או"ח סימן תקיח — דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב

תקיח דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב ובו כ"ב סעיפים:

א כבר ביארנו בסי' תצ"ה^א דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה אפילו שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שיהא בה צורך יו"ט קצת אפילו אינה לצורך הנאת הגוף אלא לצורך מצוה כגון קטן למולו וספר תורה לקרות בו^ב וכן אם הוא צריך לילך לבית הכנסת או לטייל לשמחת יו"ט ואינו יכול להניח את הקטן בבית יחידי^ג או שהוא רוצה להוליכו עמו לבית הכנסת או כדי לטייל עמו^ד מותר לו להוליכו שגם הטיול הוא צורך שמחת יו"ט^ה.

וכן מותר להוליך סידורים ומחזורים לבית הכנסת כשצריך לקרות בהם בו ביום וכשם שמותר להוליכן כך מותר להחזירן לביתו אף על פי שבחזרה זו אין בה צורך יו"ט כלל^ו שהרי אינו מחזירן אלא כדי שלא יגנבו^ז ויאבדו ואין זה צורך היום אלא צורך ממונו אעפ"כ התירו לו חכמים להחזירן כדי שלא ימנע מלהוליכם מחמת שיתיירא שלא יוכל להחזירן^ח.

במה דברים אמורים כשהוליכן לשם ביו"ט אבל אם הוליכן לשם קודם יו"ט אסור להחזירן לביתו ביו"ט^ט שבשביל זה לא ימנע מלהוליכן לשם קודם יו"ט שהרי אפשר לו להחזירן קודם יו"ט^י.

ואין צריך לומר שאסור להוציא לרשות הרבים או לכרמלית^יא דבר שאין בו צורך יו"ט כלל^יב כגון מפתח של תיבתו שמעותיו מונחין בתוכה או שמונחים בתוכה שאר דברים^יג שאינו צריך לו בו ביום^יד אבל אם מונחים בתוכה אוכלין ומשקין הצריכים לו בו ביום^טו או בגדים ותכשיטין הצריכים לו בו ביום^טז מותר להוליך עמו המפתח אם אי אפשר לו להניחו בביתו שאין שם אדם נאמן לו^יז וכן מותר להוליך עמו סכין כל היום אף לאחר שכבר גמר סעודתו לפי שהוא צריך לו כל היום שאם יזדמן לו איזה פרי יחתוך בו^יח אבל אם ידוע לו שלא יצטרך לסכין^יט בהליכה זו כגון שהולך לבית הכנסת^כ אסור להוליכו עמו:

ב וכל זה בעיר שאינה מעורבת שאסור לטלטל בה בשבת אבל אם היא מעורבת בענין שמותר לטלטל בה בשבת מותר להוציא ולהכניס אפילו דבר שאין בו צורך היום כלל^כא ואין צריך לומר שמותר להוציא ולהכניס לצורך בהמה או לצורך נכרי עיין סי' תקי"ב^כב:

ג במה דברים אמורים להוציא ולהכניס דרך רחוב העיר או דרך מבואותיה אבל להוציא מחצר לחצר דרך פתחים וחלונות שביניהם אין צריך עירוב כלל^כג ומותר להוציא כל דבר אפילו שאין בו צורך יו"ט כלל^כד מחצר לחצר אע"פ שלא עירבו יחד ואין צריך לומר שמותר לטלטל בחצר שיש בה בתים הרבה שלא עירבו יחד אפילו דבר שאין בו צורך יו"ט כלל רק שיהא מותר לטלטלו ביום טוב שאין עליו תורת מוקצה^כה:

ד ואפילו דרך רחוב העיר ומבואותיה מותר אם הם מתוקנין בלחי או קורה או צורת הפתח (על דרך שנתבאר בסי' שס"ג) אע"פ שלא עשו שיתוף מבואות שלא הצריכו ערובי חצרות ושיתופי מבואות^כו אלא בשבת שההוצאה אסורה בו לגמרי אבל ביו"ט כיון שרוב ההוצאות הן לצורך יום טוב והן מותרות אפילו ברשות הרבים לא הצריכו לערב ולשתף משום מיעוט ההוצאות שהן שלא לצורך היום כלל^כז.

ומכל מקום במדינות אלו שנוהגין לעשות שיתוף אחד בערב פסח לכל שבתות השנה^כח נכון הדבר לכלול בו גם יו"ט ולומר בדין יהא שרי לנא כו' לכל שבתות וימים טובים^כט של שנה זו וכן יעשה מי שנוהג לערב ערובי חצרות לכל שבתות השנה ומי שנוהג לערב ולשתף לכל שבת ושבת בפני עצמה יאמר בשבת שלפני יו"ט לשבת זו וליו"ט הבאה עלינו ואין זה נקרא משנה את המנהג כיון שאינו עושה מעשה חדש^ל:

ה שפוד שצלו בו בשר^לא אם הוא אינו מיוחד לשפוד^לב אלא שלקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא^לג אחר גמר הצלייה שומטו מלפניו^לד בגרירה ובטלטול מן הצד^לה עד שמעבירו מלפניו לקרן זוית כדי שלא יוזקו בו^לו אבל אסור לטלטלו^לז בטלטול גמור^לח לאחר שניטל ממנו הצלי לפי שנמאס ומוקצה^לט ואף המתירים מוקצה מחמת מיאוס ביו"ט^מ לא התירו אלא בדבר שיש תורת כלי עליו אבל שפוד זה לאחר שגמרו בו מלאכתו אין עליו תורת כלי כלל^מא כיון שאינו מיוחד לשפוד^מב ולפיכך אפילו לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו^מג אבל מותר לחזור ולצלות בו^מד דלענין צלייה יש עליו תורת כלי^מה כיון שהוא חד כעין שפוד וראוי לצלייה וכן אם צריך למקומו להעמיד שם קדירה או שאר אוכל נפש מותר לסלקו^מו וכן הדין בכל דבר שהוא מוקצה^מז כמו שנתבאר בסוף סי' תק"ט^מח ע"ש:

ו סולם של עלייה^מט דהיינו סולם גדול^נ שעשוי לעלות בו על גג הבית אסור לטלטלו^נא ביו"ט כמו שאסור לטלטלו בשבת מטעם שנתבאר בסי' ש"ח^נב ואפילו אין מטלטל את כולו אלא מקצתו כגון שרוצה לנטותו מעט ממקום למקום^נג הרי זה אסור בין בשבת בין ביו"ט^נד כדין כל מוקצה שאסור לטלטל אפילו מקצתו כמ"ש בסי' שי"א^נה וש"ח^נו ע"ש:

ז אבל מותר לעלות ולירד עליו ואין חוששין שמא יזיזנו מעט^נז דאף אם יזיזנו הוא דבר שאין מתכוין ומותר^נח:

ח סולם של בית^נט דהיינו סולם קטן שאינו ראוי לעלות בו על גג הבית^ס ואין משתמשין בו אלא בתוך הבית^סא מותר לטלטל מזוית לזוית בתוך הבית אבל אסור להוציאו לרשות הרבים^סב אפילו בעיר המעורבת שאין בה משום איסור הוצאה ואפילו הוא מוציאו לצורך שמחת יו"ט^סג כגון להוליכו לשובכו להוריד ממנו גוזלות^סד הרי זה אסור מפני מראית העין שיאמרו עליו שהוא מוציאו לחוץ כדי לעלות בו על הגג לטוח בטיט^סה (כך היו נוהגים בימיהם שגגותיהם היו חלקים^סו וטוחים בטיט מפני הגשמים^סז) והרי הוא עושה מלאכה ביו"ט^סח אע"פ שסולם זה הוא קטן ואינו ראוי לעלות בו על הגג מכל מקום אפשר שיסמכנו לזיזים היוצאים מהכתלים ויעלה עליהם להגג^סט ואפילו עכשיו בזמן הזה שאין לנו גגים טוחים בטיט מכל מקום גזרת חכמים לא בטלה^ע:

ט אבל סולם של שובך^עא דהיינו שהוא מיוחד לעלות בו לשובך^עב מותר להוליכו משובך זה לשובך אחר אפילו דרך רשות הרבים^עג ואין חוששין למראית העין^עד לפי שצורתו מוכחת עליו^עה והוא ניכר שהוא מיוחד לשובך^עו ויודעים הכל שהוא מוציאו כדי להוליכו לשובך ולא יחשדו אותו שרוצה לעשות מלאכה ביו"ט:

י להוציא גרף של רעי ולהחזירו כדינו בשבת כך דינו ביו"ט^עז כמו שנתבאר בסי' ש"ח^עח:

יא בהמה שמתה ביו"ט אם היתה מסוכנת מערב יו"ט מותר לטלטלה ולחתכה לפני הכלבים ביו"ט^עט לפי שמאתמול היא עומדת ומוכנת לכלבים^פ שהוא יודע שתמות ביו"ט^פא אבל אם לא היתה מסוכנת מערב יו"ט אע"פ שהיתה חולה אסור לטלטלה ביו"ט^פב לדברי האוסרים נולד ביו"ט^פג (כמ"ש בסי' תצ"ה^פד) שהרי אתמול כשהיתה עדיין חיה אינה מוכנת לכלבים שלא היה יודע שתמות ביו"ט והיום שמתה הוכנה לכלבים <(א)> והרי זה נולד ביו"ט^פה:

יב עצים שהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף אם לא הכין אותם מבעוד יום (דהיינו <(ב)> שיחשוב עליהם להסקה כמו שנתבאר בסי' תצ"ה^פו) אסור להסיקן ביו"ט לדברי האוסרים מוקצה ביו"ט^פז וכן ערימת התבן שלא היה בדעתו להסתפק ממנה למאכל בהמה עד לאחר זמן מרובה אסור להסיק ממנה ביו"ט^פח אלא אם כן הכין אותה מבעוד יום להאוסרים מוקצה ביו"ט.

ואם אין התבן ראוי אלא להסקה^פט כגון שהוא נרקב וסרוח שאינו ראוי לבהמה^צ וגם יש בו קוצים שאינו ראוי לגבל בו טיט^צא ללבון לבנים^צב מחמת הקוצים שבו שמסרטים ידיו ורגליו^צג אין צריך להכין אותו מבעוד יום שהרי הוא מוכן ועומד להסקה^צד משעה שנרקב ונתערבו בו הקוצים ואפילו אם קודם לכן הכניסו לאוצר שלא להסתפק ממנו עד לאחר זמן מרובה מכל מקום כיון שבשעה שהכניסו לאוצר היה עדיין ראוי לבהמה או לטיט א"כ בשעה שהכניסו לאוצר לא הקצה אותו אלא ממאכל בהמה ומגיבול טיט אבל מהסקה לא הקצה אותו כלל^צה שבעת ההיא לא היה יודע שירקב ויתערבו בו קוצים ולא יהא ראוי אלא להסקה ואילו היה יודע לא היה מקצה אותו כלל^צו:

יג במה דברים אמורים כשנרקב ונתערבו בו הקוצים קודם יו"ט אע"פ שלא היה יודע מזה עד כניסת יו"ט אין בכך כלום כמ"ש בסי' ש"י^צז אבל אם נרקב או נתערבו בו קוצים ביו"ט אין לך מוקצה גדול מזה^צח:

יד וכל זה כשהתבן הוא יבש אבל אם הוא לח בענין שאינו ראוי להסיקו אלא בהיסק גדול של עצים או של תבן אחר אסור להסיקו ביו"ט^צט לפי שהיסק גדול הוא דבר שאינו מצוי^ק ומן הסתם אינו עומד להיסק אלא אם כן הכין מערב יו"ט:

טו וכל זה להאוסרין מוקצה ביו"ט אבל להמתירין מוקצה ביו"ט מותר להסיק אפילו מעצים שהכניסן לאוצר^קא וכן הדין באוצר של תבן אפילו לח אע"פ שלא נרקב ואין בו קוצים וכבר נתבאר^קב דבמדינות אלו נהגו להקל במוקצה ביום טוב:

טז אין נוטלים עצים מן הסוכה ביו"ט^קג בין מן הדפנות בין מן הסכך^קד אע"פ שאינה סוכה של מצוה^קה מפני שהוא כסותר בנין^קו.

ואפילו אם <(ג)> לאחר שגמר את כל הדפנות^קז העמיד עוד חבילות^קח של קנים אצל אחת מהדפנות כדי להעבותו ולחזקו^קט ע"י הוספת קנים אלו אסור ליטול מקנים אלו ביו"ט לפי שהן בטלין^קי לגבי הכותל ונחשבין כמותו כיון שהעמידן שם כדי להוסיף בעובי הדופן הרי הן נחשבין מכלל הדופן אע"פ שלא ארגן עמו והנוטל מהן הוא כסותר בנין:

יז אבל אם לא נתכוין בהן להוסיף בעובי הדופן אלא <(ד)> כדי לחזקו ולסמכו בלבד^קיא אע"פ שהעמידן שם קודם גמר אריגת הדופן^קיב כיון שלא ארגן עם הדופן אינן בטלין לגבי הדופן^קיג ואינן נחשבין כמותו והנוטל מהם אינו כסותר בנין אלא הרי הן כשאר כל עצים ומותר ליטול ביו"ט מקנים אלו בין שהם אגודים ביחד ועשויין כחבילה בין שהן נפרדין^קיד דכיון שלא נתכוין בהן כדי להוסיף בעובי הדופן וגם לא חיברן עמו^קטו בודאי אין דעתו שיהיו עומדים כאן לעולם אלא כשיצטרך להם יטלם מכאן ויסמוך את הדופן בדבר אחר לפיכך אינן בטלים לגבי הדופן:

יח במה דברים אמורים בקנים העומדים אצל הדפנות אבל קנים המונחים על גבי הסכך^קטז אע"פ שלא נתכוין בהן כדי להוסיף בעובי הסכך אלא כדי להצניען או כדי לייבשן אסור ליטול מהן ביו"ט דכיון שקני הסכך בעצמ[ן] אינן ארוגין ביחד ואינן מחוברים זה עם זה א"כ אין שום הפרש בין קני הסכך לקנים הללו שהניח על גביהן והכל נחשב כדבר אחד^קיז והנוטל מאחד מהן ביו"ט הרי זה כסותר אהל^קיח:

יט אבל אם קנים הללו שהניח על גבי הסכך הן אגודין ביחד ועשויין כחבילה מותר ליטול מאגודה זו ביו"ט^קיט דכיון שלא התיר אגדן כשהניחן על גבי הסכך כדרך כל המסככין בקנים שמתירין אגדן הרי ניכר הדבר שקנים הללו אינן מכלל הסכך ואינן בטלים אצלו^קכ והרי הן כשאר כל עצים כיון שלא הניחן שם כדי להוסיף בעובי הכותל אלא כדי להצניען^קכא או כדי ליבשן^קכב (וכל זה בסוכה שאינה של מצוה אבל בסוכה של מצוה יתבאר בסי' תרל"ח^קכג ע"ש):

כ כל עצים שאסור ליטלן מן הסוכה בין עצי הסכך והדפנות עצמן בין עצים שהוסיף עליהם בענין שאסור ליטלן מהסוכה ביו"ט ועל דרך שנתבאר^קכד אפילו אם נפלה הסוכה ביום טוב אסור לטלטלן^קכה ואפילו לשרפן במקומן אסור ביום טוב^קכו ואפילו אם הסוכה היתה רעועה מערב יום טוב ועומדת ליפול^קכז מכל מקום כיון שבתחלת כניסת יום טוב דהיינו בבין השמשות היה אסור לטלטלן מחמת איסור סתירת בנין^קכח ומתוך שנאסרו בבין השמשות נאסרו לכל היום כולו^קכט ואף המתירים נולד ביו"ט מודים במוקצה מחמת איסור שנדחה בידי אדם בבין השמשות שאף בשבת הוא אסור כמ"ש בסי' תצ"ה^קל וסוכה זו נדחית בבין השמשות בידי אדם שבנו אותה.

ואפילו אם התנה עליה מערב יו"ט שיהיה מותר לטלטלה לכשתפול ביום טוב אין תנאי זה מועיל כלום דאף שהיה דעתו עליה מערב יום טוב ואין בה משום מוקצה^קלא מכל מקום יש בה <(ה)> משום נולד שהרי אתמול היה עליה שם סוכה והיום נקראת שברי עצים ולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביו"ט^קלב:

כא בית סתום שהוא מלא פירות^קלג מוכנין^קלד שלא הכניסן שם לאצור אותם עד לאחר זמן מרובה^קלה אלא הן עומדין לאכילה לכשיפחת פחת בבית אם נפחת הבית מאליו ביום טוב או שפחתו נכרי לצרכו שלא לצורך ישראל^קלו מותר לישראל ליטול פירות ממקום הפחת ולאכלן ביום טוב אף על פי שבתחלת כניסת יום טוב דהיינו בין השמשות לא היה דעתו כלל על אלו הפירות שהרי לא היה אפשר לו ליטול מהם מחמת איסור סתירת בנין קבוע שהוא חייב מן התורה^קלז אין אומרים מתוך שהוקצו בבין השמשות הוקצו לכל היום^קלח כיון שאף בבין השמשות לא היו מוקצים מחמת איסור עצמן וגם לא היו בסיס לדבר האסור מחמת עצמו רק שהיו במקום שלא היו יכולין לילך לשם^קלט הא למה זה דומה לפירות שהובאו מחוץ לתחום שהן מותרים למי שלא הובאו בשבילו^קמ ואינן אסורין משום מוקצה מטעם שנתבאר^קמא:

כב אבל אם פחתו נכרי לצורך ישראל הרי הפירות אסורים באכילה ובטלטול עד הערב וגם לערב צריך להמתין בכדי שיעשו^קמב כדין נכרי שעשה מלאכה גמורה לצורך ישראל שנתבאר בסי' תקט"ו^קמג והוא הדין מי שיש לו לפתות טמונים בבור סתום ופתח נכרי את הבור ביו"ט לצורך ישראל (וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשנכרי מביא לפתות למכור אם יודע שהנכרי פתח היום את הבור אסור ליקח ממנו) ^קמד: