ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א25

25

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

תוכן הפרשה הוא מנין'? בני ישראל, ואף כל הספר נקרא ,חומש הפקודים"*'.

בפירוט מדובר בפרשה על שלושה מנינים שונים:

בתחילת הפרשה מדובר על מנין כל בני ישראל, חוץ מן הלויים - ,אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל". לאחר מכן שבט לוי ,נמנה לבדו"* - ,,מבן חודש ומעלה תפקדם""', ובסוף הפרשה - ,נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי... מבן שלשים שנה ומעלה...", ,מנה מהם את הראויין לעבודת משא"*.

יש לומר ששלושת המנינים הם במקביל לשלושת הענינים שלעיל: ,והייתם לי סגולה מכל העולם, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ו,גוי קדוש".

ט. מנין בני ישראל מקביל ל, והייתם לי סגולה..."

ההסבר לכך הוא:

ב,של"ה"י נאמר, שעל-ידי מניית ישראל הם הפכו ל,,דבר שבמנין" שאינו

ב' סיון שיחות 7

בטל*. אידביטולו של דבר שבמנין אינו כאידביטולם של דברים אחרים, כגון: בריות'*, בעלי-חיים?י וכדומה, שבהם החשיבות גלויה בדבר עצמו, השונה מדברים אחרים.

לעומת זאת, אצל דבר שבמנין שאינו בטל, מראיםיי באמצעות ספירתו שהוא חשובי* ולכן אין הוא בטל, החשיבות אינה ניכרת בגוף הדבר.

ההסבר לכך ברוחניות הוא: המנין מראה את דרגת ישראל שלגביה אין הם שונים בחיצוניות משאר האומות, לכאורה, והם אינם בטלים מפני שהקדושדברוך-הוא מונה אותם, ובכך הוא מראה את חביבותם.

לכן דומה המנין לענין של ,והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ": למרות ש,לי כל הארץ", יש ,אחרים עמכם", בכל זאת נבחרו ישראל עלידי הקדוש-ברוך-הוא, והם אינם בטלים לגבי שאר האומות. דבר זה מתגלה על-ידי המנין שבו ,חיבתכם ניכרת", כדברי רש" בתחילת פרשתנו: מתוך חיבתן לפניו מונה

הערות

3. ראה לעיל סוף הערה 3.
4. יומא סח, ב. וראה פרש"י שם ד"ה ובחומש הפקודים.
5. א, מט.
6. פרש"י שם.
7. ג, טו. וראה מפרשי רש"י שם א, מט. ונת' בארוכה בלקו"ש חל"ג ע' 1 ואילך.
8. ד, ב"ג ובפרש"י.
9. שמז, סע"א ואילך. נת' בד"ה צהר תעשה תרע"ג (בהמשך תער"ב). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 1 ואילך.
8. במדבר -
0. ביצה ג, ב. וש"נ. שו"ע יו"ד סק"י ס"א. שו"ע אדה"ז סי' תמז ס"כ.
1. חולין ק, א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"ו. טושו"ע יו"ד סי' ק ס"א.
2. זבחים עג, א. רמב"ם שם ה"ז. טושו"ע סק"י שם.
3. להעיר שדבר שבמנין תלוי במקום (ראה ש"ך שם סקי"ג).
4. להעיר מלשון הרשב"א יבמות (פא, ב): דברים שחשיבותן מצד מנינן. ולהעיר מצפע"נ ריש הל' מאכא"ס בסימני טהרה כו' אם הוי רק סימן או גורמים הטהרה כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.