ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לזשמינישיחה א21

21

התרומה בשעת הגיתות והבדים"⁸, שלא אמרינן שלאחרי הגתות התרומה טמאה למפרע (והיינו לפי שבשעת הגתות יש להם חזקת טהרה, "מפני שכל העם מטהרין עצמן"), וכן הי' צ"ל גם בנדו"ד ש"הכל מטהרין עצמן", שמה שנגעו בו בשעת הרגל צריך להשאר בטהרתו⁹ גם לאחר הרגל.

ב. והנה במקורו של דין זה (שכל ישראל חברים הן ברגלים) במס' חגיגה¹⁰ הובא רק לימוד מקרא — "דאמר קרא¹¹ ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים (בפלגש בגבעה כתיב, שנאספו כל ישראל בגבעה. רש"י) הכתוב עשאן כולן חברים" (ורגל שעת אסיפה הוא. רש"י) [ובירושלמי¹² הובא ע"ז כתוב אחר "ירושלים¹³ הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים, מעתה אפילו בשאר ימות השנה. . בלבד בשעה ששם¹⁴ עלו שבטים"] — ולפי טעם זה יש מקום לומר שזהו רק לזמן הרגל, אבל לפי הטעם שברמב"ם צריך ביאור כנ"ל, וא"כ צ"ב למה הביאו.

ואע"פ שהלימוד מקרא הוא אסמכתא בלבד¹⁵, שהרי כל טומאת ע"ה אינה אלא מדבריהן (ובודאי ישנו טעם על הפקעת הגזירה בשעת הרגל¹⁶) — לא הי' לו להרמב"ם להביא טעם לדבר כלל¹⁷, שהרי לכאורה אין בו ביאור מספיק לדין טהרת ע"ה ברגל, שלאחרי הרגל טמא למפרע¹⁸.

והנה רש"י¹⁹ נקט טעם אחר, שכתב "דכל ימות הרגל אישתראי שלא ל

הערות

8. להעיר מתוד"ה לא — חגיגה כב, א.
9. ביד דוד לחגיגה (כו, א), דלדעת הרמב"ם, זה ש"עברו הגתות כו' אינם נאמנים" אינו מפני החשש שאח"כ נטמא ונגע דא"כ למה התירו לקבלו לגת הבאה אפילו אם מכירו, אלא רק משום גזירה דלא יחושו כלל לטומאת ע"ה, ועד"ז ברגל, שאף שהע"ה טיהר עצמו וה"ה טהור בשעת הרגל, גזרו על מה שנגע בו שיהי' טמא אחרי הרגל שלא יטעו כו'. וראה גם ראש יוסף ביצה שם. אבל צ"ע, שהרי בתרומה מה שהחבר קיבל מן הע"ה בשעת הגתות נשאר טהור גם אחרי זמן הגתות, משא"כ בנדו"ד שהחבית שתח"י החבר ה"ה טמא לאחרי הרגל, וכן מטבילין כל הכלים שהיו במקדש כו'.
10. כו, א.
11. ספר שופטים כ, יא.
12. חגיגה שם ה"ו. וכ"ה במדרש תהלים עה"פ.
13. תהלים קכב, ג.
14. שם, ד.
15. ראה רש"י ביצה שם ד"ה כטהרה [ול' הגמ' חגיגה שם "טומאת ע"ה ברגל רחמנא טהרה" — כבר תי' בשיח יצחק לחגיגה שם ד"ה הכתוב עשאן. ע"ש].
16. ראה גם תוי"ט משנה חגיגה שם. שיח יצחק לחגיגה שם.
17. ועכ"פ הול"ל ע"ד לשונו (הל' מעשר פי"ב ה"אב) לענין דמאי: "אוכל על פיו באותה שבת. . מפני שאימת שבת על עמי הארץ ואינו עובר בה עבירה. . לא יאכל מאותן הפירות למוצאי שבת כו' שלא הקלו והאמינוהו אלא לצורך אותה שבת".
18. בשיח יצחק שם, "דבלא טעם זה לא היו מקילים חכמים למטהרם אף לימות הרגל", ורק מפני שהכל מטהרים עצמם "אמרינן מסתמא טיהרו את עצמם" (וראה לקמן ס"ג והערה 32). אבל סו"ס צ"ע, דאם "מסתמא טיהרו את עצמם" — מדוע טמא למפרע אחרי הרגל.
19. ביצה שם סד"ה אף הפותח. — ובשיח יצחק חגיגה שם, שהרמב"ם לא נראה לו לפרש כפרש"י. ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.