תנו, א

אחרונה הנ"ל. אבל מ"ש עוד משכן העדות אינו מדבר בבחי' ו"ה שבא בהתגלות שא"צ עדות כלל ע"ד הנגלה לעין כו', אלא מדבר בבחי' משכן דלעילא שהוא ביחו"ע דאו"א דאצי' שהן אותיות י"ה דהוי' שנק' נסתרות לה' אלקינו כו' משום שזהו בבחי' [ה]הסתר וההעלם דחו"ב מאין ליש בטרם שנולדו המדות שהוא ו' כנ"ל בפי' לך הוי' הגדולה כו', והוא כמו קודם שמ"י דבינה ברא אל"ה כנ"ל זהו שנק' משכן העדות לפי שע"ד הנסתר ונעלם צריך עדות כמ"ש עדות לישראל כו' לפי שעלו שבטי י"ה בשרשן במזלות דחו"ב כו'. והוא שרש הל"ת שהוא בחי' אור הנעלם שבעצמות הכתר שלא יוכל לבא למטה בבחי' כלים מכלים שונים בח"ע²²⁰ אלא רק בבחי' הביטול דמ"ה דחכ', והוא ענין השלילה מפני שמלמעלה [oldpage_תרנד] ּ למטה הלאו קודם להן כו' והוא ענין הצמצום הראשון ישת חושך סתרו שלא יוכל להתצמצם כלל באו"כ וזהו שמי עם י"ה שס"ה ל"ת שלמעלה מו"ה דמ"ע כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל בטעם שקוראין בשם משכן העדות, הנה לבד [זה] הטעם [לפי] שהעדות לא שייך רק בדבר הנסתר שהן י"ה שנק' נסתרות כנ"ל שאין זה מתיישב עדיין במשמעות הפשוט שאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות [דמשמע] דאלה פקודי קאי על משכן העדות ג"כ מאחר שכוללם יחד ואמר [ה]משכן משכן העדות, משום דיחו"ע ויחו"ת שוין ממש משום²²⁰ דבחי' [ה]העלם ובחי' הגילוי שוין קמי' עצמות המאציל, וז"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד²²¹ וכמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא²²² ביחו"ע דחו"ב אוף הכי כו', אך צ"ל עוד טעם שני למה נק' משכן העדות דוקא דעדות זה הוא מלשון עדי וקישוט וכמו ותבואי בעדי עדיים²²³ כו' וכמ["ש] ויתנצלו את עדיי"ם²²⁴ כו'. ותחלה י"ל פי' הפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי²²⁵ ותגדלי כו' דקאי זה בגלות מצרים שהיו בנ"י כצמח השדה שצומחים בלי שיעור כלל מצד כח הצומח שבארץ שהוא ר[ך כ]עפר תיחוח ביותר שאז יצמח בריבוי יותר (והוא [היפך ה]מדבר הקשה שאינו מצמיח²²⁶ כלום), כידוע שא"א להיות התהוות יש מיש כ"א יש מאין דוקא והוא בבחי' ביטול דיש וגסות לאין בהתכללות בכח הצומח תחלה ברקבון הגרעין בארץ²²⁷ (וכהפסד הזרע בקליטתו²²⁸ וכן באפרוח²²⁹ כידוע) (אז יומשך בו