ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד238

238

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

1 התמנות הקטן על קרבן פסח ראשון פוטרת אותו מפסח שני

ויש לומר שבדרך דומה ניתן להסביר את תירוצו של מהר"י קורקוס על הרמב"ם בענין קרבן פסה - ,אם שחטו עליו בראשון פטור" - ,,כיון דרחמנא רבייה לקטן* שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני" -

כדי להבין זאת יש להקדים את הסבר הגאון הרוגוטשובי*, שההלכה

בדברי הרמב"ם ,אם שחטו עליו בראשון פטור" היא רק כאשר האב מינה את בנו על קרבן בפסח כאחד מבני החבורה, שאז הוא פטור מפסח שני. אך אם הקטן נכלל בעת שחיטת הקרבן בתוך ,,בית אבות", אף אם נאמר ש,שה לבית אבות" היא חובה מדאורייתא, הרי אז הוא חייב בפסח שני. כי הקטן יכול לאכול עקב הענין של ,,שה לבית אבות" מפני שהוא בטל לאב, ולא מפני שהוא מציאות בפני עצמו. ואם כך, הקטן כאדם בפניעצמו לא קיים מצות קרבן פסחל. אבל אם האב מינה אותו על פסחו כאדם בפני עצמו, אז שחטו את הקרבן גם עבור הבן, ורק במקרה זה הוא פטור מפסח שני.

ההסבר לכך הוא כדלעיל": כיון שהתורה קובעת שקטן יכול להימנות על קרבן פסח במציאות בפני עצמו, יוצא, שעקב מצות התורה על האב חלה על הקטן מצות קרבן פסח"%, ולפיכך הוא פטור מפסח שני, כאשר שחטו עבורו בפסח ראשון.

ח. בא:סור שפחה חרופה חייב הקטן עקב גרימתו לחיוב מלקות לאשה

בדומה לכך ניתן לומר לגבי קטן ,,בן

הערות

1. על הקטן יש חיוב - מהשקו"ט הידועה האם דרבנן חל על החפצא (ראה צפע"נ כללים בערכו. אתוון דאורייתא כלל יוד. ובכ"מ).
7. לכאורה י"ל מעין זה במצות ראי' שמלשון הרמב"ם במ"ע נג משמע שהחיוב לעלות ,,עַם כל בן זכר שיש לו שאפשר לו להלך לבדו" הוא מדאורייתא, וכ"מ ברמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ג - שלא כתב שהוא מד"ס כמ"ש בהל' ציצית ברכות סוכה ולולב (אבל ראה לח"מ וקרית ספר שם). וכן מפורש בפיה"מ להרמב"ם חלה פ"ד מי"א (וראה טו"א חגיגה (ו, א סוף קטע המתחיל פיסקא) דמירושלמי חגיגה פ"א ה"א משמע דקטן ד(ב"ש ו)ב"ה חייב מה"ת. וראה העמק שאלה לשאילתות שאילתא קלז סק"ב דלהרמב"ם הוא גם לקרבן).
3. כי מכין שנאמר ,כל זכורך" הרי התורה רבי' לקטן, א"כ נכללו במצוה מדאורייתא. ועפ"ז מובן מה שהביא הכתוב ד,,כל זכורך" אף שבבבלי כתב דקרא אסמכתא בעלמא.
4. ועפ"ז חידוש הוא לכאורה דיש מה"ת חיוב ,כדי לחנכו במצות" וראה העמק שאלה שם ואכ"מ.
8. צפע"נ הל' תרומות פ"ב הי"ב (מג, סע"ב ואילך). שו"ת דווינסק ח"ב ס"ט"י. אלא שבשו"ת שם סי' יוד כתב ,,דגבי פסח ברמב"ם .. מיירי שכבר הגיע לי"ג שנה רק לא נגמרו ב' שערות השיעור שלו אז ולכך אם בפ"ש כבר נגמר י"ל דהוה גדול למפרע ולכך א"צ". ועיי"ש מה שמביא מפסחים צב, ב למ"ד דרך רחוקה רחמנא פטרי' ומ"מ אם עשה פסח יצא כו'.
6. קדושים - שיחות -
9. להעיר מלשון אדה"ז בשו"ע הל' שבת סשמ"ג ס"ח. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 69 ואילך.
0. ביאור דברי הרמב"ם ביסוד הנ"ל מובן גם ע"פ שאר מפרשי הרמב"ם. אבל יומתק ושייך יותר לנדו"ד - ע"פ הצפע"נ. וראה לקו"ש שם.
60. ועד"ז (ויתירה מזו) י"ל במצות הקהל, בנוגע להטף. נתבאר בארוכה בלקו"ש חי"ט ע' 363 ואילך.

מצוטט ב־1 עמודים

לקוטי שיחות 177 לקו"ש חי"ז ע' 238

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.