תקמ

רפאיני ה' וארפא¹ הושיעני ואושעה כי תהילתי אתה² כו'³. להבין ענין הכפל לשון שכפל לאמר וארפא כיון שה' ירפא אותו בודאי י ר‘פא כו'. וכן מש"א⁴ ואושעה הוא כפל לשון כיון שה' יושיע לו בוודאי יו‘ש ע כו'. הנה מתחילה יש להבין ענין התפילה מהו, כי הנביא מדבר בעד כנס"י אשר היא חולת אה'⁵ בגלותא ומבקש הנביא בעד כללות נש"י שישלח להם ה' רפואה למחלתם האנושה גם בהיותם בגלות כמאמר ואף גם זאת⁶ בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כו'. ולהבין ענין החולי דחולת אהבה מהו, הנה מפרש ענינה מתחילה במה שאמר אותי עזבו מקור מים חיים⁷, כי הנה הקב"ה נק' מקור מ"ח כמו למטה בגשמי' מקור הנובע מים חיים בתמידות כו', ומתחילה י"ל ענין המשל דמקור מ"ח למטה בגשמי', כי הנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שמתחילה יוצא הנהר מעדן ומשקה את הגן ומהשקאת הגן נמשך ד' נהרות וכמאמר ומשם יפרד⁸ כו' ומהם נמשכים כל הנחלים והולכים אל הים⁹, אך קודם שנמשכו המה ראוים לשתי' ובים נעשים מים מלוחים שאינם ראוים לשתי', אך במקום שהם הולכים הם שבים ללכת¹⁰ והיינו שנמשכים מן הים דרך כדור הארץ ועולים דרך גידי הארץ דארעא חלחולי מחלחלי¹¹ ואז מתבררים ע"י עפר הארץ ונעשים ראוים לשתי' כמקודם קודם שנמשכים בים ולא עוד אלא שנק' מים חיים, וזהו"ע שארז"ל שכל הנהרות המה מסולמא דפרת¹² שהוא מה שנהר פרס הוא מקלח תחת הקרקע והמים שבו הולכים דרך גידי הארץ מלמטה למעלה כמו ע"י סולם¹³ ונובעים בכל הנהרות כו' [ולכן אנו רואים בהם גילוי הנביעה כ"א ממעיין שלו אעפ"י שבאמת נמשכים מד' נהרות היוצאים מן הנהר שיוצא מעדן כו' וד"ל].

והנמשל יובן למעלה בכללות ההשתלשלות דהנה כתיב אתה הוי' לבדך¹⁴ אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עלי' הימים וכל אשר בהם כו', והזכיר כאן מתחילה בחי' אתה הוי' לבדיך שזהו בחי' יחו"ע שהוא כמו שהכל בטל במציאות אצלו כביטול זיו השמש בשמש וכמאמר כולא קמי'