363
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0 לקוטי
אם חובת הטף מוטלת רק על מביאיהם, כדלעיל, כיצד ייתכן לומר ש,טפלים חייבים"? וכן: אם ה,טפלים" עצמם אינם חייבים, כיצד ניתן ללמוד מהם קל וחומר לגבי הנשים'ו?
דחוק ביותר לומר שדברי הגמרא ,ליתן שכר למביאיהן" אינם להלכה, אלא רק ,,הגדה" ו,דרש":' ו,אין למדין מן ההגדות":', וההלכה היא שהקטנים עצמם חייבים במצוה כמובן ממסכת קידושין -
כי בכמה מקומות רואים שלומדים מגמרא זו גם להלכה,
כפיי! שמוני המצוות* מצטטים מן הגמרא בקשר למצות הקהל, ואף מצויים פוסקים*' הלומדים מכך לגבי לימוד התורה על ידי נשים.
חגח"םפ ג
ג. לכאורה, מדובר על שני סוג? ,טף"
ניתן היה, לכאורה, לומר, כדברי המפרשים"', שבפסוקים המדברים על הקהל מדובר אודות שני סוגי ,,קטנים": סוג אחד הוא הקטנים שהגיעו לגיל חינוך, שעליהם נאמר בפסוק הבא* ,ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם" - שהמצוה מוטלת עליהם עצמם. ואילו הפסוק הקודם ,הקהל את העם האנשים והנשים והטף" מדבר על הסוג השני של ,טף" אשר בגיל צעיר יותר, קטנים שעדיין לא הגיעו. לגיל חינוך?', ועליהם נאמר ,למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן""? - ושכר זה קיים גם לגבי מביאי הקטנים שהגיעו לחינוך - ,דויל בתר טעמא".
לפי זה יוצא, שכשאומרים ,,טפלים חייבים" הכוונה היא ל,טפלים" שהגיעו לגיל חינוך והם בכלל שמיעה ולימוד.
אך דחוק להסביר כך, כ א) גם לגבי קטנים שהגיעו לחינוך, אין חובת החינוך למצוות בכלל מוטלת עליהם!?, אלא על המגדלם ומחנכם, שהוא בדרך-כלל האב - ובפשטות כך הוא גם
הערות
- 1. ראה מהרי"ט קידושין שם. המקנה שם. ובכ"מ.
- 2. כלשון הגמ' שם.
- 3. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. וראה אוצר הגאונים חגיגה במילואים (ע' 65) מרס"ג ורב האי גאון (ובכ"מ) אין מביאין ראי" מאגדה אין מקשין באגדה. וראה אנציקלופדי' תלמודית ע' אגדה, וש"נ.
- 4. וראה גם תוד"ה נשים חגיגה שם ,אמר בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד לבתו תורה". ואדרבה מפשטות לשון הירושלמ שם דתניא משמע שבא בהמשך וכראי' ללפנ"ז ,אפי' קטן חייב כו' והטף ואין קטן גדול מטף". ולהעיר - שבירושלמי שם ליתא דדברי ראב"ע הוי ,אגדה" ,דרש" - כבבבלי.
- 5. יראים מצוה רצ. ובהשלם סי' תלג. סמ"ג מצוה רל (בשינוי לשון מלשון הגמ' לפנינו). ועוד.
- 6. ראה ב"ח יו"ד סרמ"ו ד"ה כתב, שגמרא זו הוא המקור לזה שמחלק הרמב"ם בין תושב"כ ותושבע"פ בלימוד התורה לנשים. וראה ג"כ ט"ז שם סק"ד. מג"א סי' רפב סק"ו.
- 7. חדא"ג מהרש"א חגיגה שם. וראה אוה"ח עה"פ. בלי יקר שם.
- 8. וילך שם, יג.
- 9. וכן משמע בפרש"י מגילה (ה, א ד"ה וחגיגה) שכתב הטעם דבשבת אי אפשר להביא טף.
- 0. וראה גם רמב"ן וילך שם.
- 1. ראה הדעות בזה שדי חמד כללים מערכת ח כלל ס. וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 250 ואילך.
מצוטט ב־4 עמודים
- לקוטי שיחות 238 לקו"ש חי"ט ע' 363
- לקוטי שיחות 303 לקו"ש חי"ט ע' 363
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג. לקו"ש חי"ט ע' 363
- תורת מנחם בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ט ע' 363
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.