רנה, ד

ממש לפי שכמו שאין שליטה לחיצוני' בבחי' אור הכתר כך [גם] ביום זה שנשלם כל הז' שבועות דספירה מטעם הנ"ל, משא"כ בימי הספי' בחו"ג כנ"ל יש יניקה לאוה"ע כי אברהם יצא ממנו ישמעאל³¹⁰ כו' וד"ל). וזהו ביום הזה באו מדבר סיני שהוא בר"ח סיון שהוא מולד הלבנה כנקודה א' וידוע שבנקודה אין התחלקות כלל רק כוללת [כל] מה שיתפשט מנקודה זו כנ"ל, כך כל מה שנתפשט אור האלקי בכנס"י אח"כ במ"ת הכל כלול בנקודה זאת, והוא ענין ביטול המציאות עד שלא נשאר רק כנקודה כמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני³¹¹ כו' אזעירת גרמה ואתעבידת נקודה חדא כו', וכידוע בבחי' ראשית עליות המל' בבחי' אצי' שנעשה בבחי' נקודה תחת יסוד³¹² ז"א כו' ואח"כ נעשה בחי' הנקודה בפרצוף שלם בבחי' [oldpage_748] ּ האצי' בעשר ספי' אורות וכלים לעמוד פב"פ והוא מ"ת כידוע וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין למה נק' בשם מדבר סיני שזהו המורה על בחי' עלי' זאת דכנס"י שהוא בחי' המל' לקבל אור הוי' דתומ"צ בבחי' נקודה עכ"פ כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בעיקר ענין קבלת התורה שהוא מ"ש וידבר אלקים כנ"ל³¹³ לאמר לדורות מה שכבר נאמר בסיני כנ"ל, וכענין ודברי אשר שמתי בפיך כו' וכנ"ל, וזהו פי' מדבר כמו [ו]מדברך נאוה³¹⁴. דהנה כמו שהמדבר הוא בגשמיות שאין שם זריעה וצמיחה³¹⁵ רק חלק הדומם שבעפר כי אין בארץ המדבר³¹⁶ כח הצומח וגידול מצד עצמו, כך הוא במדבר הרוחני שהוא בחי' ארץ הרוחני³¹⁷ העליונה שנק' דבור כי שרש תיבה זאת דמדבר הוא דבור או דבר והמ"ם שבראש התיבה הוא מאותיות האמנתי"ו שהוא להקטין הענין כידוע. וענין הקטנה זאת להיות ידוע שיש בדבור ב' מדרגות, א' הדבור שיש בו רצון ובחירה ושכל שמדבר [ב]רצונו ושכלו ומדותיו בלב ובמח' שבמוח שאותיות הדבור מקבלים מן הרצון ושכל ומדות (וזהו כזריעה בארץ שצומח בתוס' וריבוי כן ירבה בדבור ויתוסף כו'). והב' הוא הדיבור שאין בו מעצמו כלום שאינו בא ע"י בחירה ורצון כלל ולא ע"פ שכלו ומדותיו, רק כמו העונה אחר הקורא כתינוק קטן שאומר מה שקורין לפניו שאין בדבור זה בחירה ורצון ודעת כלל, רק שמדבר מה שידברו וכעונה אחר הקורא וכמאמר המשנה עונין מה שהן אומרים³¹⁸ כו'. וזהו שנק' מדבר שמ"ם זה בא להקטין הענין. דהיינו שדבור כזה שאינו בא מצד הבחירה ורצון הוא