308

.. כיון שכמו שכתבתי לכת"ר שי' במכתבי, היו בזה כמה אופנים לפי המצב, ולאו דוקא ,איסור מוחלט" כמו שכותב כת"ר לי במכתבו, כ"א עכ"פ מחאה חזקה וכיו"ב או איסור סתם כו'. ולפי מצב הרוחות לא הי' נוגע כ"כ דיוק לשון המכתב של ,,. אלא שתראה לכל יחסה השלילי במוחלט לענין שירות לאומי אף לאחרי הקולות ...

מה שמסיים כת"ר בענין זה שכיון שעשו מהענין פוליטיקה חדל מלהתענין, הנה על כגון דא יש להמליץ פתגם רז"ל, יאבד את העולם מפני השוטים -- בתמי. (ממכתב י"ד אדר א', תשי"ד)

מש"כ בדברי הרמב"ן בס"פ אח"מ דיש ג' ענינים בכרת ומהם דרק הנפש

7777 7 נכרתת אבל מאריך ימים הוא ועז"נ ונכרתה-הנפש-גוי והן אלו שעונותיהם מרובין.

ומקשה, דלכאורה, סרה קושית אדה"ז באגהיית פ"ד. ומתרץ דלכן אמר אדה"ז ,כמה וכמה" שכוונתו שבודאי יש ביניהם גם כאלו שאין עונותיהם מרובין.

-- ולפענ"ד אא"פ לתרץ כן: א) ע"פ ביאור אדה"ז שם -- גם כשעונותיהן מרובין אי אפשר שיחיו, כיון שנפסק החבל ואין לו חיות ממק"א. ודוחק גדול לומר דכשרבו עונותיו נעשה בפרט זה כמו בכלל האומה לאחר החורבן. ב) בספ"ה שם מביא אדה"ז לענין כרת דשנים הכתוב דונכרתה הנפש גו' -- מוכח בפירוש דלא ס"ל בשיטת הרמב"ן. והנה גם בבחיי שם כתב כשיטת הרמבין. ודעת אדה"ז הוא ע'פ הנמצא בכתהאריז"ל (בלקו"ת להאריז"ל פ' בא. בסי הלקוטים פ' לך. ועייג"כ בסי הגלגולים פ"ו ובעמה"מ ש' עולם התוהו פ' סג) שמביאין ונכרתה הנפש מכרת דגוף. ואיז מחלקין בלל...

ומה דשאילנא מהי כוונת פרש"י קדושין (מ, א דיה אמר) -- לפענ"ד הוא, דלפי פשוטו אינו מובן כלל הא דאמר ר"צ דעביד הא אכיל הא (ועיין רי"ף על העי). ובפרט דמאכל טמא הוא לאו מפורש מה"ת ובמלקות, וזנות דארמית אינו אלא במכות מרדות דרבנן. ולגירסת רש"י דאמר זה ר"צ לעצמו ולא להארמית, מהו התוכן ב,דעביד הא אכיל הא". ולכן פירש"י דלמד מזה ר"צ דהבועל ארמית ראוי למאכל טמא. ולמוד גדול הוא. דהנה בנדו"ד הי' כ"ז באונס. וידוע דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, אבל דוקא במידי דאכילה (תוס' גיטין ז, רע"א ובכ"מ). וכשנזדמן האונס הא', ה"ז, לכאורה, שייך גם בצדיקים. אבל כשראה ר"צ שזה קשור באכילת דבר טמא למד מזה שגם בעילת ארמית הוא בסוג הנ"ל. ובמילא יכול ללמוד ג"כ מדריגתו מה היא. וכיו"ב, ולהעיר מאדר"נ (פט"ז ב) במאורע עד"ז בר"צ הכהן תנא.

אבל בקדושין לכאורה מדבר באמורא מדהובא בין שני אמוראים... (ממכתב י"ג אלול, תש"ט)