162

ממש (כנ"ל) — יש קס"ד לומר דפקע מיני' הא ד"שטרי קודם", דהרי נשתעבד לגמרי לאחר¹² (לעכו"ם), ובמילא¹³ הוא כמותו [וע"ד הקס"ד של העבד "הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי עו"כ אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו"¹⁴]

— לכן צריך לאשמעינן שגם על עבד זה נאמר "שטרי קודם", וחלו כל הדינים שבפרשה עליו, ש"גאולה תהי' לו. . ויצא בשנת היובל גו'", מפני ש"שטרי קודם" והוא בכלל "לי בני ישראל עבדים עבדי הם" [וכהמשך הכתוב "לא תעשו לכם אלילים גו'", שהוא אזהרה בפ"ע "כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות כו'"¹⁴, כנ"ל].

אמנם ביאור זה אינו מספיק, שהרי דבר זה שלא יצא מכלל ישראל ידעינן (בכלל עכ"פ) מציווי התורה "אחרי נמכר גאולה תהי' לו", כפרש"י "גאולה תהי' לו — מיד, אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל", וכן מהציווי שלאח"ז¹⁵ "כשכיר שנה בשנה יהי' עמו לא ירדנו בפרך לעיניך ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל גו'" —

והרי מ"ש "כי לי בני ישראל עבדים" הוא הטעם על כל ציוויים אלה, דהיינו שלא יצא מכלל "לי בנ"י עבדים",

וא"כ לאחר שיודעים מדינים אלו שהוא עדיין בכלל ישראל וצריך להזהיר ש"אל תניחהו שיטמע (אפילו רק) עד שנת היובל", הרי מובן דמ"ש "כי לי בנ"י עבדים" פירושו "שטרי קודם" (ואין צריך לפרשו).

ג. גם צריך להבין:

מש"נ (בפעם הא') "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" הוא הקדמה לסיום הכתוב "לא ימכרו ממכרת עבד", ופרש"י — "בהכרזה, כאן יש עבד למכור, ולא יעמידנו על אבן הלקח".

מקורו של פרש"י הוא (לכאורה) בתו"כ, אבל שם איתא "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תניי¹⁶ שלא ימכר ממכרת עבד, דבר אחר לא ימכרו ממכרת עבד שלא יעמידנו בסמטא ויעמידם על אבן הלקח¹⁷", היינו דלפי' הא' בתו"כ מש"נ "לא ימכרו ממכרת עבד" הוא ענין כללי הכולל¹⁸ כל האזהרות שבפרשה דהכל הוי בכלל "ממכרת עבד", ורק לפי הפירוש השני¹⁹ הוא ציווי פרטי בפ"ע בנוגע לאופן המכירה.