1

הערות

1. 1. פרשתנו א, מט.
2. 2. שלח יד, כט. וראה לקמן סעיף ו.
3. 3. ג, טו ואילך.
4. 4. נוסף על שלא נמנה כלל במנין דיוצאי צבא, שבפשטות הוא מנין מיוחד.
5. 5. וגם: עפ"ז כל התירוץ של רש"י מיוסד על הדיוק שבסיפא דקרא — "(לא תשא) בתוך בני ישראל" (וכלשון המדרש (במדב"ר פ"א, יאיב. פ"ג, ז) "בתוך בנ"י אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן") — והו"ל לרש"י להעתיק תיבות אלו בפירושו.
6. 6. וכן הו"ל לרש"י להביא הכתוב דלקמן (ג, טו) "פקוד את בני לוי גו'".
7. 7. ולהעיר מבמדב"ר כאן (פ"א שם. וכן פ"ב, יט).
8. 8. ואינו דומה להא שלא נכללו הלויים במנין בנ"י אחרי העגל (עיין רש"י תשא ל, טז) — כי שם הטעם בפשטות מפני שלא טעו בעגל ולא שייך בהם "לידע מנין הנותרים" (רש"י ריש פרשתנו. וכן רש"י תשא שם); משא"כ המנין דפרשתנו "כשבא להשרות שכינתו עליהן. . הוקם המשכן", ששייך גם ללויים[ednref_1_*] (ואדרבה, יותר מבנ"י, שהרי הם נבחרו לעבודת המשכן).
9. 9. ראה רמב"ן פרשתנו (א, מז): מתחלה ראה משה כו' שלא למנות הלוים. . לכל המטות הנמנים יהיו נשיאיהם ובעבור שלא מנה מבני לוי נשיא לא מנה אותם. וראה במדב"ר פ"א, יא. [edn_1_*] ) ודוחק גודל לתרץ ע"פ פרש"י (ר"פ פקודי. שמיני ט, כג) שהשראת השכינה במשכן היא עדות שהקב"ה ויתר להם על מעשה העגל, והרי הלויים לא טעו בעגל — כי פשוט, שהענין ד"להשרות שכינתו עליהן" יש בו ענין של חביבות (גם לולא הענין דכפרת חטא העגל) השייך גם ללויים (ואדרבה, כבפנים).