או"ח סימן תקד — דין התבלין ביום טוב

תקד דין התבלין ביום טוב ובו ט' סעיפים:

א דכין את התבלין במכתשת כדרכן^א ואין צריך לעשות שום שינוי כיון שאי אפשר לו לעשות מלאכת אוכל נפש זו בערב יו"ט בלא הפסד וחסרון טעם^ב שהרי אם ידוך אותם מערב יו"ט יפיגו טעמן^ג והוא הדין כל הנידוכין המפיגין טעמן כגון שום ושחליים^ד ופלפלין^ה אבל אסור לדוך ביו"ט דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך מערב יו"ט כגון מלח^ו וכרכום^ז אלא אם כן הטה המכתשת על צדה בשעת דיכה^ח או שידוך בקערה^ט כדי שישנה מדרך הדיכה בחול^י ויהיה ניכר שהיום הוא יום טוב^יא ולא יבאו לזלזל בו בשאר מלאכות.

ויש חולקין על זה^יב ואומרים דאפילו תבלין המפיגין טעמן אסור לדוכן כדרכן ביו"ט בלא שום שינוי שמחמת קלקול טעם מועט שהיה מתקלקל אם היה נידך מערב יו"ט^יג אין אנו מתירים לו לעשות מלאכה גמורה ביו"ט אלא אם כן לא ידע בערב יו"ט אם יצטרך כלל לתבלין ביו"ט^יד דהיינו שלא ידע איזה מין תבשיל יבשל למחר^טו שאין כל תבשילין צריכים תבלין ויש להחמיר כדבריהם^טז:

ב ואפילו אם לא ידע בערב יו"ט אם יצטרך לתבלין ביו"ט^יז נוהגין להחמיר לשנות קצת בדיכתן^יח כדי שמתוך כך יהיו זכורין שאסור לדוך יותר ממה שצריך ליו"ט^יט וכן ראוי להורות להמון עם שאינן יודעין לחלק בין ידע מאתמול שיצטרך לתבלין למחר לשלא ידע אם יצטרך^כ:

ג ומותר להוליך תבלין או מדוך אצל מדוכה או מדוכה אצל תבלין ומדוך^כא ואין חוששין שמא ימלך ולא ידוך ונמצא טרח ביו"ט שלא לצורך^כב ואפילו דרך רשות הרבים מותר להוליכם^כג אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יו"ט^כד לפי שלא גזרו על הוצאה שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב מטעם שנתבאר בסימן תצ"ה^כה:

ד וכל זה במדוכה אבל אסור לשחוק את הפלפלין^כו ואת החרדל^כז ברחיים קטנים שלהם אפילו שוחקן אחד אחד^כח כיון שדרך לשחוק הרבה ביחד ביום אחד לצורך ימים רבים^כט הרי זה דומה לעובדין דחול^ל והוא זלזול ליום טוב^לא ומטעם זה אסור לגרר ביו"ט התמכא שקורין קריי"ן במורג חרוץ לפי שדרך לגררו הרבה ביחד לצורך ב' וג' ימים^לב:

ה אבל מותר לגרור הגבינה במורג חרוץ^לג לפי שאין דרך לגרור הרבה אלא מה שהוא צריך לשעתו^לד ומכל מקום צריך לשנות קצת מדרך החול^לה כיון שהיה אפשר לגרור אותה מערב יום טוב ולא היה טעמה מפיג^לו ואפילו אם היה טעמה מפיג יש להחמיר ולעשות שינוי מעט אם היה יודע מאתמול שיצטרך לגרור למחר^לז מטעם שביארנו למעלה^לח לסברא האחרונה:

ו אבל מותר לגרור כדרכו במורג חרוץ לחם האפוי כיון שהחטים כבר נטחנו פעם אחת שוב אין איסור טחינה שייך בהם שאין טחינה אחר טחינה^לט כמ"ש בסי' שכ"א^מ.

אבל מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור פירורין הגדולים קצת מתוך פירורים^מא הנטחנים ודקים כקמח לפי שהן חשובים כשני מינים שונים^מב שאסור לברור מין אחד מתוך חבירו אפילו ביו"ט כמ"ש בסי' תק"ו^מג ע"ש על דרך שנתבאר בסימן שי"ט^מד ע"ש:

ז אין כותשין^מה הריפות^מו (פירוש^מז שכותשין חטים ושעורים להסיר קליפתן) במכתשת גדולה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול^מח משום זלזול יו"ט אבל כותשין במכתשת קטנה שזהו שינוי שלהם^מט במה דברים אמורים במקומות שרגילין כל השנה באכילת הריפות והן עיקר תבשיליהם ולכך רגילין לעשותן במכתשת גדולה ומכתשת קטנה היא שינוי להם^נ אבל בארץ ישראל^נא וכיוצא בה מהמקומות שאין רגילין בריפות^נב ודי להם כל השנה במכתשת קטנה ואין להם שינוי בקטנה^נג לכך אסור להם לכתוש ביו"ט אף במכתשת קטנה:

ח ועכשיו כיון שאין אנו יודעים איזו מכתשת נקראת גדולה ואיזו קטנה יש לאסור הכל^נד בכל המקומות:

ט אע"פ שאסור למדוד ביו"ט^נה מכל מקום מותר אדם^נו למדוד תבלין וליתן בקדרה במדה וצמצום כדי שלא יקדיח תבשילו ועכשיו שאף בחול אין נוהגין למדוד תבלין ונותנין בקדרה באומד הדעת ואינן חוששין לקדיחת התבשיל לפיכך אף ביו"ט אסורים למדוד^נז: