ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתשו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ובו כ"ט סעיפים:ב

ב

ב במה דברים אמורים כשניכר הדבר^יד שמתכוין לחפצים האסורים כגון זה שהולך בשדהו שמה מבקש שם אם לא לראות מה היא צריכה^טו וכן ההולך על פתח המדינה ניכר הדבר שמתכוין כדי להתקרב במרחץ הסמוך למדינה^טז שכן היה בימיהם שהמרחצאות היו סמוכים לפתח המדינה^יז וכן אם מטייל בעיר כדי למצוא סוס או ספינה או קרון^יח לשכרם אחר השבת לצאת בהם לדרך והוא בענין שניכר הדבר שמתכוין לכך^יט.

אבל אם הוא בענין שאין הדבר ניכר שמתכוין לחפצים האסורים אלא לחפצים המותרים הרי זה מותר לפיכך מותר להלך חוץ לעיר תוך התחום ולהתעכב שם עד שתחשך כדי לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו שבתוך התחום ולהביאם לביתו שאין הדבר ניכר שהולך לשם בשביל תלישת הפירות^כ כי הרואה יאמר שמא מחמת טרדת עיונו בלמודו נמשך והלך עד כה אם הוא תלמיד חכם ואם הוא עם הארץ יאמר עליו שמא חמורו נאבד לו^כא ומהלך לבקשו ונמשך בבקשתו עד שהגיע למקום הפירות ואז נמלך להחשיך עליהם לתלשם ולהביאם לביתו בלילה אבל הילוכו לא היה בשביל התלישה האסורה בשבת אלא בשביל הבאת החמור המותרת בשבת^כב וכן כל כיוצא בזה:

הערות

יד. תוס' קנ, ב ד"ה ואין מחשיכים ע"פ הגמ' עירובין שם. מ"א סק"א.
טו. רש"י עירובין לט, א ד"ה מוכחא. מ"מ פכ"ד ה"ב בדעת התוס'. וראה לקמן סי' שז סכ"א: שאף שהטיול בשדה דבר המותר הוא מצד עצמו וגם ההרהור בצרכי שדהו דבר המותר אעפ"כ כיון שניכר לכל שמטייל שם בשביל כך אסור משום ממצוא חפצך.
טז. תוס' שם. מ"מ שם.
יז. תוס' שם.
יח. מרדכי סופכ"ד רמז תמט. ב"י ורמ"א ס"א.
יט. מ"א סק"ג וכתוספות דלעיל.
כ. מ"מ שם בדעת התוס' שם. שו"ע סי' שז ס"ט.
כא. אביי עירובין לט, א. וראה מ"א שם סקי"ג.
כב. רש"י שם ד"ה חמרא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.