367

כי באלו שאינם חביריו בתומ"צ, ובמילא אין ציווי לשנאותם מצד הרע שבהם, כי מה לו ולהם, צ"ל שני תנאים: א) טעם שאין מקום לאהבה -- אין להם חלק באלקי ישראל, ב) טעם להשנאה -- משנאך ד' אשנא גו

וע"פ הנ"ל יובנו כמה דיוקים: א) מה שהוסיף רביגו גם אפיקורסים אף שבש"ס שבת אינו מדבר רק ע"ד מינים (החילוק שביניהם ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג וטוש"ע יו"ד סי' קנח וחו"מ סי' תכה), והוא מפני שגם באפיקורסים יש ציווי לשנאה, שלכן מורידין אותן (ע"ז כו, ב. ושם נמנו גם המסורות, אבל בהם אין הטעם מפני השנאה, אלא מדין רודף, ולא עליהם נאמר תכלית שנאה גו'). ב) מה שלא מנה רבנו חייבי כרת ומיתה, אף שגם הם נכרתים משרשם וא"כ אין לקרותם אחים. ג) מה שהוסיף רבנו התיבות ,שאין להם חלק באלקי ישראל".

- ובכל אופן, אין רבנו מדבר, בספלי"ב רק במשומדים, גם לא בכל המשומדים (להעיר ג'כ מתשובת הרמב"ם בקובץ תשובותיו סי' קסג), כ'א במינים ואפיקורסים שנתבאר מהותם ברמב"ם הל' תשובה שם.

ג) כוונת פרק זה היא לבאר מעלה נוספת הבאה כתוצאה מההתבוננות דפרק שלפניו, והיא מצות אהבת ישראל, אלא שלשלמות הענין מבאר ג"כ האופן שאין מקום לאהבה זו כלל, ולכן לא בא אלא במאמר המוסגר. ראה עד"ז בפ"א: ואם אח"כ כו', בספ"ב: והפושעים והמורדים כו', ספ"ה ועוד.

דרך אגב: יש בפרק זה בטוי בלתי מצוי ,והן לא לא הפסיד". שלכאורה הי צ"ל ,ואף אם לא לא הפסיד". ובולט ביותר, בשים לב לפשטות הל' והעדר מליצות וקטעי פסוקים בסש"ב, שער היחוה"א ואגהית.

וי"יל החילוק בין ב' הלשונות: ,אף" מורה על ענין של הוספה וטפל לגבי מה שקדמו, ,הן" כונתו להדגיש השיווי שבין שני דברים, וגם בעניננו רצה רבנו להדגיש שהאהבה צ"ל בשווה בשני האופנים: הן אם יקרבן לתורה כו' הן לא, ולכן השתמש בלשון הן. וראה ג"כ דרז'יל (במדב"ר פטי"ו, יד) עה"פ (דניאל ג, יח) והן לא גו' אמרו לו בין מציל בין שאינו מציל כו'. ולהעיר ג"כ מהמשנה ספ"ה דסוטה הן יקטלנו גו' מלמד שמאהבה עשה -- שבשניהם צ"ל בשיווי...

הענינים שבפל"ב בתניא מבוארים ג"כ בס' המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל.

תומר דבורה פ"ב: ירגיל עצמו להכניס אהבת בנ"א בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה.

שבט מוסר רפ"ז (בשם מרז"ל): אין שלום אמר ד' לרשעים מכאן שהק' אוהב את הרשעים.