או"ח סימן תקג — שלא להכין מיו"ט לחבירו

תקג שלא להכין מיו"ט לחבירו ובו י"ג סעיפים:

א כל מלאכת אוכל נפש לא הותרה ביו"ט אלא אם כן עושה אותה כדי ליהנות בה ביו"ט^א אבל אסור לאפות ולשחוט ולבשל ביו"ט מה שיאכל בחול^ב ואם אפה ושחט ובישל או עשה שאר מלאכות אוכל נפש ביו"ט לצורך מחר אפילו הוא שבת שחל להיות אחר יו"ט^ג הרי זה לוקה מן התורה:

ב במה דברים אמורים כשעשה המלאכה ביו"ט סמוך לחשכה בענין שאי אפשר כלל ליהנות ממנה ביו"ט עצמו^ד אבל אם אפשר ליהנות ממנה ביו"ט עצמו אע"פ שאינו רוצה ליהנות ממנה ביו"ט^ה ואינו עושה אותה אלא לצורך חול הרי זה פטור מן התורה^ו אע"פ שאין המלאכה צריכה לו כלל ביו"ט שכבר אכל כל סעודתו^ז הואיל אם היו מזדמנים לו אורחים^ח שלא אכלו עדיין היום^ט היתה מלאכה זו צריכה להם והיה מותר לו לעשותה א"כ הרי מלאכה זו נקראת מלאכת אוכל נפש ואף שאין לו אורחים אין איסור מן התורה לעשותה ומכל מקום חכמים אסרוה^י והעושה כן מכין אותו מכת מרדות:

ג ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל^יא כגון להדיח כלים^יב וכיוצא בזה אסור לעשות ולהכין ביו"ט לצורך חול ואפילו לצורך שבת שלאחריו^יג אם לא הניח עירובי תבשילין^יד וכן לצורך יו"ט שני בגולה^טו ואפילו לצורך יו"ט שני של ראש השנה^טז שהן קדושה אחת ונחשבים כיום אחד ארוך להחמיר אבל לא להקל^יז שהרי אנו בקיאין בקביעות החדש ואנו יודעים שיום אחד הוא קדש מן התורה ויום שני חול גמור מן התורה^יח ונמצא מכין מיו"ט לחול ולכן יש ליזהר שלא להביא יין ביו"ט ראשון לצורך קידוש של ליל יו"ט שני^יט וכן לא יחפש בספר תורה ביו"ט ראשון מה שצריך לקרות ביו"ט שני או בשבת שאחר יו"ט^כ אע"פ שהניח עירובי תבשילין שאין עירוב תבשילין מתיר אלא תיקון צרכי סעודת שבת^כא אבל לא שאר הכנות מיו"ט לשבת כמ"ש בסי' שצ"ג^כב:

ד בשני דרכים התירו חכמים^כג לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט לצורך החול אם נהנה מן מקצת מלאכה זו ביו"ט עצמו הא' שעושה כל המלאכה בבת אחת כגון שממלא חבית של מים ונותנה על האש ואין צריך לו ביו"ט אלא קיתון אחד הרי זה מותר^כד כיון דבשעת עשיית המלאכה דהיינו בשעה שנותנה על האש היא נעשית כולה כאחת^כה ואינו מוסיף מלאכה לצורך החול^כו ומכל מקום <(א)> אסור לומר בפה בשעת בישול המים שהמותר יהיה לחול אלא מבשל סתם^כז.

ואפילו אם אינו צריך ביו"ט אפילו קיתון אחד של מים שמבשל ביו"ט מותר לו להערים ולומר צריך אני לקיתון אחד של מים חמין ומותר לו לבשל חבית מלאה מים כדי להשתמש בקיתון אחד של מים חמין ביו"ט^כח והוא שיקיים הערמתו וישתמש ביום טוב בקיתון אחד של מים שמבשל^כט:

ה הב' שמקצת המלאכה שנהנה ממנה ביו"ט היא משבחת ומתעלה ע"י שארית המלאכה שהיא לצורך החול ולפיכך אע"פ שאין כל המלאכה נעשית בבת אחת הרי זה מותר^ל כיצד מותר למלאות קדרה בשר אע"פ שביו"ט אינו צריך אלא חתיכה אחת^לא ואע"פ שלאחר שהעמיד הקדרה אצל האש הוסיף בה עוד בשר^לב ואפילו היתה קדרה קטנה ועירה ממנה לקדרה גדולה והוסיף בה הכל מותר^לג ואע"פ שהוא מוסיף במלאכה לצורך החול מכל מקום כיון שהתבשיל יותר משתבח ומיתקן כשיש בשר הרבה בקדרה^לד נמצא שמה שהוא לצורך יו"ט הוא מתעלה על ידי מה שהיא לצורך החול והרי כל המלאכה היא לצורך יו"ט^לה אבל אסור לומר בפה בשעת בישול שהמותר יהיה לצורך החול^לו אלא יבשל בסתם^לז:

ו אבל אם אינו צריך כלל לקדרה זו ביום טוב שיש לו אחרות ואינו מבשל אלא לצורך החול או לצורך יום טוב שני או לצורך שבת ולא הניח עירוב תבשילין אף על פי שרוצה לאכול ביו"ט גם מקדרה זו אין הערמה זו מועלת לו כלום כיון שאינו אוכל אלא כדי להתיר לו הבישול^לח.

במה דברים אמורים כשאינו עושה כל המלאכה בבת אחת דהיינו שלאחר שנתן הקדרה אצל האש הוסיף בה בשר לצורך מחר ונמצא שהוא מוסיף במלאכה^לט לצורך מחר ולפיכך אע"פ שמה שאוכל מקדרה זו ביו"ט עצמו הוא משתבח ומתעלה ע"י תוספת מלאכה זו אין שבח ועילוי זה מועיל כלום כיון שהוא בעצמו אינו צריך לשבח ועילוי זה כלל שהרי אינו צריך לאכול כלל מן קדרה זו ביו"ט ואינו אוכל ממנה אלא כדי להתיר לו לבשלה לצורך מחר אבל אם הוא עושה כל המלאכה בבת אחת דהיינו שמתחלה נתן כל הבשר בקדרה והעמידה אצל האש ונמצא בשעת עשיית המלאכה דהיינו עמידת הקדרה אצל האש היא נעשית כולה כאחת^מ מותר להערים^מא ולומר אוכל מקדרה זו היום ואע"פ שאינו צריך כלל לאכילה זו אעפ"כ מותר לו לבשלה בשביל אכילה זו לפי שלא חלקה התורה במלאכת אוכל נפש בין שצריך לאכול בין שאינו צריך לאכול ואוכל וכיון שמה שיאכל ביו"ט הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר שיאכל בחול ואינו מוסיף בשביל החול הרי זה היתר גמור^מב.

ובלבד שלא יאמר בפיו שהוא מבשל שאר הבשר לצורך החול^מג כיון שהיתר זה הוא ע"י הערמה שהרי באמת אינו צריך כלל לאכול מקדרה זו אבל אם אינו מערים כלל אלא באמת הוא צריך לקצת בשר שבקדירה זו מותר לומר בפה שהמותר צריך לו לחול כיון שאין כאן שום חשש איסור כלל שהרי הוא צריך למעט בשר ואותו המעט הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר וגם אותו המועט משתבח ומתעלה על ידי שאר הבשר^מד:

ז ועכשיו נהגו העולם לבשל ביו"ט ראשון בשחרית לצורך ליל יו"ט שני וטועמין מעט מתבשיל זה ביו"ט ראשון^מה ואין נזהרין מלומר בפירוש שמבשלין לצורך הלילה וצריך להזהירם על כך וגם צריך להזהירם שלא יוסיפו בשר בקדרה אחר שכבר העמידוה אצל האש כיון שאינו אוכל ממנה אלא מעט נמצא שהוא מוסיף במלאכה בשביל יו"ט שני ולא הותרה הערמה אלא אם כן עושה כל המלאכה בבת אחת:

ח וגם נכון להזהירם שלא ינהגו כן אלא ביו"ט ראשון לצורך ליל יו"ט שני שהוא לצורך מצות שמחת יו"ט^מו אבל לא יבשלו בהערמה זו ביו"ט שני לצורך החול^מז לפי שיש מחמירין^מח ואוסרים ההערמה לגמרי ואין היתר אלא אם כן באמת הוא צריך למעט בשר ואז התירו לו חכמים על דרכים הללו שביארנו וכל בעל נפש יחוש לדבריהם אף ביו"ט ראשון לצורך ליל יו"ט שני:

ט ואף לסברא הראשונה אין היתר להערים אלא קודם אכילת שחרית^מט הואיל ומבשל בשעה שכל הבשר הוא ראוי לו שאילו היה רוצה היה אוכל כל בשר הזה בסעודת שחרית^נ אבל אחר אכילת שחרית אין היתר להערים אלא אם כן באמת הוא צריך לחתיכה אחת מותר לו להוסיף בקדרה כמה חתיכות אפילו בזה אחר זה ואע"פ שעושה כן לצורך החול מכל מקום כיון שמה שלצורך יו"ט משתבח ומתעלה על ידי ריבוי הבשר הרי הכל נחשב צורך יום טוב^נא:

י ואפילו קודם אכילה אין היתר להערים^נב אלא בקדרה אחת^נג אבל אסור לבשל מין אחד בשתי קדרות ולטעום מעט מכל אחת כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת^נד ונמצא שהקדרה השנית אינה מתבשלת אלא לצורך החול אבל מותר לבשל^נה כמה מטעמים^נו בכמה מיני קדרות קודם אכילת שחרית (ביו"ט ראשון לצורך ליל יו"ט שני^נז) וטועם כזית מכל אחת ואחת ואפילו מטעים לתינוק די בכך^נח לפי סברא הראשונה שביארנו שהיא עיקר:

יא וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד^נט שכבר בישל ביום טוב לצורך החול אפילו אחר אכילת שחרית^ס ואפילו בישל בכמה קדרות אם הם מיני מטעמים שונים בכל קדרה וקדרה הרי זה טועם כזית מכל קדרה ביום טוב^סא ומותר לאכלם במוצאי יום טוב מיד ואינו צריך להמתין כלום ואף על פי שבישל באיסור לא קנסוהו חכמים כיון שטעם מכל קדרה וקדרה ביום טוב ולא היה בישולו לגמרי לצורך החול ואפילו לא טעם מאומה מהקדרות אלא שבשעת הבישול היה בדעתו לטעום מכל אחת ואחת אם בישל קודם אכילת שחרית מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד כיון שבישולו היה בהיתר שהיה רוצה לאכול מכל אחת ואחת^סב:

יב אבל אם בישל^סג לצורך החול^סד שתי קדרות^סה ממין אחד שווין בטעמן^סו אע"פ שבישל קודם אכילת שחרית^סז על סמך היתר הערמה דהיינו שיאכל כזית מכל אחת ואחת או אפילו אכל כזית מכל אחת ואחת או שהערים לומר שמא יזדמנו לי אורחים^סח ואצטרך לשתי הקדירות בין שאכל מהן ביו"ט^סט בין שלא אכל הרי מאכלים הללו אסור לו ולכל <(ב)> אנשי ביתו^ע לעולם^עא כיון שהורה היתר לעצמו להערים הערמה שאסרוה חכמים יש לחוש שמא יתיר לעצמו פעם אחרת^עב וגם אחרים ילמדו ממנו היתר זה^עג לכך קנסוהו חכמים אבל אחרים מותרים לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד^עד:

יג וכל זה במערים שסבור שעושה כהיתר חכמים^עה אבל המבשל במזיד ביו"ט לצורך החול הרי תבשיל זה מותר^עו במוצאי יו"ט מיד אפילו להמבשל עצמו דכיון שהוא רשע שעשה במזיד אין לחוש שמא ילמדו אחרים ממנו לעשות כמעשהו במזיד וגם הוא עצמו משים אל לבו ושב לכך לא קנסוהו חכמים^עז וגם על מה שכבר עבר ובישל ביו"ט לא ראו חכמים לקונסו על איסורי יו"ט הקלים אלא על איסורי שבת החמורים^עח הוא שקנסו^עט כמ"ש בסי' שי"ח^פ ושכ"ג^פא ושל"ט^פב וכן הדין בעושה שאר מלאכות אוכל נפש^פג לצורך החול או לצורך שבת שלאחריו ולא הניח עירובי תבשילין או לצורך יום טוב שני: