<h3>פטירת אבי מורי אלי' ב"ר אחיעזר זכרונו לברכה</h3>

עם הורי ז"ל שנשארו אחרי נסיעתי בסמרקנד, נהלתי כל העת חליפת מכתבים.

אם כי הרבה דברים היו ברמז — לדוגמא: כאשר כתבו שנעשה קשה להם 'לנשום', 'מזג האויר' שהשתנה לרעה — הבנתי כוונתם.

[גם בעת היותי ברוסיא הנה על המכתבים שכתבתי לאבא ז"ל הייתי חותם — ממני פתחי' בן פנחס. פתחי' — ע"פ מארז"ל — פתחי' זה מרדכי — (מנחות סה), בן פנחס — ע"פ מארז"ל — פנחס זה אלי' (ב"מ קיד:)]

אך בשנה האחרונה — תשי"א — נפסק הקשר אתם — אפילו להשיב, מפני היראה והפחד.

והנה, ביום ח"י אלול תשי"א קבלתי פתאום מברק מאחותי גאלדע תחי' שבסמרקנד, בזה"ל:

"... שאנו מקיימים בזה צוואת אבינו ז"ל להודיע — שאחרי מחלה ממושכת שחל"ח היום ביום ח"י אלול תשי"א".

וכמובן שתיכף בקבלי ידיעה זו ישבתי 'שבעה' וגם באו לנחמני — כנהוג. (בניגוד לפטירת אמי מורתי רחל בת ר' צבי הירש אהרן ע"ה שלא הודיעו לי מפני היראה עד אחרי שנה וחצי מעת פטירתה — לא ישבתי 'שבעה' ולא אמרתי קדיש.)

*

מאחר שלא הייתי נוכח בעת פטירת אבי ז"ל, הנה כאשר התחילו — בשנים האחרונות — השלוחים ליסע לרוסיא, ביקשתים לעשות עבורי צילום מהמצבה, שאוכל לכה"פ לראותה.

וזהו שחרות על הציון:

איש תם וישר

פ"נ ר' אליהו ב"ר אחיעזר ש ו ס ט ע ר מ א ן מעיר זשלאבין נפטר בשם טוב ח"י אלול תשי"א תנצב"ה והלך לפניך צדקיך כבוד ה' יאספך

מסרו לי שהוא שוכן בביה"ח שבסמרקנד בין ידידיו ה"ה הרה"ח הת' ר' אלי' לעווין (פעציסצער), הרה"ח ר' ירחמיאל חדש והר"ר בן ציון גייסינסקי, זכר כולם לברכה. כמו"כ באותה שכונה היא קבורת הרה"ח הרה"ת ר' דוד (האראדאקער) קיעוומאן ז"ל.

באלול תשנ"ג נסעתי לראשונה לסמרקנד להשתטח על ציון אבי מורי ז"ל וגם השארתי שם סכום מעות לתיקון הציון, זי"ע.

* * *

בהיותי שותף בביה"ד — הנה עפ"י דין הי' צריך להיות הדפוס סגור במשך ימי ה'שבעה' אבל הרבי שליט"א אמר לשותפי (דאז) הב' צבי גנזבורג ש"הבעל הבית על הדפוס הוא ה'מרכז' ובכן יכול להיות פתוח".

להיותי אז עוד שמש בביהכ"נ של הרב העכט ז"ל ושם התפללו נוסח אשכנז, שאלתי את הרבי שליט"א: איך עלי לנהוג בשנת האבלות בהיותי חזן לפני העמוד?

ויען: להתפלל נוסח ביהכ"נ — אשכנז! אבל, תפלת "ברוך ה' לעולם אמן" וכו' שבתפלת ערבית היא בעי' ועלי לשאול רב (איך לנהוג) ואמרתי לרבי: איך בין דאך דא ! (כלומר, הלא הרבי יכול לאמר לי. ..) ואמר עוה"פ: לשאל רב. והבינותי שאין ברצון הרבי לפסוק ' פסק '. וסידרתי שא' מן המתפללים הי' מסיים זאת הברכה בקול רם, ואחרי זה אמרתי הקדיש.

*

במשך שנת האבלות עברתי לעילוי נשמת אבי ז"ל על השיתא סדרים משניות.

*

בקונטרס שהופיע לרה"ש תשי"ב — שהי' קרוב לסיום ה'שבעה' — נתתי הקדשה לעילוי נשמת אבי ז"ל וזהו לשונה:

*

כמו"כ לתקופת השנה ליום היא"צ הראשון ח"י אלול תשי"ב נתתי ג"כ בקונטרס שהופיע הקדשה כזו.

*

בן יכבד אב וכמ"ש בשו"ע: מכבדו בחייו ומכבדו כו' —

הנני רושם בקצרה מה שלקטתי איזו גרגרים מתולדות ימי חייו של אבא מרי ז"ל, כי מפי אבי ז"ל בעצמו לא שמעתי (כי לא נהג לספר פרטים מתולדות שלו).

אבי מורי אליהו בן אחיעזר ולאה ז"ל נולד בשנת תרמ"א בעיר לוהין — עיירה קטנה ליד העיר קאראסטען — וואלין בסביבות בארדיטשעוו.

למד בעיר וויעטקא הסמוכה להאמעל.

[שם העיר 'וויעטקא' נזכר בבית רבי ע' 166 במכתב הרה"ק ריה"ל מיאנאוויץ אודות הרב 'דוויעטקא' בענין שיעור מוציא רימון.

כמו"כ נזכרה וויעטקא בס' תולדות הרה"ח ר"א האמליער אשר לא.י. גורארי' ע' 53 וז"ל: "עיר וויעטקא הסמוכה להאמיל היתה ידועה כמקום מושב של גאונים וחריפים לעיון" ע"כ.

בחבל שלנו היו קוראין לגליל וואלין 'פולין' כי מבטא ה'אידיש' שלהם (כמו בעיר צערנאבל-צערקאס-אוורוטש — מקום משכן הר"ר יוסף יצחק בנו של הצ"צ זצ"ל וכן בעיר אדעס וכו') כמו מבטא פולין. לאבי הי' אח, דוד שמו, והי' מדבר כמו פוילישער בניגוד לאבי שדבר 'ליטוויש' כמו ליטוואק מלידה מפני שמשחר ילדותו הי' נמצא בגלילות שלנו — רוסיא הלבנה.]

הערה:

שמעתי מהרה"ח ר' יוחנן ע"ה גורדון כי הרבי הרש"ב נ"ע הי' מחליף במוש"ק את בגדי השבת לבגדי חול, אבל לבנו — הרבי הקודם נ"ע — אמר: דו דארפסט ניט איבערטאן (די קליידער), דו ביסט דאך 'א פוילישער'!

— כי הרבנית שטערנא שרה, אשת הרבי הרש"ב ואמו של הרבי הקודם, היתה בתו של הרבי ר' יוסף יצחק (בנו של הצ"צ) שנהג נשיאותו בעיר אורוטש, והוא — הררי"י — הי' חתנו של הרב ר' יעקב ישראל טשערקאסער בנו של הרה"צ ר' מרדכי מצערנאבל, זכותם תגן עלינו ועכ"י — כל העיירות שהזכרתי לעיל המה מגליל וואלין — שקראו אצלנו 'פולין' ולכן הרבי הקודם נ"ע הוא 'א פוילישער'. (ע"כ הערה).

אבי ז"ל ידע אומנות הזביחה (ראיתי אותו פעם שוחט עוף). כן ידע לנגן בכינור. הי' איזה זמן מלמד לתלמידים. הי' ג"כ בעל קורא.

בקריאת "שור או כשב" (אמור כב, כז) שקוראין ביו"ט שני של פסח, וכן בימים הראשונים של חג הסוכות, נוהג הי' אבא להגביה קולו בניגון מיוחד בתיבות "מועדי ה'" (בכדי להשמיע ולהדגיש את החג), וכמו"כ בתיבות "לכפר עליכם" ב"אך בעשור לחודש כו'", וכן אני נוהג. ובכל פעם שהנני חוזר ע"ז — הנה כמו 'בעל השמועה' עומד לנגדי.

כתוב ב'ספר חסידים' עה"פ "לא תסיג גבול... אשר גבלו ראשונים" (דברים יט, יד), שלא ישנו ניגונים המקובלים מזה לזה.

לאבי ז"ל הי' ניגון מיוחד לכל ברכה וברכה, כמו ברכת נרות חנוכה, ברכת קריאת המגילה וכו', קידוש של שבת וקידוש של יו"ט, אפילו בין המבדיל בין קודש לקודש להמבדיל בין קודש לחול, והכל בטוב טעם.

נוסח הניגון של ברכת החודש שהנני אומר ב-770 הוא של אבא. וכאשר שמע לראשונה הרה"ח ר' זלמן בוטמאן ע"ה (שהי' גם בעל תפלה), התבטא: עס איז גאנץ גוט !

תפלתו לפני העמוד היתה נעימה ובטוב טעם, ובפרט תפלתו בימים נוראים — היו דברים היוצאים מן הלב, לב נשבר, ניט אויסגערעכנט זיך אין א קרעכץ און אויך ניט געזאלעוועט א טרער.

בזכרוני נחרתה תפלת על חטא (של יוהכ"פ) שלו, וכשאני חוזר ע"ז עולה זכרונו של אבא לפני.

[כתוב ברשימות השיחות של שנות לענינגראד (או ריגא) אשר פעם בעת התוועדות של שמחת-תורה אצל אדמו"ר נ"ע התחיל א' מן הנוכחים לבכות והגיב הרבי ע"ז באמרו: "אז מען וויינט שמח"ת איז עס א סימן אז מען האט געלאכט אין על-חטא". (כשבוכים בשמח"ת זה סימן שצחקו בעל-חטא.)]

עוד מצלצל באזניי ניגונו של אבא בעת למדו 'משניות'. (בסיפורים שנדפסו לאחרונה כתוב שאדמו"ר הצ"צ "הי' לומד בקול ובניגון". ואמר אחד מבניו שכשהוא שומע ניגונו של אבא בלימודו, יודע באיזה ענין הוא עסוק.)

ובכלל הי' אבא ז"ל — איש המעלה!

עם אמי רחל ע"ה התחתן בעיירה סטרעשין הסמוכה לזלאבין (בה כהן כרב הרה"ג ר' מ"מ דובראווסקי ז"ל).

סבת בואו לזלאבין לא שמעתי. אך זה שמעתי — שאחרי השריפה (שהי' דבר לא נדיר באותן השנים — שלא היו להם אמצעי כיבוי וכשפרצה ח"ו שריפה בעיר היתה כל העיירה עולה באש ר"ל) בנו מחדש את ביהכ"נ 'קארמער שוהל' ( תושבי עיר קארמע נדבו קורות בשביל בנין ביהכ"נ ולכן קראו את הביהכ"נ על שמם) ופתאום (ע"י סיבה) נפטר השמש שלהם, הציעו לאבא את המשרה וקבל אותה.

'קארמער שוהל' הי' ביהכ"נ המרכזי בעיר שבה כהנו והתפללו רבני חב"ד, ה"ה הרב מנחם מענדל דובראווסקי, הרר"מ אקסעלראד והרר"י בנימינסאן. גם השוד"ר המפורסם החסיד ר' יצחק מתמיד בבקרו בזלאבין, הנה ראשית כל הי' מתפלל בביהכ"נ הנ"ל.

אבי ז"ל הי' בידידות יתרה עם כל הרבנים שכהנו.

את ענין השמשות הנהיג ברמה ובכלל הי' 'א ואתהלכה ברחבה — איד', היו מתחשבים בדעתו ועניני העיר היו נחתכים על פיו ורבים היו הבאים לשאול בעצתו.

פעם ישבנו במסיבה ב-770 ונסב הדיבור אודות אבא ז"ל. הרב ר' זלמן שמעון ז"ל דווארקין הי' חתנו של הרב רמ"מ דובראווסקי והכיר את אבא, ואמר רז"ש אז זיין שווער מיט מיין פאטער זיינען געווען שטארקע ידידים — ווייל זיי ביידע זיינען גיווען 'קלוגע אידן'.

אבי ז"ל הי' א לעבעדיקער — פרייליכער איד, וכשהי' משתתף באיזה שמחה הי' שמח ומשמח.

אבי קיים את מאמרז"ל "והווה מתאבק בעפר רגליהם" של ת"ח, שהיו מתאכסנים בביתנו. בימי חג ומועד הי' מזמין אורחים והי' עושה מסיבת קידוש בביתנו.

עודנו חי בזכרוני הקידוש שהי' בביתנו לתקופת השנה לגאולת הרבי הקודם נ"ע — י"ב תמוז תרפ"ח — עם הרה"ח ר' צמח שי' הורוויץ, שהי' אז משגיח בזלאבין.

לחג השבועות (שהוא חג 'המצי"ם') תרפ"ה נסע אבי ז"ל ללענינגראד לרבי נ"ע — כי הי' בדעתו לעזוב את השמשות ולהעתיק לחרקוב — ולא הסכים הרבי וצווה עליו להמשיך את השמשות.

מסר נפשו על חינוך שלי

פעם, בילדותי, בראותו כי הנני משחק עם ילד 'סתם' שלא לפי רוחו, גער בי שלא אשחק עמו, אף לאחר שאמרתי שהילד הזה לומד אתי ב'חדר' שלי.

הוא מסר אותי למלמדים הטובים ביותר בעירנו ופעם כשלא נשא חן בעיניו 'ביתו' של המלמד (אף שהמלמד עצמו הי' מן היותר טובים) — הביא מלמד מעיר אחרת ללמוד אתנו.

סבת הדבר איני יודע, אבל, הנני זוכר כי 'זמן' אחד (חצי שנה) למד בעצמו אתי ועם עוד מספר תלמידים.

כשהעתיק הר"ר משה אקסעלראד לעיר סוראז ויסד שם ישיבה קטנה, לקח אבי ז"ל את כל הכיתה — די 'עלטערע כיתה' של המלמד ר' שלו' הורוויץ ע"ה — ונסע אתנו והביא את כל שבעת התלמידים (כולנו עוד לפני גיל בר-מצוה) לסוראז וסדר את כולנו בלימוד ואש"ל (אכילה שתי' ולינה)- ואז חזר לזלאבין.

*

בגלל המחלה המדבקת ר"ל שהתהלכה בעירנו בסוף קיץ תרפ"ז (כמו שהזכרתי למע'), לא יכולנו לחזר לסוראז ונשארנו בזלאבין.

בשעות היום למד אתנו רב העיר בנימינסאן ז"ל גמרא בב"מ, ובערב — היות שהתחלנו לקרוא בתורה בשני וחמישי, וכמובן שהקריאה של המתחילים היא בשגיאות — סדר אבי עם הרב, שבכל ערב נלך למלמד הישיש, ר' יצחק מאטלעס ע"ה — שהי' מלמד להועיל ו'מדקדק' גדול — וילמד אתנו תנ"ך נביא ירמי' ו'דקדוק לשון עברי'.

- והנה, הדקדוק הנוגע לקריה"ת כמו מלעיל מלרע, שווא נח ונע וכו' נשאר בזכרוני אצלי עד היום, ולכן הי' ביכולתי — אחרי עבור עשרות בשנים — לתת שיעורים בקריה"ת לתלמידי הישיבה ב-770.

*

בימי בחרותי נחליתי במחלת הריאה והייתי חולה כמה שנים, ומסר אבי נפשו עלי בגופו ובממונו לדרש ברופאים להבריאני — ביחד עם הרב בנימינסאן זכור לטוב — ות"ל שאחרי שנים מספר שבתי לאיתני.

וכן אחרי שנים כשהעתקתי למוסקבה, קנה עבורי את הדירה במוסקבה כדי שאוכל להתחתן.

*