהוא להם בנחת,

ולא בני החצר, דתשמישם קשה הוא, שהרי טורח להם להגביה כלי כבד על גבי העמוד, אבל

בני המרפסת אינם גבוהים מן העמוד עשרה).

וכדלעיל סי' שמה סי"ג (ואם הוא

גבוה ט' טפחים מצומצמים, שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך, ורבים מכתפים

עליו ... ויש אומרים שמט' ועד עשרה ראוי הוא לכיתוף). משא"כ גבוה עשרה לא נוח

לכתף עליו.

[583] גמרא פג, ב (וכל דבר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה, נותנים אותו

לזה שתשמישו בנחת). ט"ז ס"ק ב (הכלל מסעיף זה, דכל שלזה תשמישו בנחת

ולזה בקשה, לא מקרי רק רשות לאותו שתשמישו בנחת, ואין השני יכול למחות בידו כלל).

וכן הוא לעיל סי' שעב ס"ט (לפי

שתשמיש כותל זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת,

לפיכך נותנים כותל זה למי שאינו גבוה לו עשרה שישתמש בו).

ואף שנתבאר לעיל שם (ומונעים אנו את מי

שגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר, כדי שלא יאסר על זה שאינו גבוה לו

עשרה להשתמש בו בכלים ששבתו בבית).

מכל מקום לא אסרו כאן על בני החצר, אלא

להשתמש "בכלים ששבתו בבית".

[584] במשנה שם פג, ב (במה דברים אמורים בסמוכה, אבל

במופלגת, אפילו גבוה י' טפחים, לחצר. ואיזו היא סמוכה, כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים).

גמרא פד, א (מאי לחצר, אף לחצר, ושניהן אסורין), ופרש"י (דלשניהן תשמישו בקשה,

לחצר בזריקת גובה, ולעלייה בזריקה את משך ההפלגה).

טור (ואם הוא לשניהן שוה

תוך י', או יותר מי', והוא בתוך ד' למרפסת, או שהוא גבוה י' לבני החצר ורחוק ד' מן

המרפסת ... שניהם אסורין).

רמ"א ס"ב (ואם היו

רחוקים מהמרפסת ד' טפחים או יותר, אף על פי שגבוהים עשרה (מן החצר, לתוך עשרה

למרפסת) ... שניהם אסורים).

דלא כתוס' פד, א ד"ה הכי

נמי (אבל לרב דאמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, הויא הא לחצר דוקא, ומותרין).

עי' ט"ז סוס"י שעו

ס"ק ג (דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא בתרתי לריעותא, דהיינו באינו

יכול להשתמש אלא דרך זריקה או שלשול כזה בבאר, ועוד ריעותא דבעינן שיהיה מופלג מן

רשותו ד' טפחים, בזה מתירין בדרך אויר. ולפי זה לא קשה מידי מה שהקשיתי בסמוך

להרמב"ם מדין התל שבחצר, דלרש"י, שהוא כשיטת הטור, לא תמצא שם תרתי

לריעותא).

והיינו דקיי"ל כשיטת רש"י

וטור ורמ"א וט"ז, שאם העמוד גבוה עשרה מהחצר, ותוך עשרה מהמרפסת, אלא

שהוא מופלג ארבעה מהמרפסת, בזה אמרינן פד, א (אף לחצר, ושניהם אסורין).

ואם הוא תרתי לריעותא, שהמרפסת גבוהה

עשרה מהעמוד וגם מופלגת ארבעה מהעמוד, בזה אמר רב פה, א (אין אדם אוסר על חבירו

דרך אויר).

ועל זה מסיק לקמן בסמוך (ואם הוא ...

יותר מעשרה לשניהם, אם הוא מופלג מכנגד המרפסת ד', נותנים אותו לחצר שתשמישו לה

בנחת יותר מלמרפסת). וכן הוא לקמן סי' שעו ס"ב (אין אדם אוסר על אויר חבירו

דרך שהוא ברוחב ד' טפחים, לפי שאין זה חשוב תשמיש כלל ואינו כדאי לאסור על חבירו

אלא אם כן הוא בתוך עשרה. עיין סי' שע"ה).

[585] טור (ואם הוא לשניהן שוה תוך י' ... שניהם

אסורין). ושו"ע שם (אם אינם גבוהים י' טפחים, הרי אלו

נחשבים בין החצר ובין המרפסת, ושניהם אסורים). עי' מ"א

ס"ק א (דהוי לשניהם בנחת).

[586] ט"ז ס"ק ב (אם שניהם שוים הן בנחת ...

הן בקשה, שייך לשניהם, ואוסרין זה על זה). וכ"מ בטור

(או יותר מי' ... שניהם אסורין) כרב שם (לזה בשלשול ולזה

בזריקה מאי, אמר רב שניהן אסורין).

[587] כיון שהוא תרתי לריעותא

למרפסת, כדלעיל (הערה 584 ).

[588] טור לגירסת הב"ח (ואם אינו גבוה י'

לבני החצר, וממנו למרפסת עשרה ... בני החצר מותרין בו, שהוא נוח להם יותר). עי'

ט"ז שם (ובטור כתוב ואם אינו גבוה י' לבני החצר, וממנו למרפסת ד',

צ"ל יו"ד במקום דל"ת, וכן הגיה מו"ח ז"ל, והוא פשוט).

[589] כדלעיל ס"ב (שהוא של בני החצר ושל בני המרפסת בשותפות),

ושם נסמן (הערה 579 ).

[590] להביא הדלי והמים לעליות או לבתים שבחצרות. וראה מראי מקומות

וציונים.

[591] כדלעיל סי' שעב סי"ט (בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא

ביטלו שם ועומד לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו), ושם נסמן

(הערה 496 ).

[592] במשנה שם פג, ב (חוליית הבור (קרקע שנטלו בחפירת

הבור והקיפו בו פי הבור סביב, רש"י) והסלע (או שיש בחצר סלע, רש"י),

גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מכאן, לחצר). רב שם

(לזה בשלשול ולזה בזריקה מאי, אמר רב, שניהן אסורין). גמרא פ[ד] ,

א (תנן חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה, למרפסת, פחות מכאן, לחצר ... תינח סלע

(וגבוה שוה להן הוא, רש"י), בור, מאי איכא למימר (שממלאים הימנו, תשמישתו

בשלשול הוא אפילו לבני מרפסת, שהרי מקרקעיתו דולין, ושמע מינה דהואיל ולבני חצר

תשמישו בזריקה, שאין יכולין למלאות אלא אם כן זורקין דלי למעלה מן החוליא, יהבינן

לה לבני מרפסת דבשלשול, רש"י). אמר רב יצחק בריה דרב יהודה, הכא בבור מלאה מים

עסקינן). אביי שם (והא חסרא ... כיון דכי חסרא אסירא כי

מליא נמי אסירא. אלא אמר אביי, הכא בבור מליאה פירות עסקינן. והא חסרי, בטיבלא (שהן

מוקצין מחמת איסור טבל ואסורין לטלטל, רש"י)). רמב"ם פ"ד הי"ח

(בור שבחצר, אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בהן, הרי הוא

וחוליתו כסלע או תל שבחצר, אם היה גבוה עשרה סמוך למרפסת, הרי הוא נחשב עם המרפסת.

אבל אם היה מלא מים, אין בני חצר ולא בני מרפסת מכניסין ממנו לבתים עד שיערבו).

מ"א סוף ס"ק א (בור שבחצר, אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלם בשבת,

הרי הוא וחוליתו כסלע, ומחשב למרפסת כמו שנתבאר לעיל. אבל מלא מים, אסור, שמא ימלא

ממנה ותחסר מי' (רמב"ם)).

ב"י בסוף הסימן (וכתבו

הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עירובין (הי"ח). ורבינו לא חשש לכתבו, משום דכיון

שהוא מלא דבר שאינו ניטל בשבת, הוה ליה בכלל תל או עמוד שכתב).

[593] כדעת התוס' נט, ב ד"ה דעביד דקה (מחיצה גבוה ד' טפחים,

כגון איצטבא, בפני החצר). רבינו יהונתן יז, סע"ב (דקה, שהוא אצטבא גבוהה

ארבעה טפחים). פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה, הובא בשלטי הגבורים יח, א (דקה,

שהיא מחיצה קטנה גבוה ד' טפחים). ב"ח סי' שצב ד"ה ומ"ש רבינו מחיצה

גבוהה י' טפחים (נראה לי עיקר ... סגי בד' טפחים בכל דקה דעלמא). מ"א שם

ס"ק ז (מצבה, היינו אצטבא גבוה ד' טפחים. כן כתבו הרי"ף והר"ר

יהונתן, וכ"פ הב"ח ושלטי גבורים).

וכן הוא לקמן סי' שפו סוף ס"ט

(איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה). סי' שצב ס"ד (איצטבא גבוהה ד' טפחים).

[594] רמב"ם פ"ד הט"ז (הסלע או תל וכיוצא

בו שבתוך החצר ... שניהן אסורין להוציא לשם כלי הבתים עד שיערבו. היתה מצבה רחבה

ארבעה טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת על בני החצר, שהרי נחלקה מהן). מהא

דשמואל ס , רע"א (אנשי מרפסת ואנשי חצר ששכחו ולא עירבו, אם יש

לפניה דקה ארבעה אינה אוסרת, ואם לאו אוסרת).

מ"מ שם (ויש שם על מימרא זו

אוקימתות, ורבינו כתבה כפשטה. ומדבריו נראה שהוא מפרש שהמצבה הזאת מתרת הרשויות

שהן בחצר, שנאמר עליהן למעלה שהן אסורין). הובא ב"י

ד"ה כתב הרמב"ם. והיינו שבגמרא מפרשים את דברי שמואל באופן מסויים (הכא

במאי עסקינן בדלא גבוה מרפסת עשרה ... במגופפת עד עשר אמות). והרמב"ם למד מכך

את ההלכה הזאת כפשטה (שהמצבה הזאת מתרת הרשויות שהן בחצר, שנאמר עליהן למעלה שהן

אסורין), שאם היתה מצבה "אין המרפסת אוסרת על בני החצר אפילו תל ועמוד הסמוכה

לה". שו"ע ס"ג (היתה מצבה ארבעה טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת

אוסרת על בני החצר, שהרי נחלקה מהם).

[595] גמרא שם ( דכיון דעביד דקה,

איסתלוקי איסתלוק ליה מהכא). ט"ז ס"ק ג (דכיון

שעשה הפסק לפני המרפסת, גילה דעתיה דסליק נפשיה מהחצר).

וכן הוא לקמן סי' שפו סוף ס"ט

(עשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא). סי' שצב ס"ד (ואם בנו איצטבא

... סילק עצמו מלהשתמש).

[596] כדלעיל ס"ב (שהוא של בני החצר ושל בני המרפסת בשותפות),

ושם נסמן (הערה 579 ).

[597] ברייתא פ[ד] , א (אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא

עירבו, אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים, ואנשי עלייה משתמשין בעשרה העליונים.

כיצד, זיז יוצא מן הכותל למטה מעשרה – לחצר, למעלה מעשרה – לעלייה, הא דביני ביני –

אסור). שו"ע ס"ד (זיזים היוצאים מהכתלים, כל שהוא למטה מעשרה טפחים, הרי

זה נחשב מהחצר, ובני החצר משתמשין בו. וכל שהוא בתוך י' טפחים העליונים הסמוכים

לעלייה, אנשי עלייה משתמשין בו. והנשאר בין י' התחתונים עד תחלת י' העליונים מן

הזיזין היוצאים, שניהם אסורים בו, ואין משתמשין בהם בכלים ששבתו בבתים, אלא אם כן

עירבו).

ואם הם בולטים מהכותל לרשות הרבים, ראה

לעיל סי' שנג ס"ב-ג.