394

הערות

1. 8. עפכנה"ל תומתק שייכות המאמר בחגיגה (ט, ב): ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו כו' ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, ל,בר הי הי", כי מצד ,,זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו" (לשון התניא פט"ו - כא, א - בביאור מרז"ל הנ"ל) הוא אצלו כדבר חדש לגמרי ולכן הוא כגר שנתגייר שמשנה טבע הרגילות שלו.
2. 9. כ"ה בש"ס ומשניות. וכ"ה בדפוס ראשון דמשניות (נאפולי, רנב), כת"י קופמאן, כת"י תימני, כת"י פארמה (א), (ג). וראה שינויי נוסחאות למשניות. הוצאת קאפח.
3. 3. אבל בסדור אדה"ז ובכו"כ סדורים (ועוד) סיום הפרק הוא במשנה ,,הוא הי" אומר בן חמש שנים כו'". ראה שינויי נוסחאות למשנה כ'. וראה לקמן הערה 1
4. 0. שהרי פרק ו' הוא ברייתא. וראה מדרש שמואל רפ"ו. ולהעיר שבמח"ו וכת"י (שהובא בשינויי נוסחאות למשניות), המאמר לפום צערא אגרא (ומאמר בן בג בג) הוא בסוף פ"ו.
5. 1. וגם להגירסא שמסיים במשנה (הוא הי' אומר בן חמש שנים כו'" - ראה מדרש שמואל במשנה הנ"ל, שאין אלו דברי ר"י בן תימא וגם אינם מסדר מסכתא זו* אלא שחכמים הסמיכום והוסיפום כאן. וראה מ"ש בריש משנה זו (הובא בתוי"ט). וראה שער הכולל פ"ל ס"ג.
6. 6. *) כדמוכח במשניות נוסחאת הרמב"ם וכת"י קופמאן. כת"י פארמה הנ"ל - שליתא שם משנת הוא הי" אומר בן חמש שנים כר.
7. 7. אבות -
8. 2. רמב"ם הל' ממרים פ"ו ה"ג. טושו"ע יו"ד סר"מ ס"ה.
9. 3. שהרי בעבד כנעני קיי"ל דיכול הרב לומר לו עשה עמי ואיני זנך (רמב"ם הל' עבדים פ"ט ה"ז. טושו"ע יו"ד סרס"ז ס"כ). וגם בעבד עברי שחייב האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור (רמב"ם שם פ"א ה"ט) וגם חייב במזונות אשתו ובניו ובנותיי (שם רפ"ג) - ה"ז גדר בחיובי אדון לעבד (עברי) - שהוא כקונה אדון לעצמו (קדושין כ, א) - ולא בתור שכר פעולה. ועצ"ע.